לח"י הייתה המחתרת הקטנה והחשאית ביותר. על מנת לגייס חברים
המחתרת פרסמה את האידאולוגיה שלה בדרכים שונות כמו: רדיו מחתרתי, עיתונים והפצת
כרוזים. כשהצטרפו חברים חדשים לארגון הם 'ירדו' למחתרת עמוקה ופעלו בחשאיות. כחלק
מאורח החיים במחתרת נאלצו לשנות את התנהלותם היום יומית. חלקם עזבו את בית הוריהם,
את בית הספר, וחיו במקומות מסתור, כשהם חשופים לסיכונים אישיים ואובדן מקורות הפרנסה.
הם פעלו בתאים של 4-5 חברים. אף אחד לא ידע את שמו האמיתי של חברו לתא, מתוך תפיסה
שאם ייתפס לא יוכל להסגיר לאויב מידע שאינו
יודע.
לכל חברי המחתרת היו כינויים מחתרתיים, תעודות זהות מזויפות, מידי זמן
מה החליפו את השמות והתעודות. לעתים הם בחרו בכינוי, ולעתים הכינוי בחר בהם
בעקבות פעולה בה השתתפו.
כמה מהסיפורים על נסיבות בחירת הכינויים במחתרת לח"י מצויים
בספרים שנכתבו עליהם (רובם כתבו את סיפור חייהם בעצמם).
מנהיג לח"י אברהם שטרן, לוחם ומשורר, אימץ לעצמו את השם 'יאיר' לזכרו
של אלעזר בן יאיר מפקד המורדים במצדה. בתחילה היה זה הכינוי הספרותי שלו ולאחר מכן
אומץ ככינוי מחתרתי. כינויים נוספים היו עזריה ואריאל.
יעקב בנאי, מספר על אירוע מיוחד שעבר בפינת הרחובות שלום עליכם, פינת
בן יהודה שם ניצבו באותה תקופה שני אולמות בידור. "בשעת לילה האנגלים החליטו
לערוך חיפושים אישיים על הקהל במקום. זרקורים ושוטרים הקוראים מכל עבר סטופ! הנדס
אפ! ומיד החלו בחיפוש נשק. ובכל ההמולה אני באמצע ועל גופי 2 אקדחים ו2 רימונים.
אם ארים יד כמצווה ימצאו את הנשק ואהיה צפוי לעונש מוות. אם אנסה לשלוף זה יהיה
מסוכן ולא יעיל. פתאום צץ רעיון במוחי –
'לשחק את התלבושת. באותו זמן הסתובבתי הרבה באזור מגורים בריטיים ולכן הייתי לבוש
נכון, נעלי זמש, מקטרת (פייפ) בכיס הז'קט, מגבעת ירוקה עם נוצה ומעיל לבן. במקום
להרים ידיים אני מחליט להדליק את המקטרת ומתחיל ללכת ומתקרב לשוטרים. והלא יאומן
קרה, אני מכל הציבור המורשה לצאת החוצה. הם "הבינו" שאני אחד משלהם.
למחרת סיפרתי לחנה על המקרה והיא אומרת לי, אתה צריך להיקרא 'מזל', ואכן הכינוי
מזל ליווה אותי עד סוף המחתרת ועד הקמת המדינה."
חנה ערמוני מספרת שהועידה לעצמה תפקיד של לוחמת בדמותה של ז'אן דארק,
וגיבורה כמו שרה אהרונסון, וכי הן היו המודלים שלה. כך בבחרה את כינוייה 'שרה'.
צבי טל מספר : "המשימה הראשונה שהוטלה עלי בלח"י הייתה בחירת
כינוי מחתרתי לעצמי. אחרי הרהור קצר בחרתי לעצמי את הכינוי 'יזהר', בכיתתי היה
תלמיד בשם זה שהצטיין בלימודיו. מעולם לא חשבתי על כך, אך יתכן ובבחירת שמו ככינוי
לי, התבטאו כיסופי להגיע להצטיינות בלימודים, מה שלעולם לא אירע, כמובן."
איזה כינוי הייתם בוחרים לעצמכם אם הייתם חיים בתקופת המחתרת?
תעודת זהות מזויפת של חנה ערמוני, הנושאת את כינוייה שרה הרליץ, וצילום שלה מאותם ימים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה