כתובת על הקיר - מוזיאון לח"י

כשאני יוצאת ממוזיאון לח"י, שנמצא בשכונת פלורנטין ומטיילת ברחובות הסמוכים אני רואה כמעט על כל קיר בשכונה כתובת, ציור או סיסמא. כל כתובת מספרת סיפור של אדם או קבוצה שרצו להשאיר חותם, להביע דעה, להצהיר, לשכנע או לצרף את ההולכים ברחוב לשורותיהם. כל אחד שעובר ברחוב יכול לראות את הכתובת על הקיר ונחשף למסר .

לאנשים שגרים כאן בשכונה היום ולאלו שהסתובבו ברחובות האלו בשנות הארבעים, בתקופת המחתרות, הייתה דרך דומה להביע את דעתם על הנעשה בארץ ישראל. אז קראו לזה כרוזים והיום גרפיטי, אז וגם היום זה לא חוקי. כדי לצייר גרפיטי צריך לצאת בשעות הלילה המאוחרות או הבוקר המוקדמות על מנת לא להיתפס. חלק מהמחאה היא הכתיבה הלא חוקית על הקירות או הדבקת הכרוזים מתחת לאפם של הבריטים בשעות הלילה המאוחרות שאסור אפילו להסתובב ברחובות (שעות העוצר).

הגרפיטי היא תופעה שנפוצה בכל העולם, ניתן לראות אותה בעיקר בערים הגדולות, ברחובות הצדדים יותר, בשכונות בהן נמצא אוכלוסיות חלשות יותר, קבוצות מיעוט. כשהקבוצה קטנה, חלשה וחסרת אמצעים קשה לה לפרסם או להסביר את דעותיה בדרכים המקובלות והצעקה שלה היא על הקיר.

לח"י היו קבוצה כזו, קבוצה קטנה שנרדפה לא רק ע"י הבריטים אלא גם ע"י היישוב היהודי עצמו. המחתרת השתמשה בכרוזים על מנת להציג לציבור היהודי את עמדותיה. הכרוזים הודבקו לפני או אחרי פעולות על מנת להסביר את המניעים, לנסות לצרף אוהדים ותומכים נוספים לשורות המחתרת. הכרוזים שהודבקו על קירות הבתים בערים המרכזיות, היו האמצעי הבסיסי והראשוני להביא את דבר המחתרת לציבוריות בארץ ובעולם. בכרוזים באו לידי ביטוי עמדותיה, תגובותיה ומסריה של המחתרת כלפי האירועים השוטפים.

הכרוזים היו על עמוד אחד וכללו טקסט מצומצם באותיות גדולות. לא ניתן היה להציג בהם את תפישתה הרחבה של המחתרת בכל הקשור למלחמת החרות, כדי למלא צורך זה, פותחה במקביל מערכת הסברה שנשענה על פרסום עלונים עיתונים, חוברות ושידורי רדיו.

בתמונות שצילמתי בפלורנטין אפשר לראות בצורות שונות את המאבק של תושבי השכונה בבנייה הגבוהה והרצון לשמור על הצביון של השכונה, את התמיכה והשמירה על זכויות בעלי החיים, מחאה נגד גירוש ילדי העובדים הזרים או ציורי קיר גדולים שהם יצירות אומנות.

הגרפיטי הוא כלי פשוט וספונטני כל אחד יכול לקחת ספרי, טוש, סטנסיל ולצאת לרחוב לכתוב, לצייר או ליצור. אפשר לחלק את הגרפיטי לשלושה סוגים עיקריים: פוליטי/חברתי, הגרפיטי המכוער – הייתי כאן, וגרפיטי שהוא יצירת אמנות. בפלורנטין ניתן לראות את שלושת הסוגים וישנם ריכוזים- קירות שלמים מצוירים, המשלבים צורות, צבעים וקוים מורכבים שהופכים את הרחובות לגלריה פתוחה.

אני מזמינה אתכם לטייל ברחובות פלורנטין המשתנים, לחפש ולראות בכל פעם כתובת, רישום או ציור חדש, לשתות גזוז, לאכול בורקס ולהיכנס לבקר בבית ברחוב שטרן 8 בו נרצח יאיר .