יום ראשון, 2 במרץ 2014

ניסיון ההתקשרות של לח"י עם גרמניה הנאצית

 אחת הסוגיות השנויות במחלוקת לגבי לח"י היא המגעים של המחתרת עם גרמניה הנאצית. אנשי לח"י אינם מכחישים כי מגעים כאלה אכן התקיימו אולם לטענתם הם היו רחוקים מלהיות "ברית עם הרייך הגרמני והשטן הנאצי" כפי שנטען בחוגים מסוימים ביישוב. כדי להבין את פשר הקשר עם גרמניה יש להסביר את הדברים ביסודיות ולשם כך עלינו לחזור לגרמניה של שנות השלושים.
עם עלייתה של המפלגה הנאצית לשלטון עולה גם שאלת היהודים. באותה העת היו בהנהגה הגרמנית שני פתרונות למה שהם קראו "בעיית יהודי אירופה" הראשון – השמדתם הגמורה של היהודים, השני – גירושם מאירופה למקום אחר. לישוב היהודי בארץ ישראל ברור היה  שיהודי אירופה בסכנה ומנהיגים שונים ניסו ליצור קשר עם נציגים גרמנים על מנת להעבירם ארצה. שניים מהניסיונות הללו אפילו הצליחו.
·        ב-1933 מארגן חיים ארלוזרוב "הסכם העברה" בין הסוכנות היהודית לשלטונות הנאצים. ההסכם מאפשר ליהודי גרמניה להגר לארץ ישראל תוך שמירה על חלק מהונם, ומצליח להציל 50,000 יהודים שעלו לארץ בעליה חמישית.
·        לפני פרוץ המלחמה יוזם המנהיג הרוויזיוניסטי הרמן סגל קשר עם הגרמנים וחותם איתם על הסכם שמביא להצלת חייהם של יהודי דנצינג ואף להעברת רכושם לארץ ישראל.
שנת 1941 מגיעה והשמועות שמגיעות לארץ מאירופה הולכות ונעשות יותר ויותר מדאיגות. "יאיר", כמו כולם, יודע שמצבם של היהודים בכי רע. הם מגורשים ממקומות העבודה, נעקרים מבתיהם, מאבדים את רכושם, נכלאים בגטאות ונאלצים לעבוד בעבודות כפייה. בלבו מקננת חרדה מהבאות והוא סבור כי יש למצוא הסדר עם גרמניה "צריך להתחיל לדבר עם הגרמנים" הוא אומר לחבריו "כמו שעשו מנהיגי היישוב שנים אחדות קודם לכן".
יאיר רוצה לשכנע את הגרמנים לרכז את היהודים בארץ ישראל. הוא אינו בטוח שישתכנעו אבל חושב שחובה לנסות, לכן הוא מנסה לבוא במגע עם הגרמנים ולהציע להם את תכניתו. לשם כך הוא שולח את חבר המחתרת נפתלי לובינצ'יק לביירות, לפגישה עם נציג משרד החוץ הגרמני. לובינצ'יק מציג לגרמני את התכנית  -  פתרון "בעיית היהודים" באמצעות פינויים לארץ ישראל והקמת כוח צבאי יהודי שיסיע לכבוש את הארץ מידי הבריטים. הנציג מקשיב בנימוס ובזאת תם העניין. אפשר לשער כי הוא ראה את היהודי, חבר המחתרת הקטנה, המציע לו את העברתה של יהדות אירופה לארץ ישראל תמורת כיבוש הארץ מידי הבריטים  - כלא יותר מאנקדוטה משעשעת.  
באותה שנה נתפס לובינצ'יק על ידי הבולשת, נכלא במזרע, מועבר לאפריקה ושם נפטר ממחלה. יאיר לא מוותר על רעיון ה"טרנספר היהודי". הוא שולח את נתן ילין מור לסוריה לנסות להיפגש עם נציגים גרמנים אבל לפני שנעשה משהו ילין מור נאסר ונכלא בלטרון. בזאת תמה הפרשה של קשרי לח"י עם גרמניה.
חשוב לציין כי בשעה שיאיר הגה את רעיון הקשר עם גרמניה לא היה לו, כמו לאף אחד אחר, שמץ של מושג מהו גודל האסון העומד להתחולל באירופה. הוא גם לא ידע מאומה על "הפיתרון הסופי". ועידת ונזה נערכה רק ב-20 בינואר 1942. בראש מעייניו של יאיר עמד רק גורלו של העם היהודי והצלתו. כל הניסיונות להעליל על יאיר ועל לח"י את האשמה שהתחברו עם השטן הנאצי הן מרושעות בדיעבד, לאחר שהכל יודעים מה עולל היטלר לעם היהודי. בזמן שיאיר נקט בצעד זה לא העלה עדיין איש בדעתו שתיתכן הזוועה שאכן התרחשה. 

5 תגובות:

  1. ברמן סגל - או צבי סגל - היה בין חותמי מגילת העצמאות. הוא רכש אדמות באשקלון והקים את חברת ברנע שנועדה לבנות עיר סרטים. למרבה הצער התכנית לא התממשה כי סגל נפטר מוקדם מדי אבל שכונת ברנע קמה וחיה עד היום. בזכותו אכן ניצלו יהודי דנציג/גדנסק.

