מתארת את היהודי והערבי הרוצים ללחוץ ידיים, אך ערביי מדינות
האזור ובבוין מונעים זאת.
בתאריך 10 באוגוסט שנת 1947, תקפה כנופיה ערבית בבית קפה יהודי "
גן הוואי", מעברו השני של הירקון בצפון תל אביב. נרצחו ארבעה יהודים והיו פצועים. סכנת התלקחות ביחסי
היהודים-ערבים ריחפה על הישוב.
לח"י ראתה צורך להתערב במצב כדי לעצור את ההתדרדרות. מרכז לח"י הוציא כרוז אשר כותרתו " אל תהייה מלחמה עברית-ערבית! " מי אשם בשפך הדם הזה! אשם מי שמעוניין במלחמה ערבית/עברית. אשם השלטון הזר, אשמים התככנים האימפריאליסטים...מלחמה כזו היא האמצעי הבריטי האחרון למצוא הצדקה לשלטונו כאן...ולבלום את מלחמת החרות העברית...תישמע הקריאה אל שכנינו הערבים: אין מקום לשנאה ולמלחמה בינינו. האשמים יבואו על עונשם. כל מי שמתקיף את בני העם השכן, עברי או ערבי, פושע הוא ודמו הפקר.
ההתמקדות של לח"י במלחמה בשלטון הזר הבריטי הביאה אותם למסקנה, כי אפשר לפתור את סכסוך הדמים עם ערביי ארץ ישראל, שנולד בבית יוצרם של השלטון הבריטי האימפריאליסטי. לח"י הייתה סבורה שעל ידי סילוק הבריטים, יסולקו גם שורשי הסכסוך הישראלי-ערבי, וסילוקם יאפשר יישוב הסכסוך בדרכי שלום.
אולם עמדותיה של לח"י בשאלת הערבים עברו שינויים במהלך המלחמה בשלטון הזר ובנסיבות ההיסטוריות. המאמר הראשון המפורט בקשר לשאלה הערבית הופיע בחוברת " קווי היסוד למדיניות חוץ עברית", בשבט תש"ז, אשר הפרק הערבי בו נכתב בידי נתן ילין מור, חבר מרכז לח"י.
במאמר מנתח הכותב את דעתו על השורשים של הסכסוך העברי – הערבי, אשר לפי טענתה של בריטניה, הוא בלתי פתיר, ועל כן דרושה נוכחותה לשם השלטת החוק והסדר בציבור.
לדעת נתן ילין מור, הפתרון אפשרי, כי אין ניגוד אינטרסים בין הערבים והיהודים, ושניהם מעוניינים בסילוק הבריטים, ועם סילוקם מהארץ ומהמזרח התיכון, ניתן יהיה ליישב את הסכסוך לשביעות רצונם של שני הצדדים. בעיניים של היום ניתוח זה יכול להראות נאיבי.
במחתרת היו חברים ערבים כמו משפחתו של יוסף מאבו גוש שנטלו חלק במבצע חילוץ גאולה כהן מבית החולים הממשלתי בירושלים.
על נאמנות לח"י לחברי המחתרת הערביים ניתן ללמוד ממה שקרה במלחמת העצמאות. בה ברחו משפחת אבו גוש ולא נתנו להם לחזור לביתם. גאולה כהן ונתן ילין מור עשו מאמצים גדולים כדי להחזיר אותם ואף הצליחו!
בגליון המעש- גליון נ"ז, אלול תש"ז כתב כי" בינינו לבין ההנהגה הערבית קיים ריב, על זכות הריבונות המדינית של הארץ. אין אנו יכולים היום לדעת במה יסתיים ריב זה, אם בדרכי שלום (יש כבר פקפוקים בדרכים של שלום) או בשימוש בכוח. ערביי הארץ יריב הם לנו (עדיין לא "אויב") לפי שעה, אולם הבריטים בארץ הם אויב לכולנו. עמדתנו זו מנוגדת לעמדת ה"הגנה", הרואה באנגליה "יריב" ובערבים "אויב".
לח"י ראתה צורך להתערב במצב כדי לעצור את ההתדרדרות. מרכז לח"י הוציא כרוז אשר כותרתו " אל תהייה מלחמה עברית-ערבית! " מי אשם בשפך הדם הזה! אשם מי שמעוניין במלחמה ערבית/עברית. אשם השלטון הזר, אשמים התככנים האימפריאליסטים...מלחמה כזו היא האמצעי הבריטי האחרון למצוא הצדקה לשלטונו כאן...ולבלום את מלחמת החרות העברית...תישמע הקריאה אל שכנינו הערבים: אין מקום לשנאה ולמלחמה בינינו. האשמים יבואו על עונשם. כל מי שמתקיף את בני העם השכן, עברי או ערבי, פושע הוא ודמו הפקר.
ההתמקדות של לח"י במלחמה בשלטון הזר הבריטי הביאה אותם למסקנה, כי אפשר לפתור את סכסוך הדמים עם ערביי ארץ ישראל, שנולד בבית יוצרם של השלטון הבריטי האימפריאליסטי. לח"י הייתה סבורה שעל ידי סילוק הבריטים, יסולקו גם שורשי הסכסוך הישראלי-ערבי, וסילוקם יאפשר יישוב הסכסוך בדרכי שלום.
אולם עמדותיה של לח"י בשאלת הערבים עברו שינויים במהלך המלחמה בשלטון הזר ובנסיבות ההיסטוריות. המאמר הראשון המפורט בקשר לשאלה הערבית הופיע בחוברת " קווי היסוד למדיניות חוץ עברית", בשבט תש"ז, אשר הפרק הערבי בו נכתב בידי נתן ילין מור, חבר מרכז לח"י.
במאמר מנתח הכותב את דעתו על השורשים של הסכסוך העברי – הערבי, אשר לפי טענתה של בריטניה, הוא בלתי פתיר, ועל כן דרושה נוכחותה לשם השלטת החוק והסדר בציבור.
לדעת נתן ילין מור, הפתרון אפשרי, כי אין ניגוד אינטרסים בין הערבים והיהודים, ושניהם מעוניינים בסילוק הבריטים, ועם סילוקם מהארץ ומהמזרח התיכון, ניתן יהיה ליישב את הסכסוך לשביעות רצונם של שני הצדדים. בעיניים של היום ניתוח זה יכול להראות נאיבי.
במחתרת היו חברים ערבים כמו משפחתו של יוסף מאבו גוש שנטלו חלק במבצע חילוץ גאולה כהן מבית החולים הממשלתי בירושלים.
על נאמנות לח"י לחברי המחתרת הערביים ניתן ללמוד ממה שקרה במלחמת העצמאות. בה ברחו משפחת אבו גוש ולא נתנו להם לחזור לביתם. גאולה כהן ונתן ילין מור עשו מאמצים גדולים כדי להחזיר אותם ואף הצליחו!
בגליון המעש- גליון נ"ז, אלול תש"ז כתב כי" בינינו לבין ההנהגה הערבית קיים ריב, על זכות הריבונות המדינית של הארץ. אין אנו יכולים היום לדעת במה יסתיים ריב זה, אם בדרכי שלום (יש כבר פקפוקים בדרכים של שלום) או בשימוש בכוח. ערביי הארץ יריב הם לנו (עדיין לא "אויב") לפי שעה, אולם הבריטים בארץ הם אויב לכולנו. עמדתנו זו מנוגדת לעמדת ה"הגנה", הרואה באנגליה "יריב" ובערבים "אויב".
