יום רביעי, 17 בינואר 2018

סיפורה של הלוחמת הנועזת יפה (גרינברג) תבואה - בעקבות ראיון אישי עימה



ברצוני להביא את סיפור גבורתה של יפה תבואה, שכונתה במחתרת – אילנה.
יפה נולדה בעירה סקורני בסרביה שהייתה אז ברוסיה וכיום במולדביה. בגיל שתיים עשרה עלתה לארץ עם משפחתה. בפרוץ מלחמת העולם השנייה, בהיותה בת 18, התגייסה לחיל העזר לנשים ( ATS). כששאלו אותה במה תרצה לעסוק השיבה:  "כל מה שתתנו לי אעשה, אך מעדיפה להיות נהגת ". שרתה כנהגת משאית ואמבולנס בשיירות לארץ ישראל ולמצרים. במהלך השרות, יוסף סיטנר, חבר לח"י ותיק ששרת בצבא הבריטי במצרים, שכנע את יפה להצטרף ללח"י. יפה העבירה נשק שנלקח ממשאיות אוסטרליות והעבירה ליעקב בנאי, קצין המבצעים של לח"י, וקיבלה חומרי תעמולה להפצה בקרב החיילים הארצישראלים בצבא הבריטי. את הנשק שמרה מתחת למיטה באוהל וכשהייתה נוסעת לארץ הייתה מחביאה את הנשק מתחת לספסלי הרכבת. אחד מתפקידיה היה להיות המקשרת של  "שני האליהו", שהועלו לגרדום לאחר שהתנקשו בחייו של הלורד מוין בקהיר. יפה מספרת על פעולה שהייתה כרוכה בסיכון רב : " הלכתי למועדון היהודי באלכסנדריה, כיוון שסיטנר היה צריך להעביר לי דרכונים מזוייפים ל "שני האליהו". הוא לא היה שם וחשבתי בליבי: איך אני חוזרת בלי דרכונים? ידעתי שבאותה יחידה בחיל אוויר משרתת עם סיטנר גם אישה בשם עדה ליבוביץ, אותה לא הכרתי, אך ידעתי שהייתה ג'ינג'ית. הפנו אותי לעדה, אשר מסרה לי את הדרכונים אותם העברתי לסדובסקי, יהודי מצרי שקישר ביני ובין אליהו חכים. הבריטים תפסו את איש הקשר שלנו בקהיר והוא מסר שמות ונאסרו כולם. אני הייתי חולה ונשלחתי לבית חולים לפני המאסר ואסור היה לי לעזוב את בית החולים. כיוון שהייתי מוכרחה להגיע למחנה, כי באוהל היו מסמכים שהייתי חייבת להשמיד כדי שלא יגיעו לידי הבריטים. באוהל הייתה המחליפה שלי באמבולנס, סוניה פרס. ביקשתי שתיקח אותי עם האמבולנס למחנה והיא הסכימה. השתטחתי על קרקעית האמבולנס והיא כיסתה אותי בשמיכה, וכך הגענו למחנה. השמדתי פתק סודי ומכתבים שעלולים היו להחשיד מישהו, וסוניה החזירה אותי לבית החולים. אם היינו נתפסות, היינו שתינו נאסרות. "  יפה הועברה משם לבית הסוהר לנשים בבית לחם, ובחקירות נוקשות הכחישה הכל. משם הועברה לבית המעצר - וילה סלאם – והייתה במעצר כשנתיים. לאחר ששוחררה התיצבה  כל יום במשטרה הבריטית, שם הכירה את בעלה לעתיד ישראל תבואה, שהיה מראשוני לוחמי לח"י. במלחמת העצמאות התגיסה לצה"ל ושרתה בגדוד 82 בחטיבה 8 עליה פיקד יצחק שדה, ונטלה חלק בכיבוש באר שבע ועוג'ה אל חפיר(ניצנה) ואת שדה התעופה לוד.
שמחתי לפגוש את יפה, אשה מלאת שמחת חיים ומרץ, החוגגת בימים אלה 95 שנים.
                                                                                                                                                   יעל הלוי





                                                                   כרזה של האחים שמיר


יום שני, 8 בינואר 2018

מדוע כונו אנשי לח"י רוצחים, שודדים ו'גיס חמישי'?

פעולת ההתנקשות שתוכננה ע"י לח"י (בשמו הקודם אצ"ל בישראל) במטרה לחסל את ראשי הבולשת בתל אביב באמצעות מלכודת נפץ. 

המקום שנבחר הוא חדר בקומת הגג ברחוב יעל 8 בתל אביב. לצורך הפעולה הוסווה החדר כמעבדה כימית מלאה במכשירים וצנצנות. בתוך ארון שעמד מול החלון הותקן מוקש חשמלי שיופעל כנגד השוטרים הבריטים שיגיעו לחדר.
הכוונה היתה לביים פיצוץ שיוביל לכך שאחד השכנים יתקשר למשטרה הבריטית. הותקן מוקש נוסף בקומת הקרקע בכניסה לבניין שיופעל רק כאשר תגיע תגבורת לאחר הפיצוץ הראשון. מוקש זה יועד לג'פרי מורטון ותומס וילקין, אנשי הבולשת במחוז תל אביב שהיו המסוכנים והפעילים ביותר כנגד המחתרת.
הפעולה התחילה כמתוכנן ב20/1/1942 בשעה 9:20 בבוקר, בהפעלת פצצה קטנה שנועדה להזעיק את המשטרה.
למקום הגיע שלמה שיף, מפקד משטרת תל אביב, עם שוטרים נוספים. המוקש הראשון פוצץ ושיף נהרג במקום, שלושה שוטרים נוספים נפצעו- נחום גולדמן, זאב דיכטר וא"ט טרורטון (לאחר מכן מתו מפצעיהם גולדמן וטורטון). כמצופה קציני הבולשת וילקין ומורטון לא איחרו לבוא  אבל קהל רב נאסף ליד פתח הבית ואנשי לח"י שלא רצו לפגוע בחפים מפשע ביטלו את הפעולה ולא הפעילו את המוקש השני.

הפעולה בה נהרגו שני קצינים יהודים עוררה זעם וכעס רב בציבור הרחב שכינה את לוחמי לח"י - טרוריסטים, רוצחי שוטרים יהודים, 'גיס חמישי'.