החיים במחתרת

 כיצד חיו אנשי לח"י במחתרת? האם, כפי שכתב 'יאיר' באפלת מרתפים, בחדרים עלובים בשכונות עוני? האם התהלכו כ"גנבים בלילה" או שהיו מופיעים גם ברחובות הסואנים לאור יום? היכן התחבאו ואיך הסוו את עצמם?

התשובה היא כי אורח החיים של אנשי המחתרת התחלק לשני סוגים: אלה שהיו מבוקשים על ידי הבולשת ואלה שחיו אורח חיים לגאלי, כל אחד בביתו עם משפחתו ועבודתו תוך הסתרת השתייכותם למחתרת. אלה וגם אלה היו מגויסים לעבודה במחתרת עשרים וארבע שעות ביממה וכל חייהם נקבעו לפי צרכי הארגון.

אורח חייהם של המבוקשים על ידי השלטונות היה קשה. הם היו נרדפים. לעתים לא היתה להם ברירה אלא להתגורר בחולות, בפרדסים, בצריפים דולפים, בחדרים צרים ואפלים או על גגות ואף במקלטים ציבוריים ובגינות ציבוריות. בעת הצורך, היו הלוחמים נפגשים בסמטאות צדדיות ובשעת לילה בלבד.

לעומתם, החברים הבלתי ידועים בהשתייכותם למחתרת המשיכו את חייהם הפרטיים כרגיל אך העמידו לרשות המחתרת את שכרם שלרוב פרנס גם את חברי המחתרת הנרדפים.

דבר נוסף שאפיין את חייהם של חברי המחתרת הידועים למשטרה היה המתיחות הנפשית בלתי פוסקת והערנות התמידית לסכנות שהם נתונים להן, לא רק בשעת קרב או פעולה מסוכנת אלא יום יום ושעה שעה. כל אחד מהם ידע כי מדי רגע הוא עלול להיהרג, להיאסר, להישלח לעינויים, להיכלא לשנים ארוכות בבית הסוהר או להישלח לגלות. החברים היו שרויים במתח תמידי, גם מאימת החיפושים, המעקבים והמרדפים.

וכיצד מסתדרים כשמנהלים אורח חיים קשה כל כך?

כדי לא להתגלות ולהיתפס הקפידו החברים על חשאיות עמוקה. איש לא ידע יותר ממה שהיה צריך לדעת, כל נייר או פתק הושמד מיד לאחר קריאתו. החברים קראו לעצמם בכינויים ובדרך כלל לא ידעו את שמם האמתי ואת מקום המגורים של חבריהם למחתרת. הם סיגלו לעצמם כתבי סתר ותעודות מזויפות. וכשהיה עליהם לצאת למשימות הם היו מופיעים בתחפושת. בין התחפושות המקובלות היו זקן, שפם, שיער צבוע, משקפיים, בגדי נשים וחליפות. 

כדי לא להתגלות השתמשו החברים בתעודות מזויפות- 

תעודה מזויפת של חנה ערמוני מוצגת במוזיאון לח"י

מחלקת הזיופים או איך משיגים זהות חדשה?

פורים, חג התחפושות וההסוואות, הוא הזדמנות להזכיר את אחת האחראיות החשובות להסוואה בלח"י – מחלקת הזיופים.

במחתרת, כידוע, היו לא מעט חברים, שמשנתגלתה השתייכותם לתנועה הפכו להיות מבוקשים על ידי השלטון ונזקקו לזהות חדשה. זהות כזו ניתנה להם בידי המחתרת בדרך הידועה והמקובלת: זיוף מסמכים.

על תעשיית הזיופים המחתרתית היתה מופקדת מחלקה ו' – מחלקת המודיעין של לח"י, ועל מלאכת הזיוף ניצח דוד שומרון שהתבלט בין השאר גם בזכות כישוריו בגרפיקה.

אילו מסמכים הנפיקה המחלקה? המסמך השכיח והמבוקש ביותר שנזקקו לו חברי המחתרת היה תעודת זהות. טופס התעודה הושג בדרכים עקלקלות על ידי אנשי המחלקה, מולא בכתב יד והוחתם בחותמת גומי ובחתימתו המזויפת של קצין המחוז. בנוסף, הודפסו רישיונות נהיגה, היות שחברי המחתרת המבוקשים לא יכלו לגשת למבחני נהיגה. לצורך זה הושגו מכשירים ומכונות ואף נמצא מקום עבודה מתאים: ברחוב השוק בתל אביב, בסטודיו של צייר, הסתתר חדר אחורי בו הותקן בית מלאכה לזיופים. לשם הסתרת הכלים והמכשירים ששימשו את הזיופים נבנה בונקר עם קיר כפול ומתג חשמלי לפתיחה ולסגירה של הדלת, שהוסתרה כך שלא ניתן היה להבחין בה.    

בתנאים שכאלה התרחבה העבודה עד מהרה. במרוצת הזמן ועם ריבוי הצרכים דאגה המחלקה לעשרות תעודות ומסמכים ממשלתיים רשמיים של מוסדות ציבור שונים: רישיונות שהיו דרושים לשם רכישת נשק בחו"ל והבאתו לארץ; רישיונות כניסה למחנות צבאיים לצורך החדרת מכוניות נפץ או החרמת נשק; תעודות חופשה לחיילים; וויזות לחו"ל; דרכונים; שינוי מספרי מנוע ולוחיות זיהוי של כלי רכב, ועוד. כך, לאורך כל שנות פעילותה של לח"י דאגה המחלקה לספק את החשובים שבאמצעים להם נזקקה המחתרת למילוי תפקידיה ולביצוע פעולותיה הרבות.

לאחר שנים, עם הקמת המדינה, השתמשו באנשים ובכישוריהם בתחום הזיוף וההטעיה ורבים מהם הצטרפו למוסד.