    השבמחק
  2. https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%A4%D7%AA%D7%9C%D7%99_%D7%9C%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%A6%27%D7%99%D7%A7

    השבמחק
  3. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
  4. בסוף שנת 1940 יצא נפתלי לובינצ'יק בשליחות הלח"י (שנקרא אז "הארגון הצבאי הלאומי בישראל") ללבנון, שהייתה נתונה באותה עת לשלטון וישי, משתף הפעולה עם הנאצים, כדי להפגש בביירות עם הנציג הדיפלומטי הגרמני ורנר אוטו פון הנטיג. הוא הצליח ליצור קשר עם פון הנטיג וקבע עמו פגישה במלון "מונופול" בביירות, שבו התגורר פון הנטיג. פון הנטיג הופתע מהופעתו של השליח היהודי מארץ ישראל. בזכרונותיו תיאר אותו כאיש צעיר יפה תואר בעל מראה של איש צבא. יותר מכל הופתע פון הנטיג מן ההצעה שהעלה בפניו האיש בשם הלח"י, שהייתה, כמצוטט על ידי פון הנטיג, לשתף פעולה עם הנאצים נגד בני עמו הציונים האורתודוקסים, אם יבטיח להם היטלר את עצמאותה של פלשתינה יהודית. פון הנטיג כינה את ההצעה בזכרונותיו "הצעת ברית". הוא השיב ללובינצ'יק כי שיתוף פעולה כזה אינו יכול להתממש בהתחשב בשיקולים של יחסי גרמניה עם הערבים ובעקרונותיה הכלליים (רמז למדיניות האנטישמית הנאצית), אולם הבטיח להביא את ההצעה בפני הממונים עליו. לובינצ'יק העלה את ההצעה על הכתב בתזכיר בשפה הגרמנית שנשא את הכותרת הארוכה "קווי היסוד של הארגון הצבאי הלאומי בישראל בנוגע לפתרון השאלה היהודית באירופה והשתתפותו הפעילה של הארגון הצבאי הלאומי בישראל במלחמה לצדה של גרמניה". עיקרי ההצעה היו:

    הארגון יסייע לנאצים בפתרון שאלת היהודים על ידי פינויים לארץ ישראל.
    בארץ ישראל תוקם מדינת היהודים בגבולותיה ההיסטוריים.
    הארגון יסייע לגרמניה בתחום המדיני, הצבאי ובאיסוף מודיעין בארץ ישראל.
    הארגון יכשיר כוח אדם יהודי באירופה במסגרת יחידות צבא שתפעלנה בפעולות מלחמה לשם כיבושה של ארץ ישראל.
    הארגון מבטיח לגרמניה שברית כזו תחזק את היסודות המוסריים של הסדר החדש הגרמני בעיני האנושות.
    לובינצ'יק צירף לתזכיר סקירה על מהותו ופעולותיו של הארגון הצבאי הלאומי בישראל ותוך כדי כך הדגיש את קרבתו הרעיונית של הארגון לתנועות הטוטליטריות של אירופה (הכוונה לאלו של גרמניה ואיטליה). כן טרח להדגיש כי הארגון סובל מפעולות דיכוי לא רק מצד הבריטים אלא גם מצד "הסוציליסטים היהודים" (הכוונה להנהגת היישוב).

    פון הנטיג הבטיח להעביר את התזכיר לשולחיו. הוא העבירו לשגרירות הגרמנית באנקרה בירת טורקיה ששלחה אותו בצרוף מכתב לוואי מ-1 בינואר 1941, שקיבל לימים את השם "מכתב אנקרה", למשרד החוץ בברלין, שם נגנז ולובינצ'יק לא קיבל עליו תשובה מעולם. לאחר תום המלחמה נתגלה התזכיר בשלמותו בין מסמכי הנאצים שנתפסו על ידי בעלות הברית ונחשף לעיני העולם.

    הנהגת היישוב ראתה במעשהו של לובינצ'יק משום בגידה לכל דבר ועניין; בגידה ביהודי פולין שהיו נתונים בתהליך של השמדה עקיפה בגטאות, בגידה בבריטניה שעמדה לבדה, בהנהגתו של וינסטון צ'רצ'יל, בחזית להגנת העולם החופשי מפני הנאציזם - ובעיקר בגידה באנשי היישוב שהתגייסו בהמוניהם לצבא הבריטי. ההיסטוריון יגאל עילם סבור כי במהלך הפרישה של לח"י מן האצ"ל חל בלח"י תהליך של הינתקות מבעיות העם היהודי באירופה והתרכזות בעניין הארץ-ישראלי. עילם ראה בכך פרישה מן הציונות עצמה ואת תכלית פעולתו של הלח"י לא בפתרון בעיית העם היהודי, כי אם במאבק על שחרור המולדת. עילם מסתמך על דברי האידאולוג של הלח"י ד"ר ישראל אלדד (שייב):

    "אין אנו באים לפתור את 'בעיית היהודים'. ולא עוד אלא שגישה ציונית זו של פתרון 'בעיית היהודים' הייתה בעוכריהם של גדולים וכן טובים, של הרצל ושל ז'בוטינסקי. שללנו את כל הגישה של 'בעיה ופתרונה'. הצלת עם איננה אידיאה." העיקר בעיני אלדד היה: "שאין לסבול חיל זר, שליט זר על אדמת המולדת

    השבמחק