אחת הסוגיות השנויות במחלוקת לגבי לח"י
היא המגעים של המחתרת עם גרמניה הנאצית. אנשי לח"י אינם מכחישים כי מגעים
כאלה אכן התקיימו אולם לטענתם הם היו רחוקים מלהיות "ברית עם הרייך הגרמני והשטן
הנאצי" כפי שנטען בחוגים מסוימים ביישוב. כדי להבין את פשר הקשר עם גרמניה יש
להסביר את הדברים ביסודיות ולשם כך עלינו לחזור לגרמניה של שנות השלושים.
עם עלייתה של המפלגה הנאצית לשלטון עולה גם
שאלת היהודים. באותה העת היו בהנהגה הגרמנית שני פתרונות למה שהם קראו "בעיית
יהודי אירופה" הראשון – השמדתם הגמורה של היהודים, השני – גירושם מאירופה
למקום אחר. לישוב היהודי בארץ ישראל ברור היה שיהודי אירופה בסכנה ומנהיגים שונים ניסו ליצור
קשר עם נציגים גרמנים על מנת להעבירם ארצה. שניים מהניסיונות הללו אפילו הצליחו.
·
ב-1933 מארגן חיים
ארלוזרוב "הסכם העברה" בין הסוכנות היהודית לשלטונות הנאצים. ההסכם מאפשר
ליהודי גרמניה להגר לארץ ישראל תוך שמירה על חלק מהונם, ומצליח להציל 50,000
יהודים שעלו לארץ בעליה חמישית.
·
לפני פרוץ המלחמה
יוזם המנהיג הרוויזיוניסטי הרמן סגל קשר עם הגרמנים וחותם איתם על הסכם שמביא
להצלת חייהם של יהודי דנצינג ואף להעברת רכושם לארץ ישראל.
שנת 1941 מגיעה והשמועות שמגיעות לארץ
מאירופה הולכות ונעשות יותר ויותר מדאיגות. "יאיר", כמו כולם, יודע
שמצבם של היהודים בכי רע. הם מגורשים ממקומות העבודה, נעקרים מבתיהם, מאבדים את
רכושם, נכלאים בגטאות ונאלצים לעבוד בעבודות כפייה. בלבו מקננת חרדה מהבאות והוא
סבור כי יש למצוא הסדר עם גרמניה "צריך להתחיל לדבר עם הגרמנים" הוא
אומר לחבריו "כמו שעשו מנהיגי היישוב שנים אחדות קודם לכן".
יאיר רוצה לשכנע את הגרמנים לרכז את היהודים
בארץ ישראל. הוא אינו בטוח שישתכנעו אבל חושב שחובה לנסות, לכן הוא מנסה לבוא במגע
עם הגרמנים ולהציע להם את תכניתו. לשם כך הוא שולח את חבר המחתרת נפתלי לובינצ'יק
לביירות, לפגישה עם נציג משרד החוץ הגרמני. לובינצ'יק מציג לגרמני את התכנית -
פתרון "בעיית היהודים" באמצעות פינויים לארץ ישראל והקמת כוח
צבאי יהודי שיסיע לכבוש את הארץ מידי הבריטים. הנציג מקשיב בנימוס ובזאת תם
העניין. אפשר לשער כי הוא ראה את היהודי, חבר המחתרת הקטנה, המציע לו את העברתה של
יהדות אירופה לארץ ישראל תמורת כיבוש הארץ מידי הבריטים - כלא יותר מאנקדוטה משעשעת.
באותה שנה נתפס לובינצ'יק על ידי הבולשת,
נכלא במזרע, מועבר לאפריקה ושם נפטר ממחלה. יאיר לא מוותר על רעיון ה"טרנספר
היהודי". הוא שולח את נתן ילין מור לסוריה לנסות להיפגש עם נציגים גרמנים אבל
לפני שנעשה משהו ילין מור נאסר ונכלא בלטרון. בזאת תמה הפרשה של קשרי לח"י עם
גרמניה.
חשוב לציין כי בשעה שיאיר הגה את רעיון הקשר
עם גרמניה לא היה לו, כמו לאף אחד אחר, שמץ של מושג מהו גודל האסון העומד להתחולל
באירופה. הוא גם לא ידע מאומה על "הפיתרון הסופי". ועידת ונזה נערכה רק
ב-20 בינואר 1942. בראש מעייניו של יאיר
עמד רק גורלו של העם היהודי והצלתו. כל הניסיונות להעליל על יאיר ועל לח"י את
האשמה שהתחברו עם השטן הנאצי הן מרושעות בדיעבד, לאחר שהכל יודעים מה עולל היטלר
לעם היהודי. בזמן שיאיר נקט בצעד זה לא העלה עדיין איש בדעתו שתיתכן הזוועה שאכן
התרחשה.