כיצד נוצר סמל לח"י

מבקרים רבים שואלים אותנו כיצד נוצר סמל לחי"י. בתקופת פעילות המחתרת לא היה קיים סמל מוסכם, אולם מאוחר יותר אימצו חברי העמותה את היד המקופלת לשבועה, כסמלם.

מתוך לקסיקון  לח"י:
הסמל של לח"י נראה כך: כף יד ימין, בצבע נחושת, המופנית כלפי חוץ. שתי אצבעות – המורה והאמה- זקופות, ושלוש האצבעות האחרות קמוצות. היד מונחת על בסיס שכתוב עליו לח"י.
בסמל השתמשו לראשונה בסניף ירושלים,  בתש"ח. לאחר הקמת המדינה הוא התקבל כסמל רשמי של יוצאי לח"י. את הסמל עיצב קריאל גרדוש (דוש).

כשחיפשנו הסבר יותר מקיף מצאנו את עדותו של אליעזר בן עמי, מ- כ"ה באדר א', 25/2/2014:

  1. רעיון הסמל נולד בחטיבה הלוחמת של לח"י בירושלים בפיקודו של זטלר יהושע, במחצית הראשונה של שנת 1948, עוד בטרם הוכרזה המדינה על ידי דוד בן גוריון. היות וירושלים לפי תכנית החלוקה בהיותה מחוץ לשטח המוצע ליהודים, החליטו זטלר וחבריו שצריך למצוא סמל שייצג את ייחודה של ירושלים ומחויבותנו אליה בתוספת הכתובת "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". את הכתובת רשמו אותה מתחת לסמל שבועת הצדעה ביד ימין קפוצה למחצה ושתי אצבעות המורה והאמה מורמות כלפי מעלה.
2. בחודש מרץ 1948, כחודש לאחר ששוחררתי מהכלא בתום מאסרי ב-9/2/1948, זומנתי לפגישה של אנשי לח"י, שהתקיימה במשרדו של גוטליב דוד 'עמיחי' ברמת גן. 'עמיחי' היה מפקד הפעולות בירושלים והיה סגנו של זטלר, וירד לשפלה לארגן את הסיוע לירושלים. במהלך הפגישה פנה אלי 'עמיחי' ואמר לי: לייזר! אולי תצייר לנו את הסמל שלנו בירושלים? שאלתיו: מה זה בדיוק? ואז הוא מדגים לי את ההצדעה ביד ימין, עם שתי האצבעות המורמות ומוסיף שלמטה בקשת או בקו ישר המילים " אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". בו במקום ציירתי את היד המצדיעה והוספתי בקשת את הכתוב מלמטה, כמתואר להלן.

3. באוגוסט 1949, כשעבדתי בתור מנהל עבודה בנחל הפוקרה ליד מעלה עקרבים, בדרך הישנה לאילת, פנה אלי 'דני הזקן', שהיה מפקד המחנה של קטע זה של הדרך שסללנו לאילת בפיקוד דרום תחת האחריות של חיל ההנדסה, ואמר לי: ליזר: צייר לנו את הסמל מירושלים". נעניתי לבקשתו ובמשך יומיים ציירתי את הסמל הנ"ל על קיר תומך של הסיבוב השלישי מלמעלה במעלה העקרבים. גודלו היה כ-5 מטרים גובה וכ-8 מטרים רוחב.

4. כעבור שנים בעמותה נודע לי, בעת שעדינה הייתה האחראית על העבודה, והציעה לבחור את הסמל כסמל של לח"י עבור דגל לעמותה לארועים והופעות, ש'דוש', גרדוש קריאל צייר אף הוא את הסמל לאחר שנאסר עם חברי לח"י שנאסרו (אחרי חיסול הרוזן ברנדוט ב- 17 בספטמבר 1948) בבית המעצר ביפו ליד השעון.

                                                             סמל לח"י מצויר במעלה עקרבים

מבצע 'קדם' – הקרב האחרון בו לקחה חלק קבוצה מאורגנת של לח"י בתחום העיר ירושלים

הידעתם שבמלחמת העצמאות כוחות אצ"ל לח"י והגנה ניסו לכבוש את העיר העתיקה בירושלים?

השבוע נציין 51 שנים לשחרור ירושלים ,השבוע גם עברה שגרירות ארה"ב לעיר הקודש ובעקבותיה שגרירויות נוספות. זהו זמן מתאים לספר את סיפור נסיון כיבוש העיר העתיקה במלחמת השחרור. לקראת עזיבתם של הבריטים את הארץ, היה חשוב מאוד לתפוס את העמדות המוצבות בין העיר החדשה לעיר העתיקה ולרובע היהודי בפרט.  אנשי לח"י, בפקודו של יהושע זטלר, תפסו עמדות שנעזבו על ידי הבריטים. כחודשיים לאחר נפילת הרובע היהודי לידי הלגיון הירדני, נעשה ניסיון אחרון לכיבוש העיר העתיקה, לפני כניסת הפסקת האש לתוקפה, בשיתוף כוחות צה"ל, לח"י ואצ"ל בירושלים (המחתרות המשיכו לפעול באופן עצמאי בירושלים מפני שלא נכללה בשטח מדינת ישראל החדשה). למבצע זה ניתן השם 'קדם'. לוחמי חרות ישראל בירושלים

השתתפו במבצע 'קדם'. אור ליום 17 ביולי 1948,החל המבצע. התכנית כללה:                             

1. פריצת החומה ע"י גדוד "בית חורין" של ה'הגנה' ליד הר ציון, אך הקונוס (הפצצה שנועדה לפרוץ את החומה) לא הצליח לחדור את החומה.
 2. פריצת כוחות אצ"ל דרך השער החדש, אשר הצליחו לתפוס מאחז, אך נאלצו לסגת בגלל שתגבורת לא נשלחה.
3. כוחות לח"י אמורים היו לחדור את החומה באמצעות מתקן קונוס נוסף, ליד שער יפו, אך גם כאן לא פעל המתקן.

