נתן ילין מור

היום לפני 38 שנה לפי התאריך הלועזי הלך לעולמו נתן ילין מור ב- א' באדר תש"מ, 18.2.1980. נתן נולד בעיר גרודנו, ב-28.6.1913 ,אז עיר פלך רוסית, שרוב תושביה היו יהודים. אביו שמואל, היה בנאי אומן והיה מנגן על קלרינט כתחביב. בהיותו בן שנה, פרצה מלחמת העולם הראשונה ואביו גויס לצבא הרוסי, ממנו לא שב. כבר בילדותו התגלה בו הצימאון להשכלה ולדעת. בן ארבע וחצי התחיל ללמוד עברית.  למד בגימנסיה של רשת החינוך העברית "תרבות",  בה רכש את השכלתו היסודית בתרבות היהודית והעברית. כאן התפתחה בו גם האהבה לכתיבה ולדפוס. בן 13 הצטרף לבית"ר.  בקיץ 1937 חל מפנה גורלי בחייו: חברו הפגיש אותו עם אברהם שטרן 'יאיר', שפעל באותה עת בפולין בהקמת "התאים הלאומיים" של האצ"ל. ממנו שמע על כך שבארץ ישראל קמה תנועת שחרור עברית לאומית אשר תילחם לכיבוש השלטון בארץ מידי האנגלים המוֹנעים מהעם היהודי את הקמת המדינה העברית. על פגישה זו כתב נתן בספרו "שנות בטרם", כי בהיפרדו מ'יאיר' הרגיש וידע, כי שוב אין הוא אותו אדם שהיה לפני הפגישה. בפגישה התחייב להקדיש את חייו, מכאן ואילך, למען מלחמת החרות העברית בארץ ישראל . ילין-מור נרתם לפעילות בכל נפשו ומאודו.  על־פי הוראות מ'יאיר', הוא חרש את ערי פולין ועיירותיה, נפגש עם קבוצות צעירים,  הביא להם את בשורתו של 'יאיר' ואת תכניתו. בכל עיר השאיר אחריו תא נוסף של הארגון. רבים מצעירים אלה הצליחו לעלות לארץ ישראל ולהשתתף במלחמת המחתרת.  כן נרתם לעזרת סטאבסקי, בפעולת העלייה הבלתי חוקית "אף על פי". כעבור זמן,  בתמיכתו של 'יאיר', הקים עם ידידו, שמואל מרלין, את עיתון האצ"ל בפולין באידיש,  בשם "די טאט" (המעש) והיה לעורכו . העיתון, שלימים הפך עיתון יומי, סקר בפרוטרוט את המאורעות שהתרחשו בארץ ישראל ואת פעולותיו של האצ"ל. בתחילת המלחמה נשא לאִשה את פרידה מורין ושניהם החליטו לעזוב את ורשה כדי לנוע לכיוון מזרח, בדרך לארץ ישראל. הם  עשו את דרכם ברכבת ללבוב יחד עם עליזה ומנחם בגין, והמשיכו בעגלה וברגל, תחת הפצצות הגרמנים, לווילנה שבליטא, בה התרכזו מאות פליטים, חברי בית"ר ואצ"ל. אחרי שהִייה של שנה בליטא, קיבלו היתר יציאה מהשלטונות הסובייטים ויצאו לאיסטנבול שבתורכיה, ומשם, דרך סוריה ולבנון, הגיעו הוא ופרידה ב- 8.1.1941 לארץ ישראל.  מיד עם הגיעו ארצה, נפגש נתן עם 'יאיר' והצטרף עם אשתו ללח"י, כשהוא נוטל את שם הכינוי 'גרא' ואילו פרידה בחרה בשם הכינוי 'אפרת'. בראשית 1942 נעצר על ידי הבולשת הבריטית, והושם במעצר בלטרון.  גרא, כשאר חבריו, מעולם לא השלים עם עובדת המעצר. מהרגע הראשון תכנן עם חבריו לברוח מהשבי. לאחר בריחתו של יצחק שמיר, 'מיכאל', ממזרע, ב־1942 נעשה גרא האיש הבכיר בין עצורי לח"י. בעוד מיכאל בונה מחדש את המחתרת בחוץ, תרם גרא להתגבשות החדשה על ידי עידוד רוחם של החברים ולחישול של המחתרת בתוך כתלי הכלא, בין השאר באמצעות כשרונו הספרותי. מאמרו "לחסל את בתי־ הסוהר" בעיתון "המחתרת", שהופעתו חודשה, תרם רבות לגיבוש אופי המחתרת ולוחמיה.  עם העברת עצורי המחתרת ללטרון, היה שותף לתכנון בריחה באמצעות חפירת מנהרה באורך של 76  מטר, דרכה ברחו ב- 1.11.1943 ,20  לוחמים. עם צאתו לחופשי, היה בין חברי מרכז לח"י, בו שימש כאחראי על הפעולה המדינית ועל הקשרים עם גורמי חוץ. וכן עסק בכתיבה ובפרסום מאמרים.  בסוף 1947 ייסד מרכז לח"י עיתון יומי: "המברק". ברשימותיו שהתפרסמו בעיתון,  בכותרת: "חזוננו על משטר של צדק" קרא גרא לנקיטת קו פוליטי ציוני סוציאליסטי, כהמשך לידיעות קודמות ב"מעש". במאמר זה קרא לסיכויים שווים לכל ילד לפי כישרונותיו ויכולתו, להענקת השכלה לכל ולמשטר של צדק ושוויון. בשנת 1974 פרסם את ספרו "לוחמי חרות ישראל – אנשים, רעיונות, עלילות", בו כתב על מלחמת לח"י ועל מדיניותה, תאר את המאורעות ואת הלוחמים במחתרת.  כתב היד לספרו "שנות בטרם", המתאר פרקים מחייו בפולין ואת מסעו ארצה במהלך מלחמת העולם השנייה, נמצא בעיזבונו ויצא לאור בשנת 1990. פרידה רעייתו נפטרה ב־ב' באלול תשנ"ד–9.8.1994   הם טמונים בחלקת לח"י, בבית העלמין בחולון.