סיפורה של שכונת פלורנטין

פחח, זגג, נגר וסנדלר

עיפרון, סרגל, מחק וקלמר

קינמון, הל, ציפורן ווניל,

נברשת, מנורה, ספוט ואהיל,

בורקס, גזוז, גלידה ומלבי,

כדור, בובה, אופנים ודובי,

שידה, ספה, כיסא וארון,

מסעדה, בית קפה, גלריה ומוזיאון,

כל אלה ועוד... בשכונה מיוחדת - פלורנטין.

שכונת פלורנטין הוקמה בשנת 1927 מדרום למסילת הרכבת לירושלים שהובילה אליה מתחנת הרכבת יפו, על-פני פרדס רחב ידיים, הפרדס של אבו עלי. פלורנטין נוסדה על ידי משפחת פלורנטין האמידה מסלוניקי שביוון, ותוכננה כשכונה בורגנית המשלבת עסקי מלאכה, תעשייה זעירה ומסחר, לצד בניינים בני 3 עד 4 קומות שרחובות צרים ביניהם.

פלורנטין נמצאת בתווך בין שלושה מרכזים מסחריים: מרכז החרש והאמן, רחוב הרצל ומרכז וולובלסקי, שנבנה בשנת 1934ע"ש שלום וולובלסקי, סוחר נפט ממוצא רוסי, שבנה בו כ- 200 אולמות תעשייה קטנים. זה היה אזור התעשייה המתוכנן הראשון בארץ ישראל, ומאחר וריכז בעלי מלאכה מתמחים שסיפקו שירותים לכלל המשק העברי הייתה לו חשיבות רבה בתהליך המודרניזציה והתיעוש. אזור התעשייה הזה קם ביפו בין השאר בגלל החמרת התקנות והמגבלות על תעשייה בתל אביב, בעיר החדשה אסור היה לפתוח חנויות ובתי עסק. העיר הגדלה והמתפתחת היתה זקוקה לבעלי מלאכה, חנויות ואספקה.

בראשיתה אוכלסה פלורנטין בעולים חדשים יהודים מיוון, תורכיה, רוסיה, פולין, צפון אפריקה ובולגריה.

העולים החדשים התקשו לממן את רכישת הדירות, הם קיבלו תמיכה ומשכנתאות נוחות ממר שמעון מזרחי, מנהל בנק ברקליס, לכבודו העניקו בני השכונה לרחוב הראשי את השם מזרחי. לימים הוקם בית באמצע הרחוב שחילק את הרחוב לשנים- החלק הצפוני נקרא מזרחי א' והחלק הדרומי מזרחי ב'. בבית מספר 8 ברחוב מזרחי ב', בכה' שבט תש"ב, נתפס ונרצח מנהיגה של מחתרת לח"י, אברהם שטרן (יאיר). היום בבית זה ממוקם מוזיאון לח"י שמספר את סיפורו.

 הרב יצחק ידידיה פרנקל, מי שהיה חלק מוביל בהנהגת השכונה בימי הניתוק והמאבק בעירית יפו והפך לימים לרבה הראשי של תל אביב - יפו, מתאר את אופן מימון בית הכנסת שהוקם ביוזמתו בשולי שכונת פלורנטין מלמד על העיסוק של תושבי השכונה והאופן בו התגייסו לבניית בתי כנסת אלו:

"רוב מתפללי בית הכנסת הם אנשי עמל וזיעה, וכדאי היה לכתוב פרק מיוחד על הצורה ועל ההתלהבות בה נענו אנשים מעוטי יכולת אלו לבנות את בית הכנסת. יהודי אחד נפח... שבצריפו אין עדיין מאור חשמל, ואוכל את לחמו לאחר יום עבודה קשה לאור מנורת נפט, חסך פרוטה לפרוטה ובידיים רועדות הביאו הוא ואישתו את הסך 118 ל"י לבית הכנסת."

בית הכנסת אהבת חסד:

כל קהילה בנתה או התקבצה סביב בית כנסת משלה, כאשר רובם ממוקמים בקומות שניות של בנייני מסחר או על מגרשים קטנים ולא מתאימים.

בימים ההם גרו בצפיפות שלוש משפחות בדירה אחת עם מטבח משותף, שירותים משותפים ומקרר ובו רבע בלוק קרח. היום קוראים לכך חיים קשים, אבל היתה אחוות חיים ואחוות אחים וכשהיה עצוב כל כך על הנשמה לכולם, אמרתי שיש להמתיק את קשיי היום בשמחה מקורית: "שמחת התורה". זה התחיל במתי מעט. יצאנו לרחובות עם לולבים ביד. הילדים אחזו בדגלוני שמחת תורה. מצאנו עצמנו יד ביד, סלוניקאים ובוכרים, בולגרים וטורקים, עיראקים ופולנים, הונגרים ומצרים, חסידים וליטאים. עמך. כל עדה התבלטה בייחודה ובתלבושת הססגונית שלה והידיעה ש"משהו מיוחד" חוגג בפלורנטין שבדרום תל - אביב, עשתה לה כנפיים והחלה מושכת אחריה אלפים." כך מתאר הרב פרנקל את חגיגות שמחת תורה הפומביות שסחפו את תושבי השכונה ואנשים רבים נוספים מכל קצוות תל אביב.

לקראת סוף שנות ה-60 של המאה העשרים החלה נטישת השכונה על ידי מתגורריה, שאת מקומם תפסו עסקי מסחר ותעשייה זעירה. הידרדרות זו נמשכה עד שנת 1991, בה הכריזה עיריית תל אביב על פרויקט התחדשות אזורי. פרויקט התחדשות פלורנטין נפסק בהדרגה לקראת סוף שנות התשעים, אך יוזמות פרטיות נמשכות בה וכוללות שיפוץ מבנים ישנים, בניית בתי דירות עם אוריינטציה לצעירים, ופתיחתם של בתי קפה, מקומות בילוי, גלריות, סדנאות אומנים צעירים וחנויות מעצבים לצד התעשיות הווותיקות כמו ביגוד וריהוט.

עוד על אופיה המיוחד של השכונה בשירו של אהוד בנאי:

http://www.youtube.com/watch?v=RJBL1FpEcEg

הרחובות בפלורנטין צבעוניים ומרתקים, כל רחוב קיבל אפיון מיוחד: רח' וולפסון - מנורות, רח' מטלון - צעצועים, רח' הרצל - רהיטים, רח' כפר גלעדי- כלי כתיבה וסידקית, רח' לוינסקי- שוק התבלינים, רח' ויטל ורח' פלורנטין - בתי הקפה, מסעדות ופאבים.