‏הצגת רשומות עם תוויות טקס יום הזיכרון. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות טקס יום הזיכרון. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 3 במאי 2011

נזכור את כולם...







לקראת יום הזיכרון הקרב, אנו מרכינים ראש לזכרם של חללי לח"י שנפלו, הן בפעולות המחתרת למען קום המדינה והן כחיילי צה"ל.


לאחר קום המדינה הצטרפו רבים מלוחמי לח"י לחטיבה 8, אחת משתי חטיבות השריון הראשונות של צה"ל. החטיבה לקחה חלק חשוב וחיוני בקרבות רבים במלחמת העצמאות תחת פיקודו של יצחק שדה. הקרב הקשה שבהם היה כיבוש משטרת עיראק-סואידן וזהו סיפורו:
לפני שעזבו הבריטים את ארץ ישראל, הם השאירו שטחים ומבנים באופן שרירותי ליהודים או לערבים. אחד המבנים שנמסרו לערבים נמצא דרומית לאשדוד, סמוך לקיבוץ נגבה - מבצר אימתני ששימש את המשטרה הבריטית. המבצר היה ממוקם במקום אסטרטגי, בראשה של גבעה חשופה, ועם התקדמות המלחמה הפך לעמדה קטלנית עבור תושבי נגבה. הדגל המצרי התנוסס בגאון בראש המבצר והצבא המצרי המטיר אש על הקיבוץ ללא הרף. כוחותינו (חטיבת גבעתי) ניסו לתקוף ולכבוש את המשטרה שבע פעמים לפני כן אך כל ההתקפות נהדפו.
כיבוש "הקוץ הממאיר בגוף הנגב" הפך לגדול האתגרים עבור יצחק שדה, מפקד חטיבה 8. יחד עם אנשיו עבר עשרות פעמים על המפה, מפיק לקחים וחיפש פתרונות, עד שבראשו נרקמה תכנית: ראשית, חייבת להתבצע פעולת הסחה – גדוד שיתקוף את הכפרים הערביים הסמוכים – עיראק סואידן ובית עפא; שנית, ישנו נתיב מסוים שאם תתקדם בו שיירת טנקים, יסתיר גוף המבנה של המצודה את ההתקדמות ולמעשה יגן על השיירה מפגיעות המקלעים שבכפרים הסמוכים; ולבסוף, אם ההתקדמות תיעשה בין השעות 15:00 – 16:00 בצהרים, תסנוור השמש את עיני המצרים ותקשה עליהם את הראות.
ההכנות למבצע הלכו והתקדמו. המ"פ של הפלוגה המסתערת היה דב הבלונדיני לוחם לח"י. לפני היציאה לפעולה הבטיח דוב לחברי קיבוץ נגבה "אנחנו נצליח. נכבוש את המצודה ונחזור לקיבוץ כמנצחים עם הדגל המצרי".

ואכן הכל מתנהל לפי התכנון. בשעת צהריים מתחילה פעולת ההסחה בכפרים הסמוכים. בזמן שיושבי המבצר עסוקים במתקפה זו שיירת טנקים משרכת את דרכה במעלה הנתיב שמצא יצחק שדה, ובשעה בה השמש לטובתנו.
ההתקפה יוצאת לדרך. אש כבדה ניתכת, תותחים מרעימים, רעשי מרגמות. הבניין עטוף כולו בעשן אבל המצרים לא ממהרים להיכנע. הם משיבים אש.
כעבור שעה של הפגזות ישנן פגיעות ישירות בחצר ובגג המבצר. הכל מסביב רותח באש תופת. הדגל המצרי נופל.
חוליית חבלה שלנו מבקיעה דרך אל אחד הקירות ומניחה לידו כמות גדולה של חומר נפץ. כעבור דקות אחדות נשמע קול נפץ אדיר ונראית פרצה בקיר.
כך מתאר זאת יצחק שדה בזיכרונותיו:
"הזחלים מתקדמים במהירות מסחררת. הטנקים פולטים אש אדירה בלא הפסק. עוד מעט ויקעקעו את הקיר. אך הנה מתחולל משהו ליד הפרצה: מה שם? ופתאום קול: "חבר'ה, המצרים יוצאים מהמבצר! המצרים יוצאים בלי נשק! ידיהם מורמות, ניצחון! ניצחון! ... אנחנו מקיפים את המקום ומגיעים למצודה. המצרים מבוהלים, מוכי תימהון, עיניים אדומות, מושפלי ראש ומורמי ידיים. אני מציץ בפניהם ורואה אנשים אומללים מאוד, עייפים עד מוות ותשושים. פחד מוות ניבט מעיניהם. מסביב התקהלות בלתי צפויה. המשטרה הצבאית אינה משתלטת על הקהל. ה"בלונדיני הגבוה", מ"פ הפלוגה התוקפת, עושה מאמץ בלתי אנושי. הוא מגן על השבויים, שלא יספגו מכה בכת רובה, מאחד חמום מוח – ומי בפלוגה זו אינו חמום, בייחוד בשעה זו?"

עם תום הקרב, מוציא דב את הדגל המצרי מהמצודה ומעניק אותו, כפי שהבטיח, כשי לקיבוץ נגבה. המתקפה הצליחה, אם כן. המצודה בידינו, אך השמחה מהולה בעצב רב. לכוחותינו פצועים רבים ושישה הרוגים. אילו שמותיהם:

אמנון אבהר – "ספיר".

שמואל (וייס) ביאלקה – "אהרון".

מאיר לוינגר – "אהרון".

סעדיה שובלי – "עמיקם".

יחזקאל גרין.

שלמה זולטולוב.


יהי זכרם ברוך.

ביום הזיכרון יערך טקס ממלכתי, בשעה 10:30, ברחבת אנדרטת לח"י, ליד משמר איילון וכפר בן-נון, לפרטים נוספים ניתן ליצור קשר טלפוני-03-6820288

יום שלישי, 4 במאי 2010

כי האדם עץ השדה





באזור שליו במשמר איילון נטוע יער גדול ויפה בשם "יער לוחמי חירות ישראל". שם, בין ברושים ואורנים, חבויה אנדרטה מרשימה שהקימו חברי לח"י לזכר 127 לוחמים ששילמו במחיר חייהם למען גירוש השלטון הבריטי מן הארץ והקמת מדינת ישראל חופשית מעול זר.

השנה נערך ברחבת האנדרטה טקס לכבוד יום הזיכרון תש"ע, בהשתתפות ותיקים וצעירים כאחד. באירוע השתתפו כ-350 בנות אולפנת "שעלבים" שכיבדו את זכרם של החללים בשירת המנון המחתרת וקריאת סיפורי הלוחמים שנפלו, הן אז והן בשנים האחרונות. ותיקי לח"י הניחו זרים לרגלי האנדרטה ולסיום, חברת הכנסת לשעבר גאולה כהן סיפרה על פעילותה במחתרת, תפקידה כשדרנית בתחנת הרדיו המחתרתי ובריחתה מכלא בית לחם.

ביער לח"י פינות ישיבה ומנוחה, שבילים לטיול ומתקני משחקים לילדים. בכל ימות השנה ניתן לסייר בו, לחסות בצל העצים וליהנות מהשלווה של עמק איילון.



הפסלת והמעצבת של האנדרטה, הגב' איילת ביתן שלונסקי מסבירה את בחירותיה לעיצוב האנדרטה:
"הרי את מקודשת לי מולדת כדת משה וישראל", שורה משירו של אברהם שטרן ("יאיר") שחקוקה על קיר האנדרטה. המולדת היא כלה, שאתה נכרתת בקדושה ברית עולם. האנדרטה לבושה לבן – המסמל טוהר בתולין, כלה, חופה. בה בעת היא מסמלת את צבע תכריכי המת ומבטאת את הזדהותם עד מוות של חללי לח"י עם המולדת. ביטוי לאהבה זו מוצא דרכו באנדרטה. על-ידי יצירת סביבה לבנה, טהורה ודוממת החודרת אל נוף היער החי ומשרטטת מסלול של יחסים מנוגדים ומשלימים בין החיים והמוות. האלמנט המרכזי מורכב משני קירות לבנים בגובה 10 מ', הפורצים אל השמיים ויוצרים משולש פתוח במרחב ובתוכו עץ זית".