יום ראשון, 17 ביולי 2011

החודש לפני 63 שנים – נמר פורץ ללוד.

המסוכן מבין הצבאות הערביים שפלשו לארץ ישראל ב-1948 היה הלגיון הירדני. הלגיון צר על ירושלים ומעמדותיו בלוד וברמלה איים על צומת העצבים של המדינה היהודית, על מרחב תל-אביב. עקב כך יצא אל הדרך "מבצע דני".


חלק ניכר מכוחות צה"ל הופעלו במבצע זה – שתי חטיבות הפלמ"ח ("הראל" ו"יפתח") חטיבת "קרייתי", וחטיבה 8 המונה את רובם של לוחמי לח"י. הפיקוד על המבצע הוטל על יגאל אלון, מפקד חזית הדרום. הוא אשר נתן למבצע את השם "מבצע דני" על שמו של דני מס, שהיה מפקד לוחמי שיירת הל"ה.התוכנית היתה לפרוץ את לוד ורמלה ולכבשן ואותו זמן להרחיב את הפרוזדור לירושלים, כדי להבטיח את "דרך בורמה" מפני ניתוק. בשלב ב' נועד לבוא כיבוש לטרון ורמאללה.

ההתקפה על שדה התעופה לוד

תחילה נכבש נמל התעופה בלוד. משימה זו הוטלה, בין השאר, על גדוד 82. בבוקרו של ה-11 ביולי 1948, ניתנה פקודה לארטילריה לפתוח באש. את הקרב מתאר סמל הקשר של הפלוגה נחמיה בן תור: "נשמעה הפקודה אל הפלוגה שלנו. המנועים הותנעו והפלוגה הסתערה קדימה אחרי הטנקים... אנו דהרנו ללא מעצורים. טרטורי יריות תותחים ורובים הדהדו בערבוביה סביב. גם אנו ירינו ממכונות הירייה החדשות שלנו, מסוג מ.ג. שהגיעו מצ'כוסלובקיה. כמעט ולא היתה התנגדות. האויב נסוג בבהלה. אני הבחנתי במאות ערבים שנסו לעבר המזרח, כשהטנקים שלנו מזנבים בהם... זהו זה. כל שדה התעופה בידינו".

פלוגה א' מחמיצה את כיבוש לוד

זמן קצר לאחר כיבוש שדה התעופה נכבשו הכפרים והמשלטים קולה, טירה, בית נבאללה ודיר טריף. זו היתה הזדמנות נדירה לעלות מיד על העיר לוד ולכבשה. המשימה הוטלה על חיילי פלוגה א' של גדוד 81, אך עוד בטרם הספיקו חיילי הפלוגה להתחפר ניתכה עליהם הפגזה כבדה של מרגמות. חיים רבינא, איש לח"י מספר כי הפלוגה ביקשה תגבורת אך היא בוששה לבוא. בינתיים רבו הנפגעים. אף על פי כן החזיקה הפלוגה מעמד כל אחר הצהריים, בלמה את האויב והרתיעה את משורייני השריון מלפרוץ אל השפלה. כשפרצו הערבים אל המשלט בשעות לפנות-ערב ניתנה פקודת נסיגה. במהלך חילופי האש נהרגו 6 חיילי פלוגה א', כולם אנשי לח"י.

הפריצה ללוד

כיבוש לוד הוטל עתה על חטיבת יפתח שתסתייע בטנקים של גדוד 82. בצהרי ה-12 ביולי פרצו שתי פלוגות של יפתח לתוך לוד, ממזרח. הן נתקלו בהתנגדות עזה במבואות העיר וביקשו עזרה. כשזו הגיעה, פנו הג'יפים והזחל"מים ללוד אך נתקלו במחסום בכניסה ופתחו באש.

במהלך ההתקפה נתקלו הלוחמים במשוריין ירדני שהתהפך לתעלה ב"שטח ההפקר" שבינם לבין עמדות הלגיון – כאשר קיבל שדר ממפקד "יפתח": היוכל לבוא לעזרת שתי הפלוגות הנלחצות בתוך לוד? משה דיין, מפקד הגדוד השיב בחיוב.
המשוריין הוצא בינתיים מן התעלה. מנועו נבדק ונמצא פועל. תותחו היה אף הוא כשורה. נמצא לו מתנדב שירה פגז אחד "כדי להתאמן" – והוא הפך לתותחן. התקינו מכשיר אלחוט במשוריין, כתבו עליו בגיר "הנמר הנוראי" - והוא התייצב בראש טור הג'יפים והזחל"מים שסבו ופנו אל לוד.

את הפריצה תיאר משה דיין ביומנו: "הגדוד התקדם לאורך הכביש כשפניו ללוד. בראש היה "הנמר הנוראי", אחריו פלוגת הזחל"מים הראשונה, אחריה פלוגת הזחל"מים השנייה ואחריהם הג'יפים. עם כל ירייה התמוטטו שקי העפר והעמדות... עוד רגע וחזרנו לתוך קו העמדות. היחידה נעה בטור עורפי. הראשונים ניפצו מחסומים מדי פעם. האש ניתכה במלוא הקצב... הגענו לתוך העיר והשיירה כולה עברה ופרצה הלאה".

ערביי העיר החלו להיכנע, אך כאשר פתח הלגיון למחרת בהתקפה נגדית ומחלקה אחת של משוריינים שלו חדרה לתוך לוד – מיהרו התושבים לאחוז בנשקם. ברם, משורייני הלגיון נסוגו עד מהרה, ואז החלה מנוסת-בהלה של התושבים. עד רדת הערב התרוקנה לוד. למחרת נכנעה גם רמלה ללא קרב.

הישגי מבצע דני היו מרשימים וחשובים. מלבד לוד ורמלה, שתיים מן הגדולות בערים הערביות, נכבשו ע"י חטיבת "הראל" אשתאול, דיר עמר, וכסלון, ובלילה האחרון שלפני ההפוגה גם הרטוב. המסדרון לירושלים הורחב במידה ניכרת ונפתח בו ציר תנועה נוסף לירושלים. כן נתפסה כמעט כל מסילת הברזל לבירה.