יום שלישי, 12 בינואר 2010

הצעה לשיעור בכיתה - בנושא מחתרות



הכיתה תחולק לשלוש קבוצות. כל קבוצה תקבל חומר עיוני על אחת המחתרות- הגנה, אצ"ל או לח"י. לאחר שעיינו בחומר תכין כל קבוצה ":תעודת זהות" למחתרת שעליה קראה, הכוללת את שם הארגון, הסמל, המפקדים, ההמנון, הפעולות והמטרות המרכזיות.

לאחר מכן יקבלו התלמידים בריסטולים וכלי כתיבה ויתבקשו להכין כרזת פרסומת שתשכנע את שאר חברי הכיתה להצטרף למחתרת שעבורה הכינה את תעודת הזהות.
ניתן לשאול את תלמידי הכיתה: אילו היו חיים בתקופת טרום המדינה האם היו מצטרפים למחתרת ואם כן, לאיזו מהן ומדוע, ולקיים דיון כיתתי על הסיבות להצטרפות למחתרות השונות.
לתלמידי הכיתות הגבוהות ניתן לקשר את הדיון לגיוס לצה"ל ולהעלות את השאלות: למה אנו מתגייסים לצבא? האם יש לחייב בגיוס כל אזרח ישראלי שהגיע לגיל 18? מה לגבי ערבים וחרדים? כיצד צריכה המדינה לנהוג במשתמטים? אילו הגיוס היה בחירה, האם הייתם בוחרים להתגייס ומדוע?

אפשרות נוספת - הצגת השבועה ללח"י:

שבועת לח"י
"הריני נשבע שבועת-אמונים
למולדת, לעם, לחירות.
נשבע להקריב המצפון, החיים,
לציית, וללחום, ולמות!

לא לשוב ולצפר, לא לבגוד, לא לנטוש,
במחתרת צינוק וחזית.
כל חיי לעמוד על משמר הקדוש
לחיי האומה בעתיד.

בדמי על אדמת ישראל להגן;
בחיי – על חיי ישראל;
ושמו לקדש בגויים. כה ייתן.
כה יוסיף לי שומר-ישראל!"...

מה דעתכם  על השבועה? האם היא רלוונטית להיום? עם איזה משפט אתם מזדהים/מתנגדים ומדוע. השוו בין השבועה ללח"י לשבועה לצה"ל כיום:

הנני נשבע(ת) ומתחייב(ת) בהן צדקי לשמור אמונים למדינת ישראל, לחוקיה ולשלטונותיה המוסמכים, לקבל על עצמי ללא תנאי וללא סייג עול משמעתו של צבא הגנה לישראל, לציית לכל הפקודות וההוראות הניתנות על ידי המפקדים המוסמכים ולהקדיש כל כוחותיי ואף להקריב את חיי להגנת המולדת ולחירות ישראל.



הרקע להקמת מחתרת לח"י



הבריטים מגיעים לארץ ישראל

בשנים 1917-1918, במהלך מלחמת העולם הראשונה, כבש צבא בריטניה, ברשות הגנרל אלנבי, את א"י מידיי התורכים ובארץ ישראל החל שלטון צבאי בריטי. במסגרת ההסכמים שנקבעו לאחר המלחמה העניק חבר הלאומים לבריטניה את המנדט על ארץ ישראל.

מהו מנדט? ומדוע קיבלו הבריטים את המנדט על ארץ ישראל?

מנדט הוא ייפוי כוח, שניתן למעצמה מפותחת כדי שתשלוט באופן זמני בארץ שאוכלוסייתה אינה מסוגלת עדיין לנהל את ענייניה בעצמה, במטרה לסייע לה להגיע לשלטון עצמי. ב-1920 א"י הייתה ארץ לא מפותחת, הבריטים שקיבלו את המנדט עליה התחייבו בין השאר לפתח את הארץ ולסייע לעם היהודי שחיי בה.הישוב היהודי בארץ ישראל שמח מאוד לבואם של הבריטים כיוון שהשלטון העות'מאני המוסלמי, לא אהד את הרעיון הציוני והערים קשיים רבים על חיי היהודים בארץ.

הצהרת בלפור

ב-2 לנובמבר 1917 כתב שר החוץ הבריטי, הלורד בלפור, הצהרה שנשלחה להסתדרות הציונית לפיה: "ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה ותעשה את מיטב מאמציה להקל על השגת מטרה זו" הצהרה מפורסמת זו שנקראת "הצהרת בלפור" עודדה את יהודי א"י וטיפחה בהם ציפיות רבות. על כן, משכבשו הבריטים את א"י הם התקבלו כגואלי הארץ.

האכזבה בישוב משלטון המנדט

אולם השמחה לא ארכה זמן רב. בתחילה, אמנם ניסו הבריטים לסייע לישוב היהודי, אולם תמיכתם זו עוררה כעס והתנגדות מצד הערבים שהיו רוב מכריע באוכלוסיית הארץ. גם לערביי ארץ ישראל היו שאיפות לאומיות וגם הם רצו להשיג שלטון עצמי בא"י. הם דרשו לבטל את הצהרת  בלפור והביעו את התנגדותם לציונות במעשיי אלימות והתפרעויות שכונו 'מאורעות'. המאורעות הראשונים פרצו בתר"פ -תרפ"א (1920-1921) ביפו והתפשטו למושבות היהודיות בשרון. הערבים התקיפו ושדדו בתים וחנויות של יהודים. מספר ההרוגים היהודים הגיע ל47 ו- 140 איש נפצעו.


בעקבות מאורעות 1920, הוקם ארגון ה'הגנה'. התקפות הערבים על הישוב היהודי הובילו להקמת ארגון שיוכל להגן על כל הארץ. ארגון ההגנה הוגדר כארגון כלל ארצי, התנדבותי. שורותיו היו פתוחות לכל.
בתרפ"ט 1929, בעקבות סכסוך על זכות התפילה בכותל המערבי פרץ גל נוסף של מאורעות. במאורעות אלו הוכיחה ההגנה כושר פעולה גבוה. במקומות שבהם היו קבוצות מאורגנות של ההגנה הפגיעה ביהודים הייתה מינימלית וההתקפות על הישובים החקלאיים נהדפו. חברי ה'הגנה' הצליחו אומנם לשמור על ישובים רבים, אולם חלק מהישובים היהודים נשאר מופקר.הטבח הגדול ביותר היה בקרב יהודי חברון.


חלקים מהישוב היהודי ראו במאורעות אלה סימן לכך שמדיניותה של ההגנה כנגד הערבים מתונה מידי. בקרב הנהגת הישוב התנהל ויכוח כיצד נכון להגיב כנגד התקפות הערבים: בהבלגה או בהתקפה. מדיניות ההבלגה לא נשאה חן בעיניי חלק מהחברים, שסברו שיש לנקוט ביתר כוח ובפעילות התקפית נגד הערבים ולפעול גם נגד הבריטים. בעקבות זאת פרשו מהגנה ב1931 חלק מחבריה בהנהגתו של אברהם תהומי, מפקד הארגון בירושלים, והקימו את ארגון 'הגנה ב' שלאחר מכן נקרא האצ"ל: הארגון הצבאי הלאומי בא"י. מרבית אנשיו היו צעירים, מתנועת הנוער הרוויזיוניסטית בית"ר בראשותו של זאב ז'בוטינסקי, שקראה לבדוק מחדש את מדיניות שיתוף הפעולה עם הבריטים ולנקוט קו תקיף כנגד המדיניות האנטי ציונית של ממשלת המנדט הבריטי בארץ ישראל.

הנהגת הישוב וה'הגנה' לא ראו בעין יפה את הקמת האצ"ל, ובין הצדדים שרר מתח שגבר כל הזמן.

בין השנים תרצ"ו- תרצ"ט (1936-1939), בעקבות הגעת גלי עלייה והתפתחות הישוב היהודי בארץ, הכריזו הערבים על שביתה כללית, חרם ומצור כלכלי על הישוב. צעדים אלה ננקטו משלא התקבלו תביעות הועד הערבי העליון להפסיק את העלייה, לאסור על מכירת קרקעות ולהכריז על עצמאות ערבית בפלשתין. בד בבד פרצו מעשי טרור שכונו "המרד הערבי הגדול".
בשל השביתות בקרב ערביי הארץ חלה בישוב היהודי התפתחות כלכלית ראויה לציון, נבנה נמל בת"א וקמו עשרות ישובים ברחבי הארץ במסגרת התיישבות חומה ומגדל.
במקביל החל השלטון הבריטי לסגת אט אט מהתחייבויותיו לציונות, נסיגה זו הגיעה לשיאה עם פרסומו של הספר הלבן.

הספר הלבן

הספר הלבן היה קובץ חוקים שפרסמו הבריטים ובתוכו מסמכים רשמיים העוסקים בבעיית ארץ ישראל. בספר השלישי שפורסם במאי 1939 הכריזה הממשלה הבריטית על כוונתה להקים תוך עשר שנים מדינה פלשתינאית עצמאית עם רוב ערבי בכל שטח ארץ ישראל. הספר הטיל הגבלות חמורות על עליה יהודית ועל מכירת קרקעות ליהודים, וקבע כי בחמש השנים הבאות יורשו לעלות בסך הכל שבעים וחמישה אלף יהודים ולאחר מכן תהיה העלייה תלויה בהסכמת הערבים, שיהיו שליטי ארץ ישראל.
בישוב היהודי בארץ ישראל שררה תחושת כעס ואכזבה, עד כדי הרגשת בגידה על מדיניות הפיוס שנוקטים הבריטים כלפי הערבים. בעקבות פרסום הספר הלבן החל האצ"ל לבצע פעולות נגד מטרות בריטיות. הפעולות התמקדו בפגיעה ברכוש כגון: מבנים ומתקנים ממשלתיים, קווי טלפון, מתקני חשמל, מכוניות משטרה, בתי דואר ובית השידור הממשלתי, פסי רכבת ותחנות רכבת. האצ"ל החל להפיץ בפומבי ידיעות על פועלו ומטרותיו בכרוזי רחוב, עיתונים וכן באמצעות תחנת הרדיו המחתרתי "קול ציון הלוחמת".


ב-1 לספטמבר 1939 פרצה מלחמת העולם השנייה. הגרמנים פלשו לפולין בכוונה להשתלט על אירופה, ובהמשך על אפריקה ועל המזרח התיכון. מול הגרמנים ובעלי בריתה ניצבו "בעלות הברית"- בריטניה ומושבותיה, בהמשך ברית המועצות ואחריה ארה"ב.
בקרב הישוב היהודי התעוררה מחלוקת: כיצד עלינו לנהוג כלפי הבריטים בשעה זו? האם להמשיך במאבק נגד הבריטים והספר הלבן או להצטרף לבריטים במלחמה נגד הגרמנים? דוד רזיאל מפקד האצ"ל סבר, כמו רובו של היישוב, כי אין להילחם בבריטים בשעה שהם נלחמים בגרמניה הנאצית והורה להפסיק את כל ההתקפות כנגד בריטניה.
כל עוד מלחמת העולם השנייה מתנהלת, הכריז רזיאל, האצ"ל לא יאבק בבריטים אלא יסייע להם ככל האפשר במלחמתם באויב הגרמני. פרסום ההודעה הביא את הבריטים לשחרר את מפקדי האצ"ל ממעצר, וחלק מאנשי האצ"ל אף התגייסו לצבאות בעלות הברית. כמוהם נרתם רוב רובו של הישוב היהודי בארץ לסייע לצבא הבריטי במלחמתו בגרמנים, בהתאם לסיסמתו המפורסמת של דוד בן גוריון:"אנו נילחם במלחמה זו לצד בריטניה הגדולה כאילו לא היה הספר הלבן, ונילחם בספר הלבן כאילו לא הייתה מלחמה".

אולם לא כל חברי האצ"ל ראו בעין יפה את הפסקת המאבק בבריטים, מה גם שההחלטה לא התקבלת על דעת כל חברי המפקדה. בראש המתנגדים להפסקת האש עמד אברהם שטרן (יאיר). הוא זעם על כניעתו של רזיאל בפני הבריטים ויחסיהם התערערו מאוד:" הבריטים הם האויב, בשום אופן לא נתחנף אליהם", הצהיר שטרן באוזני מקורביו. בריטניה, אמר, שולטת בארץ באמצעות דיכוי ובכוח הזרוע ואין סיבה שהעם הנכבש ישתף פעולה עם הכובש הזר, ששאיפותיו מתנגדות לשאיפות החירות של העם היהודי. בריטניה, הדגיש שטרן, נלחמת בהיטלר מפני שהוא מסכן את קיומה ולא כדי להציל יהודים, ובמקביל היא ממשיכה להילחם בעם היהודי בארצו. אם יש הצלה ליהודים מגרמניה הנאצית הרי היא רק בעליה לארץ ישראל, אולם את ההצלה הזו מונעת בריטניה בכך שהיא סוגרת את חופי הארץ בפני פליטים מאירופה ואוסרת על היהודים לרכוש קרקעות בארץ ישראל. ולכן: "כלפי עמנו, גרמניה הנאצית ובריטניה היו מאוחדות בחזית אחת. שתיהן עשו להשמדתנו". אברהם שטרן האמין כי צריך לנצל את חולשתה של בריטניה, העסוקה בחזיתות אחרות, כדי לקדם את העניין הציוני.
העימות בין דוד רזיאל לאברהם שטרן היה בלתי נמנע. שטרן פרש מהאצ"ל עם חלק מטובי מפקדיו והקים בקיץ 1940 ארגון מחתרתי חדש, שנקרא בהתחלה 'האצ"ל בישראל' ומשנת 1943: לח"י – לוחמי חירות ישראל.


lehi.org.il