השבוע הלך לעולמו
אחד ממומחי איסוף המודיעין של לח"י – חיים בן ישראל.
חיים, היה מגיע למוזיאון
לח"י, בהתנדבות, לספר לקבוצות תלמידים וחיילים על פעולותיו במחתרת. סיפוריו
תובלו בהומור ושמחת חיים והקהל אהב מאד לשמוע אותם.
"חיים בן ישראל
נמנה עם מתי המעט שהלכו בדרך לח"י והמשיכו לשאת ברמה את נס המלחמה בשלטון
הבריטי הזר. גם באותם "ימים אדומים" כשחלק מחברי המחתרת היו כלואים בבתי
כלא ובמחנות מעצר בריטים וחלק פרשו לביתם מסיבות אלו ואחרות, הוא פעל ללא לאות
בקטנות ובגדולות, לילות כימים". (יצחק שמיר על חיים בן ישראל)
חיים נולד ב-1923
בפולין ובגיל 13 עלה ארצה יחד עם משפחתו. כנער בן 15 הצטרף לאצ"ל ועם הפילוג
עבר ללח"י, שם פעל בעיקר במחלקה ו' – מחלקת המודיעין של המחתרת. עיקר תפקידו
היה איסוף מידע מאנשים שהיו קשורים לבריטים
וכן מידע להכנת פעולות. פרט לכך עסק חיים ב"החרמות", פעילות שהפכה אותו עד מהרה
למבוקש. הוא נמלט מזרועותיהם של הבריטים מספר פעמים בהצלחה מרובה ותוך שימוש
במגוון שמות בדויים ותעודות מזויפות, אך לבסוף נתפס ונכלא בבית הסוהר המרכזי
בירושלים. ב-1947 הועבר לעתלית משם ברח והמשיך את פעילותו במחתרת.
ב-1948 התגייס
לצה"ל, לחיל האוויר. הוא שירת בצבא עד 1971 והשתחרר בדרגת סגן אלוף. את
פעילותו במחתרת ובצה"ל הוא מסכם במילים האלה: "זכיתי להיוולד בדור
האחרון לשעבוד והראשון לגאולה. מיום שעמדתי על דעתי הבנתי כי לא יגאל עמנו אלא בדם
ואש . לפיכך שעבדתי את כל ישותי לגאולה זו. כמו רובם ככולם של חברי המחתרת הייתי
נכון בכל עת לעשות את כל הניתן להיעשות, אף להקריב את חיי, למען תקומת מדינת
ישראל." (מתוך ספרו בלח"י, בצה"ל ואח"כ)
לאחר שחרורו עבד
בקונצרן סולל בונה. הוא נשא לאישה את שרה בביוף (לאה) שעליה היה ממונה במחלקה ו'. לזוג שני בנים ושבעה
נכדים.
אנו משתתפים בצערם
של בני המשפחה.
