יום שני, 19 במרץ 2018

גבורת היחיד-'יהרג ובל ייאסר' – נפילתו של ירחמיאל אהרונסון 'אלישע' (1944-1918)



בראשית 1944 פעלה מחתרת לח"י בכוחות מחודשים תחת מרכז לח"י: יצחק שמיר, נתן ילין מור וישראל אלדד. מרכז לח"י גיבש תכנית התקפה על השלטון הזר,  שעיקרה היה התנקשויות אישיות באנשי המפתח במשטרה ובממשלה, נוכח סגירת שערי הארץ בפני הפליטים. הוחלט להתנקש בשני אישים רמי מעלה, הנציגים הבכירים ביותר של האימפריה הבריטית, האחראים למצבו הקשה של העם העברי במולדת: הרולד מק מייכל, הנציב העליון הבריטי והלורד מוין, השר הבריטי לענייני המזרח התיכון.
הבריטים עוקבים אחרי חברי המחתרת, מבצעים מעצרים ורבים מהלוחמים יושבים בבתי מעצר ובתי כלא.
המרכז הוציא ללוחמים הוראה חד משמעית: " לוחם עברי לא ייפול עוד בשבי האויב מבלי להגן על עצמו. לא עוד הליכה לכלא, תוך הרמת ידיים נכנעת מפני כוחו של האויב. הלוחמים צוידו בנשק אישי, אותו לא הניחו ביום ובלילה. הם ידעו כי נשיאת נשק אינה מבטיחה ללוחם ביטחון והגנה מלאים. הלוחמים ידעו שעלולים להיווצר מצבים בהם ייאלצו להשתמש בנשקם. הסיסמא היא: "ייהרג ולא ייאסר" או "המחתרת תהרוס את בית הסוהר או שבית הסוהר יהרסו את המחתרת".
ביום כ"ד באדר תש"ד, 19.3.1944, בדיוק לפני 74 שנים, הלך ירחמיאל אהרונסון, 'אלישע' ברחוב מאזה בתל אביב. הוא ירד מהאוטובוס בכביש הראשי ונכנס דרך רחוב מאז"ה לכיוון מרכז העיר לפגישה עם אחד מאוהדי המחתרת. 'אלישע' היה סטודנט להנדסת בניין בטכניון בחיפה, בן למשפחה עמידה בוורשה, שניצל את הזכות שהעניקו הבריטים לסטודנטים לבוא ארצה לצורך לימודים. בעת לימודיו עבד למחייתו במחלקת עבודות ציבוריות בעבודת כבישים. הוא התגייס לאצ"ל ועם הפילוג, לאחר פרוץ  מלחה"ע השנייה, הצטרף אלישע ללח"י. הוא היה בחור עליז, מלא תקווה וביטחון. מלבד כישרונותיו במדעים מדויקים, הייתה לו משיכה לספרות והגות. הוא התמנה לאחראי על סניף חיפה ובהמשך הועבר לתל אביב, ובהתמדה ומסירות אין קץ החל להקים עורף אזרחי למחתרת (אוהדים  שהיו מוכנים לסייע למחתרת), בתפקיד זה הצליח גם מתוקף אישיותו וחנו האישי אשר כבש את ליבותיהם של רבים, אשר לא יכלו לסרב לפנייתו. הוא ביקר בקביעות אצל האוהדים, הביא להם את עיתון המחתרת 'החזית', כך השיג מקומות מסתור לאכסונם של אחדים מבורחי לטרון ולמבוקשים אחרים. תפקידו אילץ אותו להימצא זמן רב בדרכים.
באותו יום גורלי צעד 'אלישע' ברחוב מאז"ה בת"א. לפתע הבחין בניידת משטרה מתקרבת. הוא קיווה שהניידת תחלוף על פניו בלי ניסיון עצרו. אמנם, הניידת חלפה, אך נעצרה לפתע, הסתובבה והחלה נעה באיטיות בעקבותיו של אלישע. הוא שמע את הפקודה: עצור! כיוון שהיה חמוש ידע שלבטח ייעצר, ובכיסו  אקדח אשר ניתן כדי להיות חופשי, להרוג או להיהרג!
השוטרים רודפים אחריו, בעודו מנסה להתחמק אל רחוב אחר דרך החצרות . הוא שולף אקדחו ויורה בהם את הכדורים שבמחסניתו. השוטרים חידשו את המרדף, הם היו רבים והוא היה יחיד. בידיו היה אקדח ובידיהם תת מקלעים. 'אלישע' חומק לחדר המדרגות של בית  מס' 33, בתקווה להתחמק דרך הגגות לבית אחר, או להסתתר  באחת הדירות. הוא עלה מעלה, אך לרוע מזלו דלת הגג הייתה סגורה. השוטרים רדפו, השיגו אותו והמטירו לעברו אש מתת-מקלעיהם עד שהתמוטט על רצפת המדרגות והתבוסס בדמו. בן 26 היה במותו.
הבריטים לא ידעו מי ההרוג, על גופו הוא נשא תעודה מזויפת ושם זה לא היה קיים בפנקסי מרשם התושבים, ואיש לא בא לבקש את הגופה, כי היה לבדו בארץ. בחור אלמוני מת ובחור אלמוני נפטר. לחבריו הלוחמים 'אלישע' לא היה אלמוני והם בקשו לנקום את מותו. בפעולה שהופקדה על יהושע כהן, נהרגו שני שוטרים בריטים ואחד נפצע בלילה הרביעי אחר נפילת 'אלישע'.

פרידה מיפה תבואה