חיילים אלמונים- קצת על המנון לח"י

חיילים אלמונים

חיילים אלמונים הננו בלי מדים,                     

                           
וסביבנו אימה וצלמוות. 
כולנו גויסנו לכל החיים, 
משורה משחרר רק המות. 

בימים אדומים של פרעות ודמים, 
בלילות השחורים של יאוש. 
בערים, בכפרים את דיגלנו נרים, 
ועליו, הגנה וכיבוש. 

לא גויסנו בשוט כהמון עבדים, 
כדי לשפוך בנכר את דמנו. 
רצוננו: להיות לעולם בני חורין, 
חלומנו: למות בעד ארצנו. 

בימים אדומים... 

ומכל עברים רבבות מכשולים 
שם גורל אכזרי את דרכנו, 
אך אויבים מרגלים ובתי אסורים 
לא יוכלו לעצור בעדנו. 

בימים אדומים... 

אם אנחנו ניפול ברחובות, בבתים, 
יקברונו בלילה בלאט; 
במקומנו יבואו אלפי אחרים, 
ללחום ולכבוש עדי עד. 

בימים אדומים... 

בדימעות אימהות שכולות מבנים, 
ובדם תינוקות טהורים - 
כבמלט נדביק הגופות ללבנים, 
ובנין המולדת נקים. 

בימים אדומים...

'חיילים אלמונים' הוא שיר שמילותיו נכתבו בשנת 1932  על ידי אברהם שטרן, יאיר' מייסד ומפקד לח"י, והיה זה אחד מבין שיריו הראשונים. את השיר הלחינו הוא ורעייתו, רוני. הוא נשאר בזיכרון הלאומי כשיר המנון שהותיר עדות למחתרת עמוקה, לתקופה קשה המסומנת על ידי הירצחו של הכותב בשנת 1942. אולם הוא לא נכתב כעדות לאורחות חיי מחתרת. 'חיילים אלמונים נכתב וראה אור בזמן לימודיו באוניברסיטה. השיר הוצג לראשונה במסיבת הסיום של קורס הסגנים השני של האצ"ל,  שהתקיים בבית הספר שפיצר שכונה 'הארמון', והפך להמנונה של תנועת האצ"ל עד שנת 1940, אז פרשה ממנו לח"י  והשיר הפך להמנונה. בשיר באה לידי ביטוי נכונות ההקרבה הבלתי מתפשרת למען האומה. לצורך התחכות אחר מקורות השיר וצורת הכתיבה נעזרתי בפרוש של חוקרת הספרות יאירה גנוסר.
נקודת המוצא לשיר הן מאורעות תרפ"ט (1929) והאמירה המרכזית בשיר מתעדת תובנה פוטוריסטית, התנגשות בין אנשים צעירים לבין גורל. בהיות 'יאיר' סטודנט הוא השתתף בשורות ה'הגנה'. ניתן למצוא קשרים בין הכתוב בשיר לבין התבטאויות של 'יאיר' על חוויותיו בלילות שמירה באותה תקופה. 'הלילות השחורים של יאוש' מוזכרים במכתב ברוסית לרוני משמירה בגליל התחתון.
בימי מאורעות תרפ"ט כתב אורי צבי גרינברג את השיר "הלילה יורים בשעריך, עיר קדושה' שם כתוב " ...ושמם חלוצים...חיילים אלמונים שכאלה"  כנראה משם אימץ אברהם שטרן את  הניב "חיילים אלמונים". השימוש במילה פרעות קושר לפרעות קישינוב, המבטאות חזרה על אימת הגלות ופרעותיה. השיר ראה אור סמוך לכתיבתו והתקבל בהתלהבות בארץ ובחוץ לארץ וזכה לתפוצה רבה. השיר הוא משיריו הראשונים של'יאיר' שנכתבו בעברית, שאותה העשיר בזמן לימודי ספרות העברית באוניברסיטה העברית. העברית בשיר אינה של רב אמן בעל שליטה ברובדי לשון, אלא של יוצר בראשית דרכו. אז גם חל מפנה באופי שיריו משירה פרטית ללאומית בעלת הצהרות קולקטיביות רבות. השיר מונה שישה בתים, בכל בית ארבע שורות בעלות מקצב של מארש עם הדגשה של חלוקת ההברות.
לשיר נימות פוטוריסטיות, מודרניסטיות לזמנן. הפוטוריזם הוא אמירה ספרותית שנוצרה באירופה על ידי אמנים שהיו צעירים בזמן מלחמת העולם הראשונה ויצרו בין שתי מלחמות העולם. לנושאים בהם עוסקת שירתם טעם של נעורים מבקשי מרד והרס הישן ובניין עתיד חדש ומהפכני, תוך זלזול מופגן בסיכויי אריכות הימים, ותוך רצון למות בשיא החיים. 'יאיר' שגדל בבית דובר רוסית, ולמד ברוסיה הכיר את השירה הפוטוריסטית הרוסית בשפת המקור.

השורה "מִשּׁוּרָה מְשַׁחְרֵר רַק הַמָּוֶת" חקוקה על קברו של שטרן, בבית הקברות נחלת יצחק. 

לינק לשמיעת 'חיילים אלמונים':

https://www.youtube.com/watch?v=-tKrzEh0zd4