יום ראשון, 24 באוקטובר 2010

מה אתם יודעים על אברהם שטרן - 'יאיר'?

 פוסט זה הוא חידון: את התשובות יש לשלוח למייל:lehi1942@gmail.com ל3 הפותרים הראשונים ישלח פרס ספר.

1. איזה משירי יאיר הפך להיות המנון לח"י?
א. חיים אנחנו במחתרת.
ב. הרי את מקודשת לי מולדת.
ג. לאמהות שלנו.
ד. חיילים אלמונים

2. היכן המשיך אברהם את לימודי הדוקטורט שלו?
א. פירנצה, איטליה
ב. פריז, צרפת.
ג. רוסיה.
ד. סובלק, פולין.

3. היכן נקבר אברהם שטרן?
א. הר הרצל.
ב. בית הקברות היהודי בסובלק בפולין.
ג. נחלת יצחק.
ד. הר הזיתים.

4. מהם שלושת הייעודים החשובים בעיקרי התחייה?
א. שפה עברית, תרבות עברית והקמת צבא עברי
ב. צדק חברתי, פשרנות ושלום
ג. גאולת האדמה, תקומת המלכות ותחיית האומה
ד. מרד, קיבוץ גלויות ושפה עברית

5. כיצד נקראה תחנת השידור הראשונה שהקים שטרן?
א. קול לוחמי חירות ישראל
ב. קול ציון הלוחמת
ג. קול המחתרת העברית
ד. המעש

6. מי היו מרכז לח"י?
א. המחלקה בבולשת שעקבה אחרי חברי הלח"י.
ב. ההנהגה החדשה לאחר רצח יאיר.
ג. אנשי לח"י שפעלו במרכז הארץ.
ד. כינוי לחברי הלח"י שלא ישבו בבית המעצר.

7. אילו עיתונים היו ללח"י?
א. החזית
ב. המעש
ג. החומה
ד. א+ב נכונות

8. כמה שירים פירסם 'יאיר' בחייו?
א.3
ב.5
ג.7
ד.10

9. באיזה שנה עלה אברהם שטרן ארצה?
א. 1920
ב. 1907
ג. 1917
ד. 1926

10.מי היתה אישתו של אברהם שטרן?
א. הוא לא התחתן.
ב. יעל
ג. רוני
ד. חסיה

11.החוגים בהם למד אברהם שטרן באונברסיטה:
א. תיאטרון, היסטוריה יהודית, לטינית
ב. ספרות עברית, היסטוריה כללית ותנ"ך
ג. יונית, לטינית וההיסטוריה של יון ורומא
ד.ספרות עברית חדשה, השירה העברית בימי הביניים, השפה היונית וספרותה והיסטוריה של יון ורומא

12.תפקידיו של 'יאיר' באצ"ל היו:
א. הסברה ותעמולה, גיוס לוחמים
ב. רכש והברחת כלי נשק, גיוס ואימון לוחמים, העפלה
ג. כתיבת מערכי ההדרכה, מעקבים וגיוס משאבים.
ד. פיקד על קורס מפקדים

13.הכינוי המחתרתי של אברהם שטרן
א. יאיר
ב. עזריה
ג. אריאל
ד. כל התשובות נכונות




יום ראשון, 17 באוקטובר 2010

לגעת בעבר - המוזיאון ההיסטורי בבית השמור


                                                             מוזיאון לח"י- הארון בו הסתתר 'יאיר'


מהו הערך המוסף שיש למוזיאון ההיסטורי הממוקם בבית שמור?

ברל כצנלסון כתב: "דור מחדש ויוצר איננו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות, הוא בוחן ובודק, מרחיק ומקרב, ויש והוא נאחז במסורת קודמת ומוסיף עליה, ויש והוא יורד לגלי הגרוטאות ואוסף נשכחות, ממרק אותן מחלודתן ומחזיר לתחייה מסורת קדומה שיש בה כדי להזין את נפש הדור המחדש".

במחקר שערכתי במסגרת התואר השני, בדקתי שישה מוזיאונים היסטוריים בעיר תל אביב. דירגתי את המוזיאונים בבתים השמורים שנכללו ביחידת המחקר על פי מידת השימור שחלה בהם: ארבעה מוזיאונים ממוקמים בבתים שמורים והשניים האחרים למטרת השוואה וביקורת:

מוזיאון בית בן גוריון הוא מוזיאון היסטורי במבנה השמור ביותר, כמעט ולא נעשו שינויים בבית, רוב החפצים בו אותנטיים ונשמרו במקומם המקורי.
במוזיאון ההגנה -בית אליהו גולומב, נשמרו רק המעטפת החיצונית ושני חדרים בתוך הבית על חפציהם המקוריים. מאחור נבנתה הרחבה שעוטפת את המבנה המקורי.
במוזיאון לח"י – בית 'יאיר' נשמרה המעטפת החיצונית בחלקה, חזית הבניין שונתה, נשמרו חדר המדרגות, דירת הגג והחפצים המקוריים.
מוזיאון היכל עצמאות – בית דיזינגוף, הבית עבר שינויים רבים לאורך התקופות השונות. נשמר המבנה החיצוני על פי מתכונתו בשנות השלושים, בתקופת היותו מוזיאון. מתקופה זו נשמר אולם ההכרזה וחפציו שוחזרו.
מוזיאון האצ"ל בתש"חבית גידי נבנה במבנה חדש שהוקם על שרידיו של מבנה ערבי קדום. שרידי המבנה הישן משולבים במבנה החדש העשוי זכוכית.
מוזיאון הפלמ"חבית הפלמ"ח מבנה חדש שיועד מראש להיות מוזיאון הפלמ"ח.

תהליך קבלת ההחלטות שהוביל להקמת מוזיאונים בבתים השמורים התחיל ברצון לשמר את הבית. ההחלטה לשמר נבעה מחשיבותם של המנהיגים והאירועים שנקשרו בבית. הארגונים והרשויות ייחסו לאירועים ולאישים אלה חשיבות מרובה ליצירת גאווה מקומית ולהבלטת ייחודו של הישוב היהודי, הן עבור העיר תל אביב והן עבור מדינת ישראל. במוזיאונים האחרים הרעיון להקמתם קדם לבחירת המקום. רק אחרי שגובשו הנושאים והמסרים של המוזיאונים חיפשו מקום מתאים לשכנם. המוזיאונים של המחתרות וכוח המגן הוקמו ביוזמה של ותיקי המחתרות שרצו לשמר את סיפורם ולהעבירו לדורות הבאים. ארבעת המוזיאונים של המחתרות שייכים ליחידת המוזיאונים של משרד הביטחון.

לכל המוזיאונים במחקר זה, הוצמד הכינוי "בית", גם אם הם לא תפקדו כבית מגורים. כינוי זה נבע מהרצון לעורר תחושת קרבה ושייכות אל המקום בקרב המבקרים. בית בן גוריון, בית אליהו גולומב ובית דיזינגוף שומרים על השם המקורי של האישיות שגרה בבית. השם בית יאיר, מייצג את הנושא מרכזי של התצוגה, סיפור חייו של יאיר מיום הולדתו ועד יום מותו. בבית זה יאיר הסתתר, נתפס ונרצח. מוזיאון האצ"ל בתש"ח קרוי ע"ש גידי, עמיחי פאגלין, שהיה מפקד המבצעים של האצ"ל. המוזיאון נמצא על חוף ימה של תל אביב, במקום אליו הגיעו לוחמי האצ"ל במהלך הפריצה ליפו. מוזיאון הפלמ"ח נקרא בית הפלמ"ח וכמו במקרים הקודמים כך גם כאן רצו מייסדיו ליצור אצל קהל המבקרים תחושת שייכות, חום ומשפחתיות. הוא ממוקם ברמת אביב במקום מרכזי, נגיש וקרוב למרכז חינוכי ותרבותי.
המוזיאונים במבנים החדשים נבנו באזורים מודרניים, בהם קיימות תשתיות והגישה אליהם נוחה. לעומתם המוזיאונים בבתים השמורים שנמצאים במתחמים ההיסטוריים והם חלק מהגרעין הישן של העיר תל אביב, מדובר ברחובות או בשכונות בהם נשמרו בתים נוספים. המוזיאונים מציעים למבקרים תוכנית סיור באזור הקרוב למוזיאון, על מנת שהמבקרים יוכלו לראות את הבית בתוך המכלול בו הוא נמצא ולהבין את התמורות שהתרחשו בעיר: השינויים בסגנונות הבנייה, השינויים התפקודיים, החיים בעיר מודרנית - תהליכים של התחדשות עירונית, בה שומרים על הישן לצד החדש. המתחם השמור מאפשר למבקרים בו לשלב בין פעילויות שונות: תרבותיות, חינוכיות וחווייתיות.

