יום שלישי, 28 באוגוסט 2018

חיילים אלמונים- קצת על המנון לח"י


חיילים אלמונים


חיילים אלמונים הננו בלי מדים,                     
                           
וסביבנו אימה וצלמוות
כולנו גויסנו לכל החיים
משורה משחרר רק המות

בימים אדומים של פרעות ודמים
בלילות השחורים של יאוש
בערים, בכפרים את דיגלנו נרים
ועליו, הגנה וכיבוש

לא גויסנו בשוט כהמון עבדים
כדי לשפוך בנכר את דמנו
רצוננו: להיות לעולם בני חורין
חלומנו: למות בעד ארצנו

בימים אדומים... 

ומכל עברים רבבות מכשולים 
שם גורל אכזרי את דרכנו
אך אויבים מרגלים ובתי אסורים 
לא יוכלו לעצור בעדנו

בימים אדומים... 

אם אנחנו ניפול ברחובות, בבתים
יקברונו בלילה בלאט
במקומנו יבואו אלפי אחרים
ללחום ולכבוש עדי עד

בימים אדומים... 

בדימעות אימהות שכולות מבנים
ובדם תינוקות טהורים
כבמלט נדביק הגופות ללבנים
ובנין המולדת נקים

בימים אדומים...



'חיילים אלמונים' הוא שיר שמילותיו נכתבו בשנת 1932  על ידי אברהם שטרן, יאיר' מייסד ומפקד לח"י, והיה זה אחד מבין שיריו הראשונים. את השיר הלחינו הוא ורעייתו, רוני. הוא נשאר בזיכרון הלאומי כשיר המנון שהותיר עדות למחתרת עמוקה, לתקופה קשה המסומנת על ידי הירצחו של הכותב בשנת 1942. אולם הוא לא נכתב כעדות לאורחות חיי מחתרת. 'חיילים אלמונים נכתב וראה אור בזמן לימודיו באוניברסיטה. השיר הוצג לראשונה במסיבת הסיום של קורס הסגנים השני של האצ"ל,  שהתקיים בבית הספר שפיצר שכונה 'הארמון', והפך להמנונה של תנועת האצ"ל עד שנת 1940, אז פרשה ממנו לח"י  והשיר הפך להמנונה. בשיר באה לידי ביטוי נכונות ההקרבה הבלתי מתפשרת למען האומה. לצורך התחכות אחר מקורות השיר וצורת הכתיבה נעזרתי בפרוש של חוקרת הספרות יאירה גנוסר.
נקודת המוצא לשיר הן מאורעות תרפ"ט (1929) והאמירה המרכזית בשיר מתעדת תובנה פוטוריסטית, התנגשות בין אנשים צעירים לבין גורל. בהיות 'יאיר' סטודנט הוא השתתף בשורות ה'הגנה'. ניתן למצוא קשרים בין הכתוב בשיר לבין התבטאויות של 'יאיר' על חוויותיו בלילות שמירה באותה תקופה. 'הלילות השחורים של יאוש' מוזכרים במכתב ברוסית לרוני משמירה בגליל התחתון.
בימי מאורעות תרפ"ט כתב אורי צבי גרינברג את השיר "הלילה יורים בשעריך, עיר קדושה' שם כתוב " ...ושמם חלוצים...חיילים אלמונים שכאלה"  כנראה משם אימץ אברהם שטרן את  הניב "חיילים אלמונים". השימוש במילה פרעות קושר לפרעות קישינוב, המבטאות חזרה על אימת הגלות ופרעותיה. השיר ראה אור סמוך לכתיבתו והתקבל בהתלהבות בארץ ובחוץ לארץ וזכה לתפוצה רבה. השיר הוא משיריו הראשונים של'יאיר' שנכתבו בעברית, שאותה העשיר בזמן לימודי ספרות העברית באוניברסיטה העברית. העברית בשיר אינה של רב אמן בעל שליטה ברובדי לשון, אלא של יוצר בראשית דרכו. אז גם חל מפנה באופי שיריו משירה פרטית ללאומית בעלת הצהרות קולקטיביות רבות. השיר מונה שישה בתים, בכל בית ארבע שורות בעלות מקצב של מארש עם הדגשה של חלוקת ההברות.
לשיר נימות פוטוריסטיות, מודרניסטיות לזמנן. הפוטוריזם הוא אמירה ספרותית שנוצרה באירופה על ידי אמנים שהיו צעירים בזמן מלחמת העולם הראשונה ויצרו בין שתי מלחמות העולם. לנושאים בהם עוסקת שירתם טעם של נעורים מבקשי מרד והרס הישן ובניין עתיד חדש ומהפכני, תוך זלזול מופגן בסיכויי אריכות הימים, ותוך רצון למות בשיא החיים. 'יאיר' שגדל בבית דובר רוסית, ולמד ברוסיה הכיר את השירה הפוטוריסטית הרוסית בשפת המקור.
השורה "מִשּׁוּרָה מְשַׁחְרֵר רַק הַמָּוֶת" חקוקה על קברו של שטרן, בבית הקברות נחלת יצחק. 


לינק לשמיעת 'חיילים אלמונים':


יום שלישי, 14 באוגוסט 2018

במת בית המשפט הפכה לבמת תיאטרון

ארבע לוחמות לח"י מובלות למשפט על השתתפותן 
בהתקפה על בתי המלאכה בחיפה- אוגוסט 1942

מאז קמה מחתרת לח"י, רבים מאנשיה נאסרו ונשפטו בפני בתי משפט בריטיים. נגזרו עליהם שנות מאסר בבתי הכלא ולפעמים גזר דין מוות. ביותר מ-30 משפטים עמדו לדין עשרות לוחמים, שהואשמו בעיקר בהחזקת נשק או בשימוש בו.
מאות לוחמי מחתרת אחרים נעצרו כחשודים בהשתייכות לחבורת "שטרן" והוחזקו במעצר ללא משפט לתקופות ארוכות, על פי צו לשעת חירום. החוק קבע אמנם, שהזמן המרבי למעצר ללא משפט הוא שנה. בפועל האנגלים התגברו על תקנה זו והמשיכו להחזיק במעצר  למשך זמן ארוך יותר.
יצא איפוא, שמספר העצורים ללא משפט היה רב ויתר מאלה שהובאו למשפט.
ארבעה שלבים עיקריים אפיינו את הופעתם של לוחמי לח"י בבתי המשפט. כל שלב מהם היווה חידוש.


שלב הראשון היה הכחשה- (1940-1944), חבר שנאסר המשיך לשמור על סוד השתייכותו למחתרת, מתוך תקווה שיצליח לשכנע את חוקריו שטעות בידיהם, ויתחמק ממאסר.


שלב שני: 'מנאשמים למאשימים' – אסטרטגיה חדשה המנצלת את הערך המוסף שאפשר להפיק מן המשפט כחזית לחימה נוספת. לוחם שנאסר יופיע בבית המשפט ללא הגנת עורך דין, דבר המקנה לו, על פי החוק האנגלי זכות להגן על עצמו. ההצהרה כללה הודאה גלויה שהוא משתייך למחתרת לח"י והצדקת המעשה.
לדוגמה אנשל שפילמן במשפטו הצהיר: "אתם השופטים מלונדון מה מעשיכם כאן בירושלים שלי?"


שלב שלישי: הפרעה למהלך המשפט – דוגמה לשלב זה - המשפט של  23 הלוחמים שנתפסו בנסיגה מההתקפה על בתי המלאכה של הרכבות בחיפה,  המשפט החל ב-12 באוגוסט 1946, בבית הדין הצבאי בחיפה. מרכז לח"י החליט כי שיטת ההאשמות איבדה מחיוניותה. אי לכך הוחלט להנהיג חידוש, שיתבטא בשיבוש הליכי המשפט הרגילים, וישים ללעג את מנגנון המשפט של השלטון הזר. מיד עם תחילת המשפט קם חיים אפלבוים (אלימלך) והצהיר: "אנו לוחמים שנפלו בשבי. משפט של שבויים הוא התעללות או הצגה. אין אנו רוצים להיות קרבן להתעללות ואיננו משתתפים בהצגה. אנו דורשים לבטל את המשפט ולהעניק לנו זכויות של שבויי מלחמה". אז ניתן האות כל הלוחמים קמו על רגליהם ושרו את המנון המחתרת "חיילים אלמונים". השירה המתמדת סיכלה לחלוטין את המשך הדיון. הדבר חזר על עצמו גם בימי המשפט הבאים, השופט לא יכל להמשיך ולכן ציווה להוציאם מבית הדין, אפילו גזר הדין נקבע כשהם לא בחדר.  רק כשחזרו לבית הסוהר התברר להם גזר הדין: 18 הלוחמים – גזר דין מוות ו-4 הלוחמות מאסר עולם. כעבור כמה ימים הומר גזר דין המוות למאסר עולם.


בשלב האחרון: התקיימו משפטים בודדים, בהם הנשפטים הפגינו חוסר עניין במשפט, קראו בתנ"ך והתעלמו מן הנעשה סביבם.


     משפט לוחמי לח"י בבית דין דין צבאי בריטי
                               בתי הדין הצבאיים הבריטים
                                                                                            מתוך התצוגה במוזיאון לח"י