יום הזיכרון ויום עצמאות ה65 למדינת ישראל

 טקס יום הזיכרון באנדרטת לח"י -משמר איילון, יער לח"י

מבקרים רבים הגיעו למוזיאון ונהנו מהדרכה, סרטים, הפעלות וחידון טריוויה

חידון עולי הגרדום

הזמנה לאירוע ייחודי: חידון עולי הגרדום - שלב הגמר

גנה סימן טוב לחם בלח"י, הצטרף לחטיבה 8 וזכה באות גיבור ישראל. ערב יום הזיכרון הוא הזדמנות להרכין ראש לזכרו ולספר את סיפורו.

לא מפליא שסימן-טוב גנה רצה, כבר מילדותו להיות לוחם. הוא התחנך בבית דתי לאומי ושאף להידמות לאביו שהיה חבר בגדודים העבריים ואף נפל בשבי בכרתים.

בגיל 16 הצטרף ללח"י ועסק בפעילויות הנוער במחתרת ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי ושירת, תחילה בחיל הנוטרים ולאחר מכן בצי הבריטי. סימן-טוב התבלט כלוחם ואף זכה בעיטור "חמשת הכוכבים" מידי מלך בריטניה. ב-1946 השתחרר, וחזר לשורות לח"י, ובראשית מלחמת העצמאות הצטרף עם חברים נוספים לחטיבה 8 ושירת בגדוד 82.

בנובמבר 1948 השתתף סמן-טוב בקרב על משטרת עיראק סואידן ותחת מטחי ירי כבדים ופציעה אנושה המשיך לטפל בפצועים ולהגיב לירי. כך תואר תפקודו במהלך הפעולה:

ביום ה-9 בנובמבר 1948, בקרב על הכפר עיראק-אל-סואידן, נפצע טור' סימן-טוב גנה ז"ל קשה בשתי רגליו (שנקטעו לאחר-מכן), ע"י פגז תותח, שפגע בזחל"ם שהוא נהג. כן נפצעו ברגליהם שלושת אנשי הצוות האחרים. הזחל"ם הוצא מכלל פעולה ונעצר בשדה הקרב. לאחר שגם זחל"ם שני נפגע בפגז של תותח, החלה היחידה לסגת. על אף מצבו הקשה פתח טור' סימן-טוב גנה ז"ל בחיפוי על הנסוגים בעזרת המקלע שבזחל"ם וע"י כך אפשר ליחידה על פצועיה, להגיע עד הזחל"מים. הוא עצמו נשאר עם הפצועים בתוך הזחל"ם בשדה-הקרב במשך 6 שעות. בלי שים לב למצבו הקשה הגיש לחבריו עזרה ראשונה והשקה אותם מים. לאחר נסיונות אחדים עלה בידו להתקשר באמצעות מכשיר הקשר שבזחל"ם עם יחידתו, להודיע על מקום הימצאו ולבקש עזרה. התנהגות אמיצה זו הצילה את חייו וחיי חבריו.

על חלקו בפעולה זו הוענק לו אות "גיבור ישראל" מידי הנשיא הראשון חיים וייצמן והרמטכ"ל הראשון, יעקב דורי ביום העצמאות של מדינת ישראל.

סימן -טוב הרבה להרצות בפני חיילים, ולספר דרך עדותו האישית ואת סיפור הקרב ומבצעי חטיבה 8 . במהלך חייו עבד בעבודות שונות, וב-1967 החל לעבוד כקבלן עבודות במחנות צבא. במרץ 1968, במהלך פיקוח על שריפת שדה קוצים, נפגע מפגז ישן שהתלקח מהחום ונהרג. לאחר מותו התקיימו מסדרי אבל ביחידות צה"ל. הוא הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים.

יהי זכרו ברוך

הנני מתתיהו

 ביום שני, ז' בניסן, תשע"ג 18.3.13 בשעה 19:00 יתקיים במוזיאון לח"י אירוע חגיגי לרגל השקתו של הספר "הנני מתתיהו" מאת מתתיהו (טודי) פלאי.

