תנועת המרי הולמת - פיצוץ גשר נעמן

לאחר תום מלחמת העולם השנייה שררה אכזבה קשה בישוב מהעמדה האנטי ציונית הנוקשה שהפגין המנדט הבריטי. אלפי ניצולי שואה התדפקו על שעריה של ארץ ישראל בבקשה לאישור עליה ונענו בשלילה. מפלגת הלייבור החדשה הודיעה כי בארץ ישראל יהיה רוב ערבי ומספר היהודים בה לא יעלה על שליש מכלל האוכלוסייה. במצב זה חברו יחד ה"הגנה", "אצ"ל" ולח"י והוקמה ב-1.11.1945 'תנועת המרי העברי' שמטרתה מרי נגד המנדט הבריטי. הפיקוד היה באמצעות ועדה משותפת של נציגי המחתרות שנקראה ועדת X. הדרג המדיני קבע שמן ההכרח לנקוט פעולות חבלה ותגמול נגד מטרות בריטיות, אך יש להיזהר כל האפשר מקרבנות בנפש. תנועת המרי תקפה תחנות מכ"ם בריטיות שהוקמו לאורך החוף כדי לאתר ספינות מעפילים, שדות תעופה בריטים ותחנות רכבת. ביטאון 'המעש' הודיע בהתרגשות, לאחר זמן רב בו תקפו המחתרות זו את זו, על הקמת התנועה בתקווה כי "המרי העברי יאחד את כל העם במאבק על קיומו".

אחת מפעולות לח"י בזמן תנועת המרי העברי היתה פיצוץ גשר "נעמן" שליד עכו ב-2 באפריל 1942. הגשר היה אובייקט חשוב בעורק התחבורה בין סוריה שבצפון לבין מצרים שבדרום. התכנית היתה לפוצץ את הגשר וגם לחבל במסילה לאורך עשרות מטרים דרומה לו. האחראי על פיצוץ הגשר היה "הקולחוזניק" (יעקב בנטוב). האחראי על החבלה במסילת הברזל היה נדב (משה ערמוני) ועמו שתי לוחמות – חנה ערמוני וחנה מרפיש.

הלילה החל בפעולת הסחה, כשזוג חברי לח"י התקרב לעבר הנוטר הערבי שעל הגשר. הם דיברו ערבית בקול רם וכשהגיעו אליו כבלוהו בידיו וברגליו. ההכנות לביצוע שני חלקי התכנית הושלמו עד מהרה. המוקשים הונחו מתחת לגשר ולאורך מסילת הברזל, אך לפתע נשמע שקשוק גלגלי רכבת שנסעה מן המפרץ צפונה. על הרגע הזה מספרת חנה ערמוני:

"פתאום שמענו קולות רכבת מתקרבת. זו היתה הפתעה לא נעימה כלל וכלל. לפי התצפיות שלנו אמורה היתה הרכבת להגיע מאוחר יותר. בכל אופן – אם יישארו המוקשים על המסילה והרכבת תפוצץ אותם – נאלץ כולנו לסגת מיד ולהשאיר את חמרי הנפץ מסביב ליסודות הגשר. הבריטים ילמדו את כוונותינו ואנחנו לא נוכל לשוב לשם במשך ימים רבים.... רצנו איפה אל הפסים והתחלנו לנתק במהירות רבה את לבני החבלה ולסגת בריצה מטורפת אל התעלה, כאשר קולות הרכבת מתקרבים ומתחזקים. הרכבת עברה ביעף וההדף הפיל אותנו לתעלה, מזל שהלבנים שבידינו לא התפוצצו"

מעמדתם המוסתרת ראו הלוחמים שקרונות הרכבת היו מלאים פועלים, ונמלאו שמחה על כך שאיש מהם לא נפגע.

לאחר שחלפה הרכבת חוברו המטענים מחדש. הם הופעלו כאשר היתה הרכבת רחוקה. תחילה נהרס הגשר בקול נפץ חזק. מיד לאחריו עלו באוויר פסי-המסילה, אדנים ואבנים.

שתי החוליות נסוגו בנפרד על מנת להיפגש בכפר מסריק. חוליית נדב לא מצאה את הגשר ליד הכפר ושוטטה לאורך הנחל. בסוף, הגיעו שתי החוליות לכפר אושה. האחראים על ה"הגנה" במקום, קיבלו הודעה מוקדמת על אפשרות שקבוצת לוחמי לח"י תבקש מקלט ללינת-לילה. האורחים נתקבלו בחמימות. דאגו לכל מחסורם. לעומת הקשיים בהנהגת תנועת המרי, המחישה העזרה שהושטה ללוחמים בכפר אושה, כמה חשוב שיתוף הפעולה בין המחתרות.