שירים היו חלק בלתי נפרד מחייו הקצרים של יאיר. הוא כתב בתקופות
שונות, כשבכל תקופה ביטאו שיריו את הרגשות, המחשבות והרעיונות שליוו אותו.
שיריו הראשונים נכתבו ברוסית ונשאו אופי אישי-לירי. הם יצאו
לאור ברוסית, בחוברת מודפסת, ב-1928.
עם השינויים בחייו משתנה גם אופי השירים. ב-1929 הוא מצטרף
ל"הגנה" כשומר על ישובים בירושלים ושירתו הופכת פחות אישית ויותר
לאומית, ועוסקת במסירות, הקרבה ומלכות ישראל.
בתקופת לימודיו (1932-1934) כשיאיר נתון כל כולו במחתרת,
נובעים ממנו שירים רבים המעידים על
פעילותו המחתרתית, ביניהם "חיילים אלמונים" שיהפוך להמנון לח"י.
מאוחר יותר (1939-1940) כותב יאיר את הפואמה המפורסמת שלו "לאימהות
שלנו" שאח"כ יקרא אחיו דוד על קברו. הפואמה כבדה וקשה, שונה מאוד
מהשירים הקודמים. יאיר הפך כעת למבוקש נרדף שנע בחשכת הלילה בין מקומות מסתור וניכר
שהוא מודע היטב לכך שחייו בסכנה.
אלה הם חלק משיריו המוצגים במוזיאון לח"י. מעניין לראות
שבכל שיר כתב היד של יאיר שונה. סיבה משוערת אחת לכך היא שבתקופת חייו האחרונה, כשירד
יאיר למחתרת עמוקה, הוא העתיק את שיריו בכתב יד מרובע לשם הסוואה.
סיבה נוספת לשוני בכתב היד יכולה להיות פסיכולוגית. כתב ידו של
אדם שמרגיש כי המצור מתהדק סביבו והמוות אורב לו בכל פינה, משתנה עקב מצבו הנפשי- הלחץ,
הפחד והחששות.
כתבי יד רבים של יאיר נשתמרו במהלך השנים, בהם טיוטות רבות של
שירים וחלקי שירים, שורות בודדות, נסחים שונים ותיקונים. כתבי היד נשתמרו בנסיבות
שאינן מאפשרות בד"כ הישרדות. הם נדדו במזוודה ממקום למקום יחד עם בעליהם
הנמלט מפני הבריטים. אבל למרות המעברים, הטלטולים והנסיעות הרבות, מירושלים לפירנצה ולפולין הניירות לא אבדו.
בשנתיים האחרונות לחייו, בעודו נרדף וחסר בית, בשעה שלא יכול היה עוד לשאת אותם
במזוודה, הפקיד יאיר את כל הטיוטות והנסחים למשמרת אצל אחיו ובידי ידידים שלא היו
מוכרים לשלטון ולכן לא נערכו חיפושים בבתיהם. על חלקם של השירים סימן "חלש"
או "גנוז", אחרים העריך ואף הכין לדפוס. העובדה ששמר את כולם מעידה על
יחסו הרציני לכתיבתו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה