"לנגב", "המעפיל האלמוני", "חיים
ארלוזרוב", "מולדת" – אלה רק חלק משמותיהן של אניות המעפילים
שנתפסו על ידי הבריטים ונוסעיהן גורשו לקפריסין בתחילת שנת 1947. כתגובה למעשי
הגירוש הללו החליטה מחתרת לח"י לפגוע בבריטים על ידי התקפת מתקני הנפט שבבעלותם,
במפרץ חיפה.
על
ביצוע הפעולה הופקדו יעקב פנסו (גואל), צפניה שווילי (גלעד) ואלברט שמש (חיים).
השלושה התחפשו לפועלי רכבת ערבים והצטיידו בסלי נצרים קלועים ובהם מוקשים שהוכנו
על ידי המחלקה הטכנית של לח"י.
ב-30
במרס 1947, עם רדת הלילה, יצאו השלושה משכונת נווה שאנן למפרץ חיפה. הם חצו את
הכבישים ומסילות הברזל שהיו מוגנים על ידי הצבא והמשטרה, והגיעו לקרבת שדה מכלי
הנפט. לכל אורך השטח היו פרושות גדרות תיל דוקרני ומגדלי שמירה אולם לאחר עבודה
מאומצת של חיתוך הגדרות הצליחה החוליה להגיע אל מכלי הנפט. בעזרת הסולמות הצמודים
עלו הלוחמים על שלושה מהמכלים, הניחו את
מטעני הנפץ במגופים המחברים את צינורות הנפט אל המכלים, כיוונו את המוקשים
לשעה היעודה ונסוגו באותה דרך שחדרו לשטח.
הנפט בוער...
באותו
לילה הוארו שמי חיפה באש להבות בעקבות שלוש התפוצצויות אדירות. לשונות האש שעלו
מזרם הנפט אשר פרץ מן המכלים הממוקשים התפשטו ואחזו גם במכלים אחרים. כך עלו באש
אחד עשר מכלים של חברת הנפט העיראקית שבבעלות הבריטים.
הדלקה
שכחה רק כעבור ארבעה ימים. שלושים אלף טון חומר-דלק בשווי של מיליון לירות שטרלינג
הושמדו. בכרוז שפרסמה המחתרת ביום שלמחרת נכתב: "האימפריליזם הבריטי,
השואף להטביענו בדם כדי לשמור על זרם-הנפט; המגרש מעפילים ומציף מולדתנו ברבבות
קלגסיו – לא ידע מנוח בארצנו".