מלכה בנטוב:
המדינה היום שונה מהחזון שלי מכיוון שהיא שולטת בעם אחר שיש לו הזכות שלו
להגדרה עצמית. המדינה שונה מפני שהפכנו למדכאים וכובשים ובזה לא רק שאנו פוגעים
באחרים אלא מה שחשוב לא פחות- השלטון הממושך גורם להשחתה בקרב הנוער שלנו, שבעיקרו
הוא נוער טוב ויכול היה להיות תשתית נהדרת למדינה עליה חלמנו. במקום זה הוא נאלץ
להתמודד עם מצבים בלתי אפשריים, להשתמש בכוח כנגד נשים וילדים ודבר זה משליך ומשחית
אותנו לאורך זמן, ומה שחשוב לא פחות- מגביר את האלימות והשחיתות בתוכנו אנו. קשה
לאורך זמן לחנך להומניזם, לאהבת האדם ולאהבת ארצך- כן, גם לאהבת ארצך, כשלבך הופך
גס ואתה ניצב יום יום בפני מציאות בלתי אפשרית.
חיים בן
ישראל: המדינה היום שונה ומסואבת, מסובכת בריבים בין יהודים ליהודים,
בהסתות פרועות של השמאל בימין והימין בשמאל, עם כלכלה רעועה ומצב בטחוני בלתי יציב
ומעורער, ועדיין נלחמת על קיומה.
אליעזר בן
עמי: המדינה דהיום, עוד אינה מדינה, כי אין לה גבולות ובמציאות
הישראלית הננו רחוקים מאוד מתפישת המדינה הנשאפת. השחיתות והריקבון המוסרי חוגגים
ומדינה אין. אין חינוך לערכים, אין חזון ואין אמונה בעתיד העם והמולדת, והכל נמכר
בבצע כסף ובטובות הנאה חומריות.
יעקב בנאי: במציאות
הישראלית היום ניכרת העובדה של חוסר ערכים לאומיים אצל חלק מאזרחי המדינה וכן בחלק
נכבד מבני הנוער. בזמננו לא היו שואלים כמו היום: "אמרי מולדת אמרו מורי –
האם קרבן הילד היה כדאי?"
דוד שומרון:
א. קודם כל
טריטוריאלית. בלית ברירה קיווינו שלפחות תשתרע המדינה על כל א"י המערבית.
ב. מבחינת
המשטר, רוב אנשי לח"י מרוצים מהעובדה שאנחנו דמוקרטיה. אבל לא צריך להיות איש
לח"י כדי להיות מודאגים מכך שעודף הדמוקרטיה עלול להרוס אותה (אויבנו למדו
היטב את חולשות הדמוקרטיה שלנו, עם כנסת חלשה ובג"צים ומנצלים אותה כדי לשטות
בנו...)