למחתרת לחי" חזית נוספת מחוץ למלחמה בשלטון הבריטי – חזית ההסברה המיועדת ליריבים מבית. דימוייה של לח"י בציבור, בעיקר בשנותיה הראשונות היה, בלשון המעטה, שלילי. חברי המחתרת כונו "כנופיה", "קנאים מטורפים", "גנגסטרים", "שודדים", "גיס חמישי" ועוד. בכדי לערער ולהחליש שנאת אחים עלה צורך דחוף לפתח מערכת הסברה שתביא את דבר המחתרת לציבור ותציג את עמדותיה, תגובותיה, מסריה ותפישתה בכל הקשור למלחמת החירות.
ב-1942, עם היווסדו של מרכז לח"י, התקבלה החלטה להקמת במה רעיונית-הסברתית של המחתרת. במה זו נשענה על פרסום עלונים, עיתונים, חוברות, כרוזים ושידורי רדיו שליוו והסבירו את פעולות המחתרת. הכתיבה, ההדפסה וההפצה נעשו בחדרי חדרים ובאישון לילה תוך סכנת נפשות.
בין אמצעי ההסברה בלטו בעיקר שלושת עיתוני המחתרת שמילאו תפקיד בעל חשיבות רבה במאבקה של לח"י:
העיתון הראשון היה ה"החזית" – ביטאון אידיאולוגי פוליטי המיועד לציבור הרחב. העורך והכותב הראשי היה ישראל אלדד ולאחר מכן הצטרף נתן ילין-מור שמאמריו הוברחו בדואר המחתרתי מלטרון. מאמריו של ילין-מור היו מסוג פוליטי-אנאליטי בעוד אלדד התרכז במאמרים אידיאולוגים וספרותיים. הדפסת העיתון נעשתה בתנאים קשים: במאמצים רבים נרכשו מכונת שכפול, ניר ודיו להדפסה, כשהשכפול נעשה בצורת גלגול על רשת וסטנסיל ניר בצבע שחור. גם מערכת ההפצה התפתחה ו"החזית" חולק במועדוני הנוער, בבתי הספר, בדואר הרגיל לפי כתובות ובתיבות הדואר בבתים ובעסקים. במהלך השנים צבר הבטאון קהל קוראים נאמן ובשיאו הגיע לתפוצה של-5000 גיליונות. השפעתו על פעילות המחתרת היתה רבה, בעיקר משום שבאמצעותו מצאו את דרכם למחתרת רבים מהחברים החדשים. בין השנים 1942 – 1945 יצאו לאור 19 עלוני "החזית" ובצידם גם שישה עלוני "חזית הנוער" אלא שאז, בשיא ההצלחה, נפלה מכונת השכפול המחתרתית בידי הבולשת.
אובדן מכונת השכפול לא ריפתה את ידיהם של העוסקים בהסברה. פעילות המחתרת עלתה והתרחבה, עובדה שדרשה עליית דרגה גם בחזית ההסברה. עד מהרה הוקם דפוס שאפשר להוציא לאור חומר הסברה בתדירות גבוהה יותר ובהיקף רחב יותר על מנת שניתן יהיה ללוות את מערכת הקרבות ואת האירועים בחזית המדינית. בבית הדפוס הזה נוצר השבועון "המעש" שהחליף את "החזית". גם כעת כתבו אלדד וילין מור את מירב המאמרים אך פורסמו גם מאמרים משל עמנואל כץ ופנחס גינוסר ושירים משל מרדכי שלו. "המעש" הופיע ברציפות עד ליציאת לח"י מן המחתרת בתש"ח. בשנתו הראשונה הגיעה תפוצתו ליותר משלושים אלף עותקים שהופצו לכל שכבות הציבור.
בנוסף, לאחר פינוי הכוחות הבריטיים מאזור גוש דן הוציא מרכז לח"י לאור עיתון יומי – "מברק". היה זה הניסיון הראשון של לח"י ללכת לקראת התארגנות פוליטית במדינה העברית העתידה לקום. בימי השיא שלו הופיע "מברק" מדי יום ב-7000 עותקים. הוא חדל להתקיים ב-1948.
"החזית", "המעש", "מברק" ועוד שלל פרסומים של מערכת ההסברה מכונסים כמעט בשלמותם ב"כתבי לח"י".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה