יום רביעי, 30 במאי 2018

סיפורה של החטיבה המשוריינת הראשונה בצה"ל – חטיבה 8


היום לפני 70 שנה דוד בן גוריון מכריז על הקמת צה"ל , ב-31 במאי 1948 פורסמה פקודת יום להקמת צבא הגנה לישראל.
אנשי לח"י  ערכו את המפקד האחרון בשי"ח מוניס, כאלף אנשי לח"י התגייסו לצה"ל ב- 29 למאי 1948.
מרביתם התגייסו לחטיבה המשוריינת הראשונה, הלא היא חטיבה 8 בפיקודו של יצחק שדה, "הזקן", שמיד החל בגיוס אנשים מובחרים לתוכה ושאף למזג לוחמי פלמ"ח, לח"י ומשוחררי הצבא הבריטי במסגרת משותפת. הוא האמין בכך שיעלה בידו להתגבר על הניגודים התהומיים בין המרכיבים של החטיבה, והמלחמה המשותפת תגבש חיש מהר את הלוחמים על כל גווניהם והשקפותיהם. ה"זקו" הופיע במחנה כדי להיפגש עם המפקדים של לח"י, הוא שאל וחקר על כל אחד, על עברו המלחמתי ונסיונו הקרבי.
מהיכן הביאו את הטנקים? החטיבה הורכבה משני גדודים. גדוד 81 (שיותר מאוחר נקרא 89) , שהיה גדוד קומנדו, וגדוד 82  שהיה הגדוד המשוריין. במהלך ההפוגה השנייה הוקם גדוד שלישי, גדוד 88, שהיה גדוד מרגמות
בביטאון 'שריון' האחרון (אפריל 2018) אוריה אהרון כותב על גדוד 82 , גדוד 
הטנקים העברי הראשון . בחודש הראשון למדינה הוקמה חטיבה 8 עם גדוד משוריינים, ובליל 30 ביוני פעלה חבורה  של לוחמי ההגנה יחד עם שני חיילים בריטים שהצליחה להוציא ממחנה הצבא הבריטי שליד חיפה שני טנקי קרומוול בריטיים. עם שני טנקים אלה וטנקי ההוצ'קיס  שנרכשו קודם לכן מעודפי מלחמת העולם השנייה באירופה, שהגיעו רק ב- 15 ביוני 1948, הקימו את גדוד 82. אך 4 טנקים לא יספיקו כדי לעצור את הצבא המצרי מהיכן יביאו טנקים נוספים?                                                                                                                        
באותו ביטאון אמנון כפכפי בנו של ירוחם כפכפי, כותב על דמותו: ירוחם,  היה טכנאי טנקים בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה ובפברואר 1948, הצטרף למטה הפלמ"ח. ב-15 באוגוסט נשלח ירוחם, לאיטליה לצורך איתור ורכישת טנקי שרמן מושבתים של הצבא האמריקני.
רכישת הטנקים ושליחתם לארץ, נעשתה בסיוע של יהודה ארזי ועדה סירני, שהצליחה להשיג את רישיון היצוא האיטלקי שאפשר את הפלגת הטנקים מנמל בארי. 30 גרוטאות טנקים הגיעו לארץ באוגוסט 1948 כשהן מוסתרות תחת מטען של בצל בבטן שