פרידה מלוחם מחתרת לח"י אשר רצון "ציון"

אשר בן חנה וסעדיה עלה ארצה עם הוריו מעדן, דרום תימן בשנת 1932, בהיותו בן 10.למרות המצב הכלכלי הקשה השתקעה המשפחה בתל אביב, ואשר נאלץ לצאת לעבודה ולעזור בפרנסת המשפחה. הוא גויס למחתרת בשנת 1943, כינויו היה ציון. עסק בהדבקת כרוזים והעיתון "המעש". השתתף בהתקפה על שדה התעופה בכפר סירקין, בהתקפה על מחנה בריטי של "הכלניות" ברח' הירקון בתל אביב, בהתקפה על מחנה ליטוינסקי לשם החרמת נשק, בהתקפה על מחנה צבאי בחולון. בקיץ 1946 נידון אשר רצון למוות בהיותו אז בן 24. הבריטים תכננו לתלות אותו וכמה מחבריו למחתרת על השתתפותם באחת הפעולות הגדולות של מחתרת לח"י במסגרת תנועת המרי העברי- ההתקפה על בתי המלאכה של הרכבת במפרץ חיפה. הפעולה נועדה לפגוע באתר אסטרטגי ולהסב נזק ופגיעה ביוקרה הבריטית. בפעולה השתתפו 44 לוחמים. הם הצליחו לגרום נזק רב לבריטים, אך הפעולה גבתה את חייהם של 11 לוחמים, ו- 18 לוחמים שנעצרו ע"י הבריטים, ורצון ביניהם נידונו למוות. האסירים הועברו לכלא בירושלים, ושם החלו לתכנן  את בריחה באמצעות מנהרה שחפרו. לאחר  שנתפס ע"י הבריטים פעמיים בניסיונות בריחה, הועבר עם חבריו לכלא עתלית, שם תכנן את ניסיון הבריחה השלישי. הוא ניצל את ההזדמנות בה השתחררו עצירים לאחר שסיימו לרצות את עונשם, מודה לאל שברא אותו במידות קטנות, התקפל במזוודה של אחד המשתחררים וכך יצא אל החופשי.

ב- 1948 התגייס  לצה"ל ושירת ביחידה לאספקת דלק. לאחר המלחמה היה נהג מונית לפרנסתו. נישא לרחל(סלי) לבית ישראלי, אף היא ילידת עדן, והניח אחריו ילדים, נכדים ונינים.

 

נפרדים מאשר רצון לוחם מחתרת לח"י שנפטר ב-29/12.

יהי זכרו ברוך

 

הפעולה שלא אושרה ע"י תנועת המרי ובכל זאת בוצעה – פיצוץ בתי הזיקוק בחיפה

                                                            משה בר גיורא שנהרג בפעולה

החודש לפני 73 שנה יצאה לפועל פעולתה הראשונה של לח"י במסגרת 'תנועת המרי העברי'.
היה זה ניצחונה הגדול של לח"י, אשר הצליחה לסחוף את הישוב להתקוממות מזויינת נגד השליט הזר. בפעם הראשונה הופנה נשק המגן נגד השלטון הבריטי והעם שש לשתף פעולה עם המחתרת.
אור ל-1 בנובמבר 1945 יצאה אל הפועל הראשונה בסדרת מבצעים משותפים של ההגנה  אצ"ל ולח"י, שיתוף פעולה שארך תשעה חודשים. כתגובה על מדיניות הספר הלבן והגבלת כניסה של העולים אחרי השואה ביקשה התנועה להחליש את שלטון המנדט הבריטי ע"י מאבק צבאי ושיתוק תחבורת הצבא הבריטי.  פעולות  ששמשו כאות אזהרה לבריטים בפני המשך המדיניות האנטי יהודית. מראשית ספטמבר 1945 התקיימו בקביעות פגישות בין נציגי שלושת הארגונים-הועדה העליונה לשיתוף פעולה, בה ישבו משה סנה ואליהו גולומב מטעם ה"הגנה",נתן ילין-מור מלח"י ומנחם בגין מהאצ"ל. בליל ה-1 בנובמבר 1945 התקיימו שתי פעולות  של לח"י. פעולה אחת אושרה ע"י תנועת המרי – 'ליל הרכבות',  מבצע מוצלח, בה לח"י נטלה חלק בהתקפה על בתי המלאכה של מסילות הברזל בלוד. באותו לילה הייתה אמורה להתקיים פעולה נוספת, פיצוץ בתי הזיקוק של חברת הנפט העירקית בחיפה. פעולה זו תוכננה בסניף חיפה של לח"י זמן רב לפני המועד שנקבע לתחילת פעולותיה של תנועת המרי והוחלט לבצע אותה במסגרת שאר המבצעים של תנועת לח"י. הפעולה הובאה לאישור הועדה העליונה, כיוון שהייתה בעלת משמעות מדינית מיוחדת במינה, אך הועדה סירבה לאשרה. העניין נדון שוב במרכז לח"י. נתן ילין מור סבר שביצועה עלול לפוצץ את תנועת נמרי עוד בראשיתה, אך ישקה עמד על כך שתבוצע במועד המתוכנן, הן בגלל חשיבותה המדינית והן כדי להוכיח להגנה שאין אנשי לח"י 'מונחים בכיסה'. יצחק שמיר הכריע לצד ישקה והפעולה אכן בוצעה. כדי שהפגיעה תהייה מכאיבה ככל האפשר, צריך היה להביא לידי כך, שנקודת הצומת שתיפגע תעורר תגובות שרשרת של פיצוצים ודליקות וכך יושג מירב נזק. הבריטים הביאו בחשבון שהמחתרת תפעל נגד יעד זה, ולכן הייתה שמירה רבה במקום. חיילים אפריקאים הוצבו לשמור על המתקנים ובכניסות עמדו בלשים ושוטרים בריטים שהשגיחו וערכו חיפושים בכליו של כל נכנס. בליל ה-1 בנובמבר 1945. לאחר הטמנת המוקשים, היו המבצעים צריכים להתחלק לשלושה ראשים ולהטמין את המוקשים ביעדים השונים. ארבעה לוחמים הצליחו לחדור למתחם בתי הזיקוק של חברת הנפט העירקית בחיפה. מפקד הפעולה, משה בר-גיורא (ישראל), הכין את מטעני חומר הנפץ לפיצוץ, אך בגלל תקלה התפוצץ חומר הנפץ והוא נהרג במקום. לוחם אחר, אברהם יהודאי (אלחנן), נפצע קשה ואיבד עין. מרחוק הגיעו קולות של התפוצצויות מפעולות ה'הגנה' שאנשיה יצאו אותו לילה לפוצץ את מסילות הברזל בכל פינות הארץ.

72 שנים להתקפה על בתי המלאכה של הרכבת במפרץ חיפה – ראיון עם חנה ערמוני

חנה ערמוני כחברת לח"י

בחודש האחרון ציינו 72 שנה, לפעולה קרבית נועזת ורבת משתתפים, שחייבה לוגיסטיקה מורכבת ואבטחת נסיגה לכוח של 44 לוחמים, באזור זרוע בסיסי צבא בריטי. ההתקפה של חברי לח"י על בתי המלאכה של הרכבת הייתה פעולה שהתקיימה במסגרת 'תנועת המרי העברי'. במסגרת פעולה זו פוצצו לוחמי לח"י את בתי המלאכה בהם היה מנוף מיוחד שאפשר את הרמת הקטרים וטיפול בהם.

לציון אירוע ראיינתי את הלוחמת חנה ערמוני – 'שרה', שהשתתפה בהתקפה זו.
ש': מה רציתם להשיג בפעולה זו, שהייתה כרוכה בסיכון רב?
בפעולה זו מאוד שמחנו על שיתוף הפעולה עם הגנה ואצ"ל. תכנית זו הייתה קשה, חיפה הייתה העיר מסוכנת עבור חברי לח"י כיוון שהעיר הייתה אדומה (תומכי הגנה) והמוסדות הפורמליים של ההסתדרות היו מאוד חזקים ורדפו אותנו. בחיפה היה גם נמל גדול, שדה תעופה, בתי זיקוק ומחנות צבאיים. אנו רצינו לפגוע בכל מה שהביא לבריטים תועלת והיה כדאי מבחינתם. תחבורה הייתה משהו מאוד אקוטי. זו הייתה הדרך הבטוחה שחיברה אותם לאזורי שליטה אחרים במצרים, בסוריה, עיראק שם הייתה להם השפעה גדולה. אנו רצינו לשבור את הביטחון הזה במעברים לארצות שמסביב.
ש': איך התכוננתם לפעולה זו ומדוע לבצע פעולה מסוכנת כל כך?
בבתי המלאכה עבדו אנשים שלנו שהעבירו לנו מודיעין שהיה חשוב לנו, לדעת את נקודות התורפה, איזה חלק שמור ואיך הכי כדאי להגיע ומתי.
לצערי הרב, לאחר הצלחת התכנית ופיצוץ המתקנים, בנסיגה נתקלו הלוחמים במארב בריטי.
מרבית הקורבנות היו בזמן המילוט. המונית שהייתה אמורה להתריע מפני הבריטים ולנסוע לפני המשאית לא הגיעה. גם אם היו עושים הכל כפי שתוכנן, זו הייתה פעולה מאוד מסוכנת. לקחנו בחשבון את כל הסיכונים וגם מיקשנו את הדרכים למחנות הצבא ובתי המלאכה.
ש': מה היה תפקידך בכוח?
זו הייתה הפעולה הכי גדולה בה השתתפתי. אני הייתי מוקשנית במשטרת קריית אתא. ברגע ששמענו את הפיצוצים, הטמנו את המוקשים, עם פנסים ולוחיות שכתוב עליהם "זהירות מוקשים" בקטע שבין משטרת קריית אתא לכביש הראשי, כדי לעכבם ולטרפד את הגעתם לאזור. אני לא הגעתי לבתי המלאכה, בעלי "אלימלך", חיים היה בין החוליות הראשונות והיה אחראי על איסוף והעלאת כל הלוחמים למשאית באזור שסבב את בתי המלאכה.
ש': איך מרגישים לפני שיוצאים לפעולה כזו?
יש התרגשות גדולה ותחושה שאנחנו נעשה את זה. משאית המילוט הייתה אמורה לאסוף גם אותנו, אך כששמענו את היריות הבנו שיש הסתבכות והלכנו ברגל לקיבוץ אושה. לאחר מתח רב, בו לא ידעתי מה עלה בגורלו של בעלי, לאחר יומיים בקיבוץ אושה נודע לנו על 11 ההרוגים! 
חיים, בעלי נתפס, גם בעלי השני, משה ערמוני היה בקבוצה ונתפס, הם הועברו  לבית הכלא בעכו. אחרי כמה זמן הרגשתי לא טוב והבנתי שאני בהריון, ובחגים הייתי מגיעה לבקר אותו עם תעודת זהות בדויה בשם של אחותו. דנו את כל 18 הלוחמים  שנתפסו בפעולה למוות, לאחר כמה חודשים חננו אותם למאסר עולם.

https://www.youtube.com/watch?v=JJ_a_jaW1hg

                                                                   ראיינה: יעל הלוי

ההתנקשות בקונקווסט

 אלברט אדוארד קונקווסט היה ראש הבולשת הבריטית במחוז חיפה, קצין בכיר ומעוטר שנקט יד קשה כלפי האצ"ל ולח"י והיה אחראי למאסרם של לוחמים רבים.

במשך זמן רב היה קונקווסט יעד להתנקשות של חברי לח"י. הוא היה מודע לכך שהמחתרת עוקבת אחריו ולכן הקפיד להתנהל בזהירות, נהג להחליף תלבושות ומכוניות לעתים קרובות, ותמיד יצא מלווה בשומר ראש.

ביצוע ההתנקשות בקונקווסט הוטל על שני לוחמי לח"י, יעקב פנסו (גואל) ואבנר גרושוב (יואב), שיצאו למשימה ב-2 ביוני 1947. השניים עקבו אחרי הבלש שיצא במכוניתו מלווה בשומר הראש. הם נסעו בעקבותיהם כשגואל נוהג ויואב אוחז בתת מקלע.

במעלה רכס הכרמל עצרה מכוניתו של הקצין. קונקווסט ושומר ראשו יצאו מהרכב ונכנסו לחנות קרובה. הם חזרו כעבור כמה דקות עמוסים בשקיות וכאשר עמד קונקווסט להיכנס חזרה אל המכונית, חלפו על פניו גואל ויואב. התת מקלע הופעל וקונקווסט נורה למוות.

הלוחמים החלו לסגת אך עד מהרה נפתחה לעברם אש כבדה. כדורים אחדים פגעו במכונית. רסיס פגע בגואל ודם החל קולח מגבו. השניים קפצו מהרכב ונסו מהמקום. גואל מצא מקלט באחד הבתים, שם קיבל עזרה וטיפול רפואי מבעל הבית. יואב הגיע בשלום לבסיס ודיווח על מותו של קונקווסט. לאחר ההתנקשות פרסמה המחתרת את ההודעה הבאה:

אישים בכירים בחיפה ובהנהגת היישוב לא ראו בעין יפה את ההתנקשות בקונקווסט וגינו אותה בחריפות. חלקם אף נכחו בהלווייתו.