חייל ומשורר

דמותו של אברהם שטרן, מסתורית ומעניינת, דמות שעד היום ממשיכה לרתק סופרים, עיתונאים, מחזאים ואנשים רבים נוספים. דמות בעלת פנים רבות.

אברהם שטרן נמשך לכיוונים שונים בחייו: לימודים, פעילות מחתרית, כתיבת שירה, משפחה, חברות ואהבה. בשלבים שונים בחייו עומדת בפניו השאלה האם להגשים את המאוויים האישיים, להתפתח מבחינה אקדמית, ספרותית, להקים משפחה או להתמסר לפעילותו במחתרת ובכך להגשים את חלום העם היהודי: להקים מדינה יהודית חופשית בארץ ישראל.
אצל אברהם שטרן התשובה היא אחת: "הריני נשבע שבועת אמונים למולדת, לעם, לחרות. נשבע להקריב המצפון, החיים, לציית, וללחום ולמות!" (מתוך שירו השבועה).

בכל דרך שבחר הלך עד הסוף, עם כל המרץ, הכוונה והנכונות להשפיע, לשנות ולתת את כולו.

עדה אמירכל ייבין כותבת בהקדמה לספר 'בארגמן חייו של יאיר – אברהם שטרן':
"בגלריית דמויות של מנהיגים ידועי שם מתבלטת בייחודה מנהיגותו קצרת הימים של יאיר. שלא כאחרים, לא נשא יאיר דברי מליצה ברמה, לא ניקר עיניהם של הבריות ולא התפאר במעשיו, לא ציפה בקוצר רוח לשמוע מחיאות כפיים סוערות, וגם לא חתר אל מעמדו בשאפתנות דורסנית ובאטימות לב. מופנם וסגור היה יאיר, אציל הנפש, וגדולתו מקורה במעלותיו ובכישרונותיו המצוינים. מנהיג מיוחד ויחיד היה, נחבא אל הכלים, הנדרש אל המלוכה.
במנהיגותו של יאיר יש משום מיזוג של תום לב ופיכחון דעת, רכות ונוקשות, דבקות במטרה ואורך רוח שבשתיקה. משורר מלידה אשר נפשו ריחפה בספירות רוחניות...
יאיר היה מנהיג שאמר 'אחרי' המאמין בדרכו ... המקריב עצמו על אמונתו עד תום."



מה קרה לדמותו של אברהם שטרן כיום? איך היא מצטיירת בעיתונים, בספרים ובמחזות שהוצגו בשנים האחרונות.(בשנות התשעים ואילך)?

בשנות התשעים בעקבות פרסום והופעת המחזה יאיר, (1992), נכתבו תגובות רבות בעיתונות.
בשנת 1998 צולמה סדרה ע"י הטלוויזיה החינוכית, שנקראה "הכל אנשים", שהפיקו ענת זלצר, ומודי בראון, אחד הפרקים הוא על יאיר והוא מספר את סיפור חייו באופן מקיף.
בשנת 2000 יצא לאור הספר "מכתבים לרוני" שערך אהרן אמיר.
בשנת 2001 התפרסם ספרו של משה שמיר "יאיר – רומן ביוגרפי".
בשנת 2002 יצא לאור- "לח"י אנשים", בהוצאת יאיר, סיפורם של 840 לוחמים ולוחמות, שבראשם כמובן יאיר.
בשנת 2006 יצא לאור ספרו של רם אורן "ימים אדומים", בו אחד מהגיבורים הראשיים הוא יאיר.
בשנת 2007 יצא לאור לקסיקון לח"י, בהוצאת משרד הביטחון.
בשנת 2008 יצא לאור הספר: "נושאי לפיד החרות"/נחמיה בן תור, בהוצאת יאיר.

בשנים אלו סיפורו של יאיר עורר עניין בכל פעם מחדש. ההצגה, הסרט והספרים הביאו לכותרות בעיתונים. כל שנה לקראת יום הזיכרון להירצחו ישנם אזכורים בעיתונות, בטלוויזיה וברדיו (בשנים האחרונות גם באינטרנט), להלן מספר דוגמאות:

תגובות למחזה: מעריב – מבקרת התיאטרון מצביעה באירוניה על כפילות במחזה 'יאיר'. התקבלות יאיר ע"י אמן שמאל, והחמצה של דיון נכון במרחק הכפול שנוצר: "הורוביץ (המחזאי) איש שמאל, הלך אל משפחת יאיר גיבור לח"י והתאהב בו קצת... החמיץ את ההתמודדות עם תופעת נידויו של יאיר ועם הטרור כתופעה לגיטימית בתולדות העמים." (שרית פוקס, תיאטרון מסורס, מעריב, ספרות ואמנות 2/10/92).

הארץ – בנימין זרעוני, מרואיין בן חוגו וזמנו של יאיר מקבל אותו רק כמשורר בטענה ש"מגיע לו בלתי מספיק בטרור", "יאיר היה מצד אחד רחוק מפצצות ומהרג. הוא היה אברך משי משכיל, אנין טעם, עם הבנה גדולה בספרות קלסית ובמוסיקה.... הצד המעשי של הטרור, איך הורגים... איפה שמים את הפצצות כל זה היה רחוק ממנו". (רמי רוזן, "בלתי מספיק בטרור", הארץ 27/2/92).

עודד קוטלר (הבמאי)- "בהצגה הזו איננו עוסקים בהיסטוריה כי אם במיתולוגיה. יש הרואים ביאיר רוצח. יש הרואים בו קדוש מעונה. ההכרעה בידי הקהל. עלינו מוטל להעלות דמות משכנעת על הבמה."

דן הורוביץ(המחזאי) -"ניסיתי לתאר דמות יוצאת דופן הממלכדת את עצמה למוות. יאיר הוא רומנטיקן קלסי בכל המובנים... המורכבות בדמותו קסמה לי: אוהב החיים המתוקים שהלך ביודעין לקראת המוות".

תגובה לספר של משה שמיר:

הארץ – "המחתרת מייצרת משוגעים, ואולי אפילו להיפך – משוגעים מייצרים מחתרת" זו הכותרת שנותן תום שגב למאמר תגובה לספר 'יאיר רומן ביוגרפי' שכתב משה שמיר. זהו משפט הלקוח מהספר אך לטענת שגב, שמיר מפספס אותו לחלוטין.

התייחסותו לדמות של יאיר – "אברהם שטרן היה מחבל עברי שרבים העריצו ויש המעריצים עד היום. שטרן הנהיג את ארגון הטרור לח"י, שעסק גם ברצח אזרחים בשם המאבק הציוני לעצמאות לאומית." (תום שגב, מוסף ספרים, הארץ, 29/9/2001 ).

קטע אחרון מתוך מעריב סופשבוע 2007:

אראל סג"ל בטור השבועי שלו במוסף סופשבוע כותב טור שלם על יאיר, הכותרת: "נרו יאיר – 65 שנה למותו של אברהם שטרן. על אפשרות המהפכה בעידן הרהבתנות".
"אחת הדמויות המרתקות בתולדות עם ישראל של הזמן החדש, איקון כמו קדמוני, מיתי בחייו ובמותו. אישיותו מורכבת, רבגונית, ענפה, רבת רבדים. משורר ומלומד, מהפכן ולוחם. אתיאיסט שהיה למאמין, מורד בחליפה, נאמן לאמת עד מוות."
"זו שעתם המחודשת של יאיר, אורי צבי גרינברג ושבתאי בן דב. יותר מתמיד ראויים הם להוות מקור השראה לחיות מחודשת עבור הריבונות המעורערת, הרופסת והקורסת."

ההצגה של דמותו כיום, לרוב, בוחרת אחד משני צדדים: אברהם שטרן, הגיבור שהקריב את חייו למען הרעיון, או אברהם שטרן הבוגד והטרוריסט.  דמותו של אברהם שטרן היא דמות רב גונית, בעלת תכונות אופי שלעיתים מנוגדות זו לזו, אבל עדיין מייצגות איש אחד שהלך עם מטרותיו עד הסוף. כמו שהוא כתב "משורה משחרר רק המוות "- מתוך השיר חיילים אלמונים, המנון לח"י.

כן, גם אני חייל ומשורר!

היום אכתוב בעט - מחר אכתוב בחרב;

היום אכתוב בדיו - מחר אכתוב בדם;

היום - על הניר, מחר - על גו אדם;

שמים נתנו הספר והחרב.

גורל חרץ - חיל ומשורר."