הבית השמור והחפצים בו תורמים לתפקוד המוזיאלי במספר תחומים: המוזיאון, החפצים והסביבה בה הוא ממוקם נועדו לתרום להבנת הסיפור ההיסטורי וחיזוק מסריו. המבנה והחפצים המסודרים בו מייצגים השפעות, מגמות ואירועים חברתיים, פוליטיים, כלכליים, דתיים ותרבותיים של תקופה מסוימת. המוזיאון במבנה השמור משמש כ"סוכן זיכרון": המוזיאון מתעד את הזיכרונות האישיים ואינטימיים ונעזר בהם לעיצוב הזיכרון הקבוצתי-קולקטיבי. הבית השמור מספר סיפור אישי של מנהיג או משפחה אך הוא גם מייצג את סיפורה של החברה.
למוזיאונים ההיסטוריים תפקיד חשוב בהעברת המורשת של העם והמדינה לדורות הבאים. המוזיאון במבנה היסטורי הוא גורם תרבותי מרכזי שמבטא את יחוד המקום והוא גם נכס תרבותי ערכי שנועד לבטא רגש של שייכות.

המוזיאון ההיסטורי משתייך לקבוצת המוזיאונים שתפקידם לתעד תקופה ולהעביר מסרים חינוכיים, תרבותיים וערכיים. המבנה המכיל את הפריטים המוזיאליים יכול להיות מבנה מקורי שלא עבר שינוי, מבנה ששומר באופן מלא, מבנה משוקם שהותאם לתפקודו החדש, מבנה משוחזר או מבנה חדש. כדי לממש את תפקידיו השונים נעזר המוזיאון ההיסטורי בחפצים אותנטיים, בתמונות, בסרטים, בחלל מעוצב, במנגינות או בקולות המאפיינים את התקופה, במפות, בכתוביות, בתאורה, בדגמים, בהפעלה ובמכירת מזכרות. בשנים האחרונות חל שינוי בתפקיד המוזיאונים ההיסטוריים והם הפכו ממוזיאונים המציגים חפצים אותנטיים ובתי אוסף, למוזיאונים יוצרי אוירה בהם מתקיימת פעילות חינוכית תרבותית וגם כלכלית. שינוי זה השפיע על עיצוב המוזיאונים ועל השימוש באמצעים השונים.

סיפורו של הבית השמור משתלב בסיפור התקופה, ניתן ללמוד ממנו על סגנון הבנייה ואורחות החיים בתקופה בה גרו בו. השימור מקנה לסיפור המקורי היבטים נוספים, והדמויות המוצגות דרכו הן עגולות ולא שטוחות. אחת הדרכים לזכור את הסיפור ההיסטורי היא לתת לו משמעות, במוזיאונים בבתים השמורים המבקרים יכולים להתחבר לדמות ולערכים אותם היא מייצגת.


מוזיאון הפלמ"ח

התצוגה ואוסף החפצים הם הכלי המייחד את המוזיאון ומאפשר למבקרים לחשוף מידע באמצעותם ובאמצעות סידורם והיחסים ביניהם. במוזיאונים ההיסטוריים, הן במבנה השמור והן במבנה האחר, התצוגה משלבת בין פריטים אותנטיים, פריטים משוחזרים, כתוביות וסרטים, כדי לספר סיפור ולהעביר מסר. למבקרים נוח מאד להתייחס לחפץ במקום המקורי שלו, הם יכולים לדמיין איך ישבו תושבי הבית על הספה? את מי ארחו? ואילו החלטות חשובות התקבלו בחדר זה.

בבית השמור החדר והחפצים האותנטיים הייחודיים מאפשרים למבקר להזדהות עמם ועם הגיבור או האירוע הקשור במבנה. הם מקנים תחושה של אמינות, החפצים המקוריים מקנים למקום ערך רב יותר ומשקל סגולי גבוה. הם יוצרים אוירה ומחזקים את החוויה. לדוגמא המבקרים בביתו של בן גוריון, נכנסים ונפגשים בחפצים ייחודיים אותם לא יפגשו בשום מקום אחר: הספרייה של בן גוריון, המתנות שקיבל, הרהיטים וכלי המטבח. במוזיאון לח"י יפגשו המבקרים בחפציו האישיים של יאיר: מברשת הגילוח, הכובע, השעון ושירים בכתב ידו. המפגש עם החפצים האישים יוצר היכרות עם הדמות, שלא היתה מתאפשרת בדרך אחרת. מבקרים במוזיאונים מבקשים לגעת בחפצים האותנטיים, על מנת להתרשם בדרך נוספת מהחפץ. הרצון להתקרב ולגעת מחבר את המבקר אל הבית וחפציו. חוש המישוש נוסף לחושי הראיה והשמיעה ונותן ממד נוסף לביקור. המבקרים משווים את החפצים שהם רואים בבית השמור לחפצים שהם מכירים, וכך הם יוצרים הקשרים אישיים. במוזיאון היסטורי במבנה חדש, כמו במוזיאון הפלמ"ח, התצוגה האורקולית והתפאורה הם שיוצרים את ה"אווירה האותנטית", המבקרים פוסעים בתוך חללים מעוצבים, כמו: חורשת עצי אקליפטוס, מחנה צבאי ואוניית מעפילים. החלל המעוצב מחבר את המבקר לתקופה ומכניס אותו לאווירה.


          בית בן גוריון: הספריה

המוזיאון בבית השמור מאפשר 'לחזור אחורה בזמן' ו'לגעת בעבר', המבקרים דורכים במקום בו דרך המנהיג, נוגעים בחפצים בהם נגע, רואים את אותם מראות נוף בהם חזה, ובדרך זו הם מתחברים אל הדמות והאירוע. החוויה במוזיאון מקבלת ממד נוסף כשהמבקר נכנס לבית היסטורי שמור.

המוזיאון ההיסטורי מעצב ומשמר את ערכי החברה בעזרת סיפורי המורשת. כאשר סיפורי המורשת מועברים במקום ההתרחשות השפעתם על המבקרים רבה.
                                                                                                        
                                                                                                             בית אליהו גולומב-חדר האוכל














מתוך: עבודת התזה של ענבר קוונשטוק, מנהלת מוזיאון לח"י.

יום רביעי, 13 באוקטובר 2010

סיפורה של שכונת פלורנטין

פחח, זגג, נגר וסנדלר
עיפרון, סרגל, מחק וקלמר
קינמון, הל, ציפורן ווניל,
נברשת, מנורה, ספוט ואהיל,
בורקס, גזוז, גלידה ומלבי,
כדור, בובה, אופנים ודובי,
שידה, ספה, כיסא וארון,
מסעדה, בית קפה, גלריה ומוזיאון,

כל אלה ועוד... בשכונה מיוחדת - פלורנטין.



שכונת פלורנטין הוקמה בשנת 1927 מדרום למסילת הרכבת לירושלים שהובילה אליה מתחנת הרכבת יפו, על-פני פרדס רחב ידיים, הפרדס של אבו עלי. פלורנטין נוסדה על ידי משפחת פלורנטין האמידה מסלוניקי שביוון, ותוכננה כשכונה בורגנית המשלבת עסקי מלאכה, תעשייה זעירה ומסחר, לצד בניינים בני 3 עד 4 קומות שרחובות צרים ביניהם.

פלורנטין נמצאת בתווך בין שלושה מרכזים מסחריים: מרכז החרש והאמן, רחוב הרצל ומרכז וולובלסקי, שנבנה בשנת 1934ע"ש שלום וולובלסקי, סוחר נפט ממוצא רוסי, שבנה בו כ- 200 אולמות תעשייה קטנים. זה היה אזור התעשייה המתוכנן הראשון בארץ ישראל, ומאחר וריכז בעלי מלאכה מתמחים שסיפקו שירותים לכלל המשק העברי הייתה לו חשיבות רבה בתהליך המודרניזציה והתיעוש. אזור התעשייה הזה קם ביפו בין השאר בגלל החמרת התקנות והמגבלות על תעשייה בתל אביב, בעיר החדשה אסור היה לפתוח חנויות ובתי עסק. העיר הגדלה והמתפתחת היתה זקוקה לבעלי מלאכה, חנויות ואספקה.

בראשיתה אוכלסה פלורנטין בעולים חדשים יהודים מיוון, תורכיה, רוסיה, פולין, צפון אפריקה ובולגריה.
העולים החדשים התקשו לממן את רכישת הדירות, הם קיבלו תמיכה ומשכנתאות נוחות ממר שמעון מזרחי, מנהל בנק ברקליס, לכבודו העניקו בני השכונה לרחוב הראשי את השם מזרחי. לימים הוקם בית באמצע הרחוב שחילק את הרחוב לשנים- החלק הצפוני נקרא מזרחי א' והחלק הדרומי מזרחי ב'. בבית מספר 8 ברחוב מזרחי ב', בכה' שבט תש"ב, נתפס ונרצח מנהיגה של מחתרת לח"י, אברהם שטרן (יאיר). היום בבית זה ממוקם מוזיאון לח"י שמספר את סיפורו.

 הרב יצחק ידידיה פרנקל, מי שהיה חלק מוביל בהנהגת השכונה בימי הניתוק והמאבק בעירית יפו והפך לימים לרבה הראשי של תל אביב - יפו, מתאר את אופן מימון בית הכנסת שהוקם ביוזמתו בשולי שכונת פלורנטין מלמד על העיסוק של תושבי השכונה והאופן בו התגייסו לבניית בתי כנסת אלו:

"רוב מתפללי בית הכנסת הם אנשי עמל וזיעה, וכדאי היה לכתוב פרק מיוחד על הצורה ועל ההתלהבות בה נענו אנשים מעוטי יכולת אלו לבנות את בית הכנסת. יהודי אחד נפח... שבצריפו אין עדיין מאור חשמל, ואוכל את לחמו לאחר יום עבודה קשה לאור מנורת נפט, חסך פרוטה לפרוטה ובידיים רועדות הביאו הוא ואישתו את הסך 118 ל"י לבית הכנסת."

בית הכנסת אהבת חסד:




כל קהילה בנתה או התקבצה סביב בית כנסת משלה, כאשר רובם ממוקמים בקומות שניות של בנייני מסחר או על מגרשים קטנים ולא מתאימים.

בימים ההם גרו בצפיפות שלוש משפחות בדירה אחת עם מטבח משותף, שירותים משותפים ומקרר ובו רבע בלוק קרח. היום קוראים לכך חיים קשים, אבל היתה אחוות חיים ואחוות אחים וכשהיה עצוב כל כך על הנשמה לכולם, אמרתי שיש להמתיק את קשיי היום בשמחה מקורית: "שמחת התורה". זה התחיל במתי מעט. יצאנו לרחובות עם לולבים ביד. הילדים אחזו בדגלוני שמחת תורה. מצאנו עצמנו יד ביד, סלוניקאים ובוכרים, בולגרים וטורקים, עיראקים ופולנים, הונגרים ומצרים, חסידים וליטאים. עמך. כל עדה התבלטה בייחודה ובתלבושת הססגונית שלה והידיעה ש"משהו מיוחד" חוגג בפלורנטין שבדרום תל - אביב, עשתה לה כנפיים והחלה מושכת אחריה אלפים." כך מתאר הרב פרנקל את חגיגות שמחת תורה הפומביות שסחפו את תושבי השכונה ואנשים רבים נוספים מכל קצוות תל אביב.

לקראת סוף שנות ה-60 של המאה העשרים החלה נטישת השכונה על ידי מתגורריה, שאת מקומם תפסו עסקי מסחר ותעשייה זעירה. הידרדרות זו נמשכה עד שנת 1991, בה הכריזה עיריית תל אביב על פרויקט התחדשות אזורי. פרויקט התחדשות פלורנטין נפסק בהדרגה לקראת סוף שנות התשעים, אך יוזמות פרטיות נמשכות בה וכוללות שיפוץ מבנים ישנים, בניית בתי דירות עם אוריינטציה לצעירים, ופתיחתם של בתי קפה, מקומות בילוי, גלריות, סדנאות אומנים צעירים וחנויות מעצבים לצד התעשיות הווותיקות כמו ביגוד וריהוט.



עוד על אופיה המיוחד של השכונה בשירו של אהוד בנאי:


הרחובות בפלורנטין צבעוניים ומרתקים, כל רחוב קיבל אפיון מיוחד: רח' וולפסון - מנורות, רח' מטלון - צעצועים, רח' הרצל - רהיטים, רח' כפר גלעדי- כלי כתיבה וסידקית, רח' לוינסקי- שוק התבלינים, רח' ויטל ורח' פלורנטין - בתי הקפה, מסעדות ופאבים.



 




יום רביעי, 6 באוקטובר 2010

ספר חדש לאליעזר בן עמי: עדות נדירה – רישומים מהכלא הבריטי בירושלים


סיפורו של אליעזר בן עמי מתחיל ב-1943, כאשר נאסר על ידי המשטרה הבריטית בגין פעילות "רכש" של מחתרת לח"י. אליעזר נשפט על ידי בית דין צבאי-בריטי ונידון למאסר בכלא ירושלים. הוא ריצה את מאסרו עד שנת 1948.

אליעזר – מהנדס, נגר, פסל וצייר מוכשר, בעל ידי זהב, מצא ביטוי למיומנויותיו הרבות בבית הכלא. עבור הבריטים – בתפירה, ציור וכתיבת שלטים, גילוף צלבים ולוחות כבוד. עבור המחתרת – בהצפנת מכתבים, הסתרת כספים וסכיני גילוח, העברת מכתבים, תכנון נתיב של מנהרות בריחה מהכלא, פריצת קירות והשתתפות בכריית מנהרה. גולת הכותרת של מבצעיו היתה הכנת שני רימונים בתוך שני תפוזים עבור עולי הגרדום מאיר פיינשטיין ומשה ברזני.

בשעות הרבות שהיה סגור בתאו, עלה בדעתו של אליעזר להנציח ברישומיו דמויות של אסירים, אירועים ומתקנים בכלא. רישומים אלה, המתארים את רשמיו וחוויותיו משנות המאסר ההן, ממלאים את הספרון הזה כשלצדם הסברים תיאורים ואנקדוטות מחיי הכלא החל מהאביזרים שבתאים וכלה בכמיהה אל החופש. הציורים והסיפורים ממחישים את החיים בכלא בצורה מאלפת, חיה ויוצאת דופן.