אז ציווה שאלתיאל, מפקד מטה הכוחות בירושלים, להפסיק את האש, על פי פקודת בן גוריון והמטכ"ל בגלל כניסת ההפוגה לתוקפה. העיר העתיקה נשארה בידי הירדנים עוד תשע עשרה שנים ושוחררה במלחמת ששת הימים.
עדותו של עזרא יכין, לוחם לח"י שהשתתף ונפצע קשה במבצע:
ברחבה הגדולה שבמרכז מחנה דרור התייצבו לוחמי חרות ישראל בירושלים, ערוכים מחלקות מחלקות, כשמפקדה של כל מחלקה ניצב לפניה. בראש מחלקתנו ניצבה אריאלה... אנו נרגשים. ההתרגשות גוברת מרגע לרגע... והנה מופיע מאיר וכולנו מצפים למוצא פיו: ... לכם, אומר מאיר, מצפות אלפיים שנות גלות. ללילה הזה הן מצפות.  בלילה הזה אנו עולים לשחרר את עיר דוד... ולפתע אנו שומעים קולות של ילדים: הצליחו! הצליחו! לכו לשלום ושובו בשלום! אנו מביטים לעבר הקולות- והנה החצר מלאה ילדים... הם באו מבית יתומים סמוך...והנה הם מלווים אותנו בתפילתם הזכה. תפילה זו המסה את קשיחותם של העזים בלוחמים. כל עין מלאה דמעה. כל לב רחץ בתפילה. אנו עולים למשאיות בדממה.  (לקוח מספרו 'אלנקם –סיפורו של לוחם חרות ישראל')

: בתמונה העליונהיהושע זטלר- מפקד לח"י בירושלים

בתמונה התחתונה: עזרא יכין בצעירותו

מיומנו של אסיר בחג החירות

 עם בוא האביב ולקראת חג הפסח הקרב ובא רצינו להביא לכם קטע ממכתב שכתב חבר לח"י יהושע זטלר אל אהובתו, לוחמת המחתרת בלה שכטר ב-1946. יהושע היה אז אסור בכלא ירושלים וכך הוא מתאר את מראות האביב מבעד לסורגים ואת ציון חג הפסח בכלא[1]:

"ילדונת יקרה,

אביב! צריך לשמוח! כותב אנוכי וקרני שמש האביב חודרות מבעד לסורגים ומשתעשעות על הניר הכתוב. מה נאה ומה נחמד האביב. שמש חמה, אורה ודיצה, הכל כה צוהל ופורח. אך הסורגים הארורים... תבואנה קרני השמש, תחדורנה, תפרוצנה סורג ורשת... אך עם כל הרצון הטוב נשברות הן בדרכן ובהגיען אלינו תבאנה מבוישות במקצת, שבורות ורצוצות כסימני הסורגים והרשת.

יקירתי, עתה אחרי הביקור צר לי. כה מעט זכיתי לראותך ופחות מזה לשוחח עמך. עתה יותר מתמיד חסר אני למשהו חם ולבבי, למילים טובות, לנשיקותייך וללטיפותייך, ילדונת שלי.

נעתר הקצין לבקשת חברי והתאספנו כולנו בחדר אחר, הרימונו כוסות יין (זה החג היחיד שיש יין) וברכנו איש את אחיו. בקשוני להרים כוסית ולא ידעתי מה לומר. החבר'ה ציפו לנאום ופי נסגר כבמסגר ולא הגיע מאומה. לחשתי משהו. לא אזכור. חירות! ומה אומר אחרת? בתנועה הריקונו את הכוסות ולאחריהן החדשות. ושוב ברכה ושוב כוסות. וכטוב האנשים ביין שמחו והתלוצצו והקולות בקעו שחקים וקירות. אף אני, למרות האיפוק שחשתי, רציתי להשתכר, רציתי לשכוח, לשמוח, לשמוח לחייך.

כשעתיים תמימות בילינו כך ולאחר מכן הלכו כולם לחדר הכללי בו מתאספים כל היהודים לאכול ולהתפלל בחג. אני נכנסתי לחדרי לכתוב את המשך מכתבי. ראשי סחרחר במקצת כתב ידי נוראי בוודאי ומטושטש, סלחי לי יקירתי..."  

אותה שנה הועבר יהושע לכלא עכו וברח אל חירותו בפריצת האצ"ל. גם בלה זכתה בחירות לאחר שישבה ארבע שנים בכלא בית לחם. השניים נישאו על ידי אבי האסירים הרב אריה לוין, ונולדו להם שתי בנות וארבעה נכדים.

                                                                  בברכת חג שמח וכשר לכולנו,

                                                                 צוות מוזיאון לח"י

---

[1] מתוך לוחם חירות ירושלים זיכרונותיו של יהושע זטלר. תל אביב 2007. עמ' 319 - 320