מדוע כונו אנשי לח"י רוצחים, שודדים ו'גיס חמישי'?

פעולת ההתנקשות שתוכננה ע"י לח"י (בשמו הקודם אצ"ל בישראל) במטרה לחסל את ראשי הבולשת בתל אביב באמצעות מלכודת נפץ. 

המקום שנבחר הוא חדר בקומת הגג ברחוב יעל 8 בתל אביב. לצורך הפעולה הוסווה החדר כמעבדה כימית מלאה במכשירים וצנצנות. בתוך ארון שעמד מול החלון הותקן מוקש חשמלי שיופעל כנגד השוטרים הבריטים שיגיעו לחדר.

הכוונה היתה לביים פיצוץ שיוביל לכך שאחד השכנים יתקשר למשטרה הבריטית. הותקן מוקש נוסף בקומת הקרקע בכניסה לבניין שיופעל רק כאשר תגיע תגבורת לאחר הפיצוץ הראשון. מוקש זה יועד לג'פרי מורטון ותומס וילקין, אנשי הבולשת במחוז תל אביב שהיו המסוכנים והפעילים ביותר כנגד המחתרת.
הפעולה התחילה כמתוכנן ב20/1/1942 בשעה 9:20 בבוקר, בהפעלת פצצה קטנה שנועדה להזעיק את המשטרה.
למקום הגיע שלמה שיף, מפקד משטרת תל אביב, עם שוטרים נוספים. המוקש הראשון פוצץ ושיף נהרג במקום, שלושה שוטרים נוספים נפצעו- נחום גולדמן, זאב דיכטר וא"ט טרורטון (לאחר מכן מתו מפצעיהם גולדמן וטורטון). כמצופה קציני הבולשת וילקין ומורטון לא איחרו לבוא  אבל קהל רב נאסף ליד פתח הבית ואנשי לח"י שלא רצו לפגוע בחפים מפשע ביטלו את הפעולה ולא הפעילו את המוקש השני.

הפעולה בה נהרגו שני קצינים יהודים עוררה זעם וכעס רב בציבור הרחב שכינה את לוחמי לח"י - טרוריסטים, רוצחי שוטרים יהודים, 'גיס חמישי'.