על טודי אומר חברו דוד שומרון:"אינני זוכר מישהו בלח"י אשר מילא כל כך הרבה תפקידים מלחמתיים וארגוניים... כל ישותו היתה נתונה למטרה אחת ויחידה – המלחמה בבריטים. כל יתר הדברים התגמדו בפני המטרה הנעלה הזו."
ואכן, פעילותו של טודי במחתרת היתה ענפה ומגוונת. עוד כנער, ייסד עם חבריו את קן בית"ר בכפר סבא בהדרכתו של יהושע כהן, גויס לאצ"ל ובעת הפילוג ב-1940, הצטרף אל אנשי יאיר. בהיותו בן 17 נתפס בהדבקת כרוזים והושם במעצר בית. לאחר מכן החליט ללמוד אלקטרוניקה במגמה לבנות תחנת שידור חשאית למחתרת.
עם השנים, הלכה מעורבותו של טודי בפעילות המחרת וגברה: הוא השתתף בהכנות להתנקשות בנציב העליון מק-מייכל ונפצע, תוך פעולה, מפליטת כדור; הוא לקח חלק בהתנקשות בקצין הבולשת וילקין; בעת הסזון נחטף על ידי ההגנה והוחזק במאסר שמונה ימים; עבר קורס מתקדם לנשק, חומרי נפץ ושדאות ומונה אחראי לסניפי השרון והשומרון; השתתף בניסיון לפיצוץ רכבת צבאית ליד קלקיליה; היה קריין בתחנת השידור ושימש כאחראי על מחלקת הנוער והגיוס. במחלקה זו הכיר את שרה מלומד – "אפרת", עמה קשר את חייו ובנה את משפחתו.
את כל ההתרחשויות הללו מגולל טודי בזיכרון מופלא בספרו ומשחזר סיפור שאיננו רק דו"ח על פעילותו במחתרת אלא גם סיפורה של תקופה בחיי הישוב היהודי בארץ ישראל בימי הכיבוש הבריטי.
יהודה עציון עורך הספר כותב: "טודי וחבריו - בפועלם ודמם - יצקו יסודות לבניין המדינה, נתנו את המלט אל תוך כל החול. העושים במלאכת הספר הזה – והלוואי גם קוראיו- מרימים יד אל מצח, מצדיעים להם בתודה, על כי אין זו אגדה."
בתכנית אירוע השקת הספר יובאו ברכות מאת יאיר שטרן, רחל ברגר וענבר קוונשטוק. על טודי יספרו בנו ונכדיו, חברו למחתרת אליעזר בן עמי - ויהודה עציון עורך הספר. כמו כן יבוצעו קטעים מוסיקליים, שירי מחתרות והרמת כוסית לקראת חג הפסח.

כולכם מוזמנים!

מחלקת הזיופים או איך משיגים זהות חדשה?

פורים, חג התחפושות וההסוואות, הוא הזדמנות להזכיר את אחת האחראיות החשובות להסוואה בלח"י – מחלקת הזיופים.

במחתרת, כידוע, היו לא מעט חברים, שמשנתגלתה השתייכותם לתנועה הפכו להיות מבוקשים על ידי השלטון ונזקקו לזהות חדשה. זהות כזו ניתנה להם בידי המחתרת בדרך הידועה והמקובלת: זיוף מסמכים.

על תעשיית הזיופים המחתרתית היתה מופקדת מחלקה ו' – מחלקת המודיעין של לח"י, ועל מלאכת הזיוף ניצח דוד שומרון שהתבלט בין השאר גם בזכות כישוריו בגרפיקה.

אילו מסמכים הנפיקה המחלקה? המסמך השכיח והמבוקש ביותר שנזקקו לו חברי המחתרת היה תעודת זהות. טופס התעודה הושג בדרכים עקלקלות על ידי אנשי המחלקה, מולא בכתב יד והוחתם בחותמת גומי ובחתימתו המזויפת של קצין המחוז. בנוסף, הודפסו רישיונות נהיגה, היות שחברי המחתרת המבוקשים לא יכלו לגשת למבחני נהיגה. לצורך זה הושגו מכשירים ומכונות ואף נמצא מקום עבודה מתאים: ברחוב השוק בתל אביב, בסטודיו של צייר, הסתתר חדר אחורי בו הותקן בית מלאכה לזיופים. לשם הסתרת הכלים והמכשירים ששימשו את הזיופים נבנה בונקר עם קיר כפול ומתג חשמלי לפתיחה ולסגירה של הדלת, שהוסתרה כך שלא ניתן היה להבחין בה.    

בתנאים שכאלה התרחבה העבודה עד מהרה. במרוצת הזמן ועם ריבוי הצרכים דאגה המחלקה לעשרות תעודות ומסמכים ממשלתיים רשמיים של מוסדות ציבור שונים: רישיונות שהיו דרושים לשם רכישת נשק בחו"ל והבאתו לארץ; רישיונות כניסה למחנות צבאיים לצורך החדרת מכוניות נפץ או החרמת נשק; תעודות חופשה לחיילים; וויזות לחו"ל; דרכונים; שינוי מספרי מנוע ולוחיות זיהוי של כלי רכב, ועוד. כך, לאורך כל שנות פעילותה של לח"י דאגה המחלקה לספק את החשובים שבאמצעים להם נזקקה המחתרת למילוי תפקידיה ולביצוע פעולותיה הרבות.

לאחר שנים, עם הקמת המדינה, השתמשו באנשים ובכישוריהם בתחום הזיוף וההטעיה ורבים מהם הצטרפו למוסד.

עלייתה ונפילתה של מפלגת הלוחמים

רוח הבחירות המרחפת מעלינו בימים אלו היא הזדמנות להזכיר כי גם יוצאי לח"י הקימו מפלגה משלהם - מפלגה שנאלצה, ממש כמו היום, להתמודד עם חילוקי דעות מרים בתוכה.

כמחתרת, היתה ללח"י מטרה אחת מוסכמת ואחידה: שחרור הארץ מעול הבריטים. בשם הרעיון הזה הצטרפו ללח"י חברים מכל גווני הקשת הפוליטית – מן השמאל ומן הימין כאחד: פועלים, בחורי ישיבות, חברי תנועות נוער, אינטלקטואלים, בעלי השקפות עולם חברתית סוציאליסטית לאומית וליברלית. עם היציאה מן המחתרת ועזיבתם של הבריטים את הארץ עלה רעיון בקרב החברים להתארגן כתנועה פוליטית לגאלית. רעיון זה יצא אל הפועל ב-1948 עם הקמתה של מפלגה חדשה – מפלגת "הלוחמים".

עוד טרם הקמתה של מפלגת "הלוחמים". היה ברור שיתעוררו ויכוחים חריפים בנוגע לאופייה. ראשית, היה צורך לקבוע איזה צביון יהיה לה. האם יהיה זה הצביון הסוציאליסטי שבו דגל נתן ילין מור או שמא תהיה ההתמקדות בראש ובראשונה בצביון הלאומי היהודי כפי שגרס ישראל אלדד? האם עדיף משטר המבוסס על מקורות ישראל או משטר הפונה למקורות הזרים ליהדות? תורת משה או תורת מרקס? אי בהירות בסיסית שררה גם בעמדת לח"י כלפי הבעיה הערבית.   

למרות אי ההסכמות בתוכה יצאה המפלגה אל הדרך. נערך איסוף חתימות, בחירות פנימיות לרשות המפלגה ובחירת מועמדים לכנסת. ישראל אלדד ויצחק שמיר ארגנו את מסע הבחירות של המפלגה. לרשימה נבחרו האותיות ט"ו וכמועמדים הראשיים לכנסת נבחרו ילין מור, שמואלביץ, אלדד וגאולה כהן. נתן ילין מור נבחר כיו"ר המפלגה ויצחק שמיר כמזכיר הכללי.

עם ייסוד הכנסת הראשונה זכתה "מפלגת הלוחמים" במנדט אחד והיתה לעובדה קיימת. ברם, עתידה הפוליטי של המפלגה לא היה מובטח כלל וכלל. לא היו לה מוסדות נבחרים, משרדים וסניפים מאורגנים. מה שכן היו, לעומת זאת, הם חילוקי הדעות שהמשיכו לאכול כל חלקה טובה. ההתנגשות בין השקפותיהם של שני מנהיגי לח"י, ילין-מור ואלדד, באה לידי ביטוי בכנס המפלגה הכללי ועם הזמן הפכה למאבק חריף שניטש בין האגף הסוציאליסטי בראשות ילין מור ושמיר, לבין תומכי אלדד שביקש להקים תנועה "חינוכית לאומית" מצומצמת על בסיס האידיאולוגיה של לח"י.

חילוקי הדעות הללו הלכו והחריפו והיו מה שבסופו של דבר הביא לשיתוק המפלגה ולהחלטה לא להתמודד בבחירות לכנסת השנייה. כך, כמו מפלגות רבות אחרות, בא הקץ על מפלגת "הלוחמים" מייסודם של "לוחמי חירות ישראל".  

חיים בן ישראל (הלל)

השבוע הלך לעולמו אחד ממומחי איסוף המודיעין של לח"י – חיים בן ישראל.

חיים, היה מגיע למוזיאון לח"י, בהתנדבות, לספר לקבוצות תלמידים וחיילים על פעולותיו במחתרת. סיפוריו תובלו בהומור ושמחת חיים והקהל אהב מאד לשמוע אותם. 

"חיים בן ישראל נמנה עם מתי המעט שהלכו בדרך לח"י והמשיכו לשאת ברמה את נס המלחמה בשלטון הבריטי הזר. גם באותם "ימים אדומים" כשחלק מחברי המחתרת היו כלואים בבתי כלא ובמחנות מעצר בריטים וחלק פרשו לביתם מסיבות אלו ואחרות, הוא פעל ללא לאות בקטנות ובגדולות, לילות כימים". (יצחק שמיר על חיים בן ישראל)

חיים נולד ב-1923 בפולין ובגיל 13 עלה ארצה יחד עם משפחתו. כנער בן 15 הצטרף לאצ"ל ועם הפילוג עבר ללח"י, שם פעל בעיקר במחלקה ו' – מחלקת המודיעין של המחתרת. עיקר תפקידו היה איסוף מידע מאנשים שהיו קשורים לבריטים  וכן מידע להכנת פעולות. פרט לכך עסק חיים  ב"החרמות", פעילות שהפכה אותו עד מהרה למבוקש. הוא נמלט מזרועותיהם של הבריטים מספר פעמים בהצלחה מרובה ותוך שימוש במגוון שמות בדויים ותעודות מזויפות, אך לבסוף נתפס ונכלא בבית הסוהר המרכזי בירושלים. ב-1947 הועבר לעתלית משם ברח והמשיך את פעילותו במחתרת.

ב-1948 התגייס לצה"ל, לחיל האוויר. הוא שירת בצבא עד 1971 והשתחרר בדרגת סגן אלוף. את פעילותו במחתרת ובצה"ל הוא מסכם במילים האלה: "זכיתי להיוולד בדור האחרון לשעבוד והראשון לגאולה. מיום שעמדתי על דעתי הבנתי כי לא יגאל עמנו אלא בדם ואש . לפיכך שעבדתי את כל ישותי לגאולה זו. כמו רובם ככולם של חברי המחתרת הייתי נכון בכל עת לעשות את כל הניתן להיעשות, אף להקריב את חיי, למען תקומת מדינת ישראל." (מתוך ספרו בלח"י, בצה"ל ואח"כ)

לאחר שחרורו עבד בקונצרן סולל בונה. הוא נשא לאישה את שרה בביוף (לאה)  שעליה היה ממונה במחלקה ו'. לזוג שני בנים ושבעה נכדים. 

אנו משתתפים בצערם של בני המשפחה.