מכתב אהבה- מאברהם שטרן לרוני


תמונה מיום החתונה 1936


אברהם שטרן נפגש לראשונה עם רוני בורשטיין בשנת 1928, באוניברסיטה העברית בהר הצופים, בירושלים. לא עובר זמן רב והם הופכים לזוג. הקשר ביניהם נשמר למרות הנדודים וחיי המחתרת. רוני נוסעת ללמוד בוינה, יאיר נוסע ללמוד בפירנצה ואח"כ לפולין בפעילות מחתרתית הם שומרים על קשר בעיקר באמצעות המכתבים.  מתוך קובץ המכתבים - "מכתבים לרוני - אברהם שטרן (יאיר)", בעריכת אהרון אמיר, הוצאת יאיר ע"ש אברהם שטרן, תל-אביב, 2000.
מכתבו האחרון של יאיר לרוני כשבועיים לפני הירצחו, תל-אביב, 30.1.42:


חתלתולי הקטנטון, הענוג,

מחר תמלאנה שש שנים לנישואינו. עד מה הייתי רוצה לשהות אתך,
ביחידות וללא מלים לספר לך את אשר לא יסופר במלים בפי אדם
כלשהו, מקום כלשהו. אך את אינך אתי (אולי יתן אלוהים ועוד נהיה
ביחד, לבדנו: את אתי ואני אתך, רק אתך). אני כאן לבדי, אני עם עצמי.
זה קורה לעתים כל-כך קרובות…את אינך, אבל אני רוצה שתדעי,
שאני עתה אתך במחשבותי, ברגשותי, בנשמתי.
אהובה שלי! בלילה זה, לילה ארוך, אפל, דאב לבך, התכווץ בכאב.
ילדתי! את חושבת שאינני יודע מהו כאב לב? אינני מדבר על כך עם
איש, אך אני יודע מה משמע: הלב דואב, אני יודע. לב-אבן, עצבי-ברזל
דרושים כדי לשאת את מרירות ההשפלה, את ההשפלה שבעוני,
את מעמסת הנדודים, הסיכון של כל אחד ושל הכל, האחריות לחיי
בני אדם, אשר יחד אתי זנחו את הכל והשליכו את עצמם לתוך
מערבולת מלחמת-טרוף מפוארת זו למען עתיד טוב יותר, למען אשרם
של אלה המוכנים למסור אותנו לידי התלין.
איזה מזל שאדם מאמין אני! תפילה כנה מטהרת את הנשמה, מאוששת
את הלב, מאירה את העולם. אך את, יקירתי, אהובתי, כשרועד לבך
ומתפעם, כמה אני מתעצב בעצבותך! כמה אייחל שתהיי שקטה,
לך השקט הוא אושר. ואני?
"והוא מרדן, יכמה לסער כאלו בו שורה שלוה"
ענוגה שלי, דעי שאם תרגישי שאינך יכולה עוד, שאת מוכרחה
ללכת ממני, אבין אותך ואוהב אותך כמו שאני אוהבך עתה: בעדנה, בכנות
ובנאמנות, הייתי מאושר אתך, את השמחה שלי, הרוגע, המנוחה.
אתך אני שאנן, חמים לי, בהיר. ואם כי מלאים ועמוקים חיי, אני יודע
שברגעים קשים, מכריעים, היו חיי קרים וריקנים.

להתראות בקרוב, הזהובה

בעלך.











תגובות

  1. יישר כוח על הכניסה לעולם של הבלוגרים.

    וינקי

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה