לח"י וה"הגנה" – כשמשווים בין
ההשקפות, המטרות ודרכי הפעולה של שני הארגונים נדמה כי פעורה ביניהם תהום שאינה
ניתנת לגישור, אולם בבדיקה יסודית יותר מתברר כי לאורך שנות המנדט התקיימה בין
נציגי שתי המחתרות הידברות שהניבה לעתים הבנות והסכמות.
כבר בתחילת דרכה של לח"י הורגש עימות
חריף עם ההגנה, כאשר אנשי הארגון חטפו חשודים בהשתייכות ללח"י, חקרו אותם תוך
עינויים קשים והצליחו לאסוף מידע רב על המחתרת החדשה. בד בבד עם הרדיפות, נקטה
ההגנה גם גישה מתונה יותר. היא הציעה ליאיר מקלט מפני הבולשת הבריטית באחד
הקיבוצים, זאת בתנאי שיפסיק את פעילות המחתרת. יאיר כמובן, סירב בתוקף.
שיתוף הפעולה הראשון בין לח"י והגנה
נוצר ב - 1943 במחנה המעצר בלטרון בו היו כלואים חברים משתי המחתרות. בין שני
האסירים - חבר מרכז לח"י נתן ילין מור וחבר הפלמ"ח וקיבוץ חניתה דן רם, נרקמו
קשרי ידידות שהתפתחו לשיחות על הצורך למצוא דרך לשיתוף פעולה ולתיאום בין שני
הארגונים. האמון בין השניים היה כה רב עד שילין מור הציע לרם להשתתף בבריחתם של
לוחמי לח"י ממחנה המעצר דרך מנהרה. מפקדת ההגנה אמנם דחתה את ההצעה אך הקשר
בין שני הארגונים נשמר כפי שמספר נתן ילין מור בספרו "לוחמי חירות
ישראל":
"הבעתי את צערי על כך. ביקשתי (מדן רם)
שיכתוב אל הממונים עליו בחוץ, ויסביר להם בשמי, שאנו בורחים מהמעצר, אם נצליח,
בשביל להילחם נגד השלטון הזר. רק נגדו. השליטה הפנימית ביישוב אינה מעניינת אותנו.
אין בדעתנו לעשות דבר נגד "המוסדות הלאומיים", אבל אם ייעשה מצידם
ניסיון למנוע בעדנו מלהילחם, או שימשיכו לשמש מגן לבריטים, נהיה נאלצים להתגונן...
בטוחני שדן רם מילא את בקשתי והעביר את דברי במדויק אל הממונים עליו". (עמ'
131)
דן רם המשיך לשמש כמקשר בין לח"י להגנה על
מנת למנוע עימותים ולהגיע להבנות בין הצדדים. במסגרת ההבנות הללו הוסכם כי ילין
מור יקיים קשר קבוע עם אחדים מהאישים הבכירים של ההגנה. ואכן, מגעים קבועים
התקיימו בין ילין מור ואליהו גולומב, ראש ה"הגנה".
לזמן מה לא היו עימותים בין שני הארגונים אך
ב-1944 התגלעו שוב חילוקי דעות. לאחר ההתנקשות בלורד מוין דרשה ההגנה מלח"י
שתחדל מכל פעילות. ילין מור, שניהל את המשא ומתן מול גולומב דחה את הדרישה והכריז
שלח"י תגיב בחומרה לכל התנכלות. לח"י אמנם לקחה על עצמה הפוגה בפעולות
עד לסיום משפט קהיר אולם חזרה לפעילות מיד לאחר מכן. ההגנה הגיבה שוב בהכאות
וחטיפות של אנשי לח"י, החמורה שבהן חטיפתו של מתתיהו פלאי (טודי). פגישה
דחופה נקבעה בין ילין מור וגולומב, גם עליה מספר ילין מור בספרו:
"נטלתי כיסא והעברתיו אל הקצה המרוחק של
השולחן. גולומב הסתכל בתנועותיי בתימהון. הוא תמה עוד יותר כאשר ראה אותי שולף
אקדח ומניחו על השולחן. לא נעלם מעיניו כי האקדח דרוך.
"מה זה נתן, הפגנה?"
"אם
אתה רוצה לקרוא לזה הפגנה, שיהיה כך". (עמ' 235)
גם אם הפגישה היתה מתוחה הרי שהבנות הושגו
בסופו של דבר וטודי שוחרר תוך מספר ימים.
מותו של גולומב ב-1945 קטע את הקשר בין שתי
המחתרות אולם עם סיום מלה"ע השנייה, עליית ממשלת הלייבור והקמת תנועת המרי
חודשו הפגישות ושלושת ארגוני המחתרת איחדו את הכוחות הלוחמים כנגד הבריטים. תנועת
המרי היתה למעשה התקופה היחידה בה חלקו ה"הגנה" ולח"י את אותה
המטרה ובאותם האמצעים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה