תערוכת קריקטורות במוזיאון לח" – יליד ארץ חלומותי – בין דוש לשרוליק ן- קריקטוריסט במחתרת

ב- 4 ביולי 2019 התקיים אירוע פתיחה חגיגי ומרגש במוזיאון לח"י לתערוכת קריקטורות של קריאל גרדוש (דוש),  בו נכחו  נציגי משהב"ט,בני משפחה וותיקי לוחמי לח"י.
בתצוגה ליד הקריקטורות מופיע השם "שיר". מי היה אותו "שיר" ,חבר לח"י המסתורי שצייר  קריקטורות בעיתוני המחתרת? יודעים זאת  אולי רק מעט  יודעי דבר.
החלק הראשון של התערוכה מציג את סיפורו של  "שיר", הלא הוא -  דוש (קריאל גרדוש) -  הקריקטוריסט הנודע, חלוץ  הקריקטורה  הפוליטית הישראלית היומית , יוצר "שרוליק" הצבר  המיתולוגי.
דוש החל את דרכו המקצועית בנסיבות לא צפויות, דווקא בארגון לח"י בפריס לאחר מלחמת העולם השנייה. קרל גרדוש , יליד הונגריה וניצול שואה, הגיע לפריס ב-1946 עם אשתו שושנה ושניהם הצטרפו לפעילות תא לח"י שבמקום . אנשי המחתרת גילו את כישרון הרישום של גרדוש שהיה לגביו תחביב בלבד  (חלומו היה להיות סופר). והטילו עליו לאייר את חומרי התעמולה של הארגון ולצייר קריקטורות בביטאון "המעש". הקריקטורות נשלחו לארץ ופורסמו בעילום שם וביטאון "המעש" הודבק באישון ליל על קירות בתים ואף הופץ בסתר.
במרץ 1948 עלו גרדוש ואשתו ארצה, והוא המשיך לצייר קריקטורות "במעש"  וגם ביומון הלח"י  "מברק". עליהן חתם בכינוי  –"שיר" . כמו כן יצר טורים מאוירים מהווי התקופה בחודשים הסוערים של  מלחמת העצמאות.  
ב-17 בספטמבר 1948 התנקשו אנשי לח"י בחיי מתווך האו"ם, הרוזן ברנדוט ועקב כך נסגר "מברק" על ידי הממשלה. מיד לאחר מכן – רבים מחברי הלח"י , דוש ביניהם,  נעצרו ונאסרו במשטרת יפו ולאחר מכן בכלא עכו.  ב1949 –חזר "המעש" " להופיע כעיתון מפלגת "הלוחמים" שהוקמה על ידי יוצאי לח"י, ו"שיר" המשיך לפרסם בו קריקטורות ואיורים .

בחלק השני של התערוכה , דרך מבטו האישי והייחודי של יוצר, מוצג סיפורו של שרוליק שהוא סיפורה של התצוגה. שרוליק או ישראליק, כמו שקרא לו דוש, דמות הילד הצבר,גיבור הדרמות המצוירות שהפך לסמל לאומי ולאיקון תרבות.שרוליק הוא אחד מהישגיו הבולטים של דוש.  דוש היה הראשון שמיסד את אמנות הקריקטורה בארץ כביטוי עיתונאי פרשני חשוב והיה יוצר מרכזי ובעל השפעה רבה. כבר בתחילת דרכו ב״העולם הזה״ וב״מעריב״. בראשית שנות ה־ 50 , איתר דוש את הצורך בדימוי חזותי שייצג את מדינת ישראל ואת העם היושב בה. סמל זה - שרוליק, לא היה דמות שמקורה בשורשים יהודיים או מסורת יהודית אלא טיפוס ישראלי חדש בהא־ הידיעה.

אתם מוזמנים לתאם ביקור בתערוכה שתוצג במוזיאון במהלך ששת החודשים הקרובים. 

חיים אנו במחתרת - מחשבות על שירו של 'יאיר'

חיים אנו במחתרת

מילים: אברהם (יאיר) שטרן

לחן: עממי

חַיִּים אֲנַחְנוּ בַּמַּחְתֶּרֶת

בְּטַחַב אֲפֵלַת מַרְתֵּף,

בּוֹ מְנוֹרָה תִּבְאַשׁ חִוֶּרֶת,

רִצְפָּה יַסְחֶה מָטָר סוֹחֵף.

אוֹתָנוּ בְּחֶשְׁכַת מַחְתֶּרֶת,

בַּסַּנְוֵרִים הִכָּה חֲלוֹם:

סוּחָה עַל הָרִצְפָּה - כִּנֶּרֶת,

אוֹר מְנוֹרָה - זִיו שֶׁמֶשׁ רוֹם.

וְנַאֲמִין - בְּיוֹם צַלְמָוֶת,

עֵת שִׁיר הַקְּרָב רוֹבֶה יָרֹן,

עִם אֱלֹהִים נִשְׂרֶה בַּמָּוֶת

נַקְבִּיל פְּנֵי גּוֹאֵל צִיּוֹן.

נַקְבִּיל פָּנָיו, יְהִי דָּמֵנוּ

מַרְבַד אָדֹם בִּרְחוֹבוֹת

וְעַל מַרְבַד זֶה מֹחוֹתֵינוּ

כְּשׁוֹשַׁנִּים הַלְּבָנוֹת.

השיר נכתב  על ידי אברהם שטרן, מיסד ומנהיג מחתרת לח"י.  עוסק בתיאור החיים במחתרת ובמעבר מחשכת המחתרת אל האור. עוקב אחר אופי הפעולות ומחירן.
את מילות השיר כתב 'יאיר' בשנת 1933 בטרם הקמת לח"י. התמליל הותאם ללחן 'אנו נהייה הראשונים' כפי שהיה אז מקובל.  על פי ד"ר נתן שחר, לצורך התאמה ויצירת דרמטיות הוכנסו שינויים בלחן. שולמית לבנת שרה את השיר כפי שהושר בלח"י. את הנוסח היא למדה מעזריאל, בעלה, ומחברי לח"י אחרים שישבו במחנות המעצר באפריקה.
יאירה גנוסר חוקרת שירת אברהם שטרן, כותבת כי את השיר כתב 'יאיר' בשנת 1933, והוא שייך לשמונה שירים שנקראו ע"י המשורר "שירי ירושלים", שם המעיד על כך שעיקר גיבושם היה בירושלים. לשיר ישנם כמה  נוסחים. זה המופיע למעלה הנו אף הנוסח המושר.
בבית א' 'יאיר' מתאר מציאות נמוכה של מחתרת מחשכים ועוני. השורה הראשונה בשיר פותחת בתיאור מצב חברתי פוליטי " חיים אנו במחתרת". בהמשך הבית, מתאור חברתי הוא מעצב תמונה של מקום מתחת לאדמה: מחתרת במרתפים, החיים במקומות האפלים. בירושלים בשנת 1933 יש מנורת נפט ומי הגשם חודרים בחורף במרתף הבניין.
בית ב' מתאר ניגודים. מחתרת ואורו העליון המסנוור של חלום גאולה. שלמרות שהדוברים בשיר פועלים במחתרת, אין להם אפשרות לחזות לא בכנרת ולא  בשמש הארץ ישראלית. השמש והכנרת הם עדיין חזון.
בבית ג'  מתאר את ההתמודדות והפואנטה- הניצחון. יש  בו נימות פוטוריסטיות :( זרם אמנותי בתחילת המאה ה-20 שהעריץ את הקדמה הטכנולוגית ואת הנעורים). עתיד מהפכני גדול ייווצר בכח ההרס. קיימת נוכחות של תנועה: " עת שיר הקרב רובה ירון ".
היריב לפי 'יאיר' אינו אדם אלא אלוהים, הגורל. ברצף השיר כרוך הניצחון הגדול במותם של המתמודדים עם הגורל והאל: " עם אלוהים נשרה במות". התפקיד יסתיים ב "נקביל פני גואל ציון" בחגיגת סיום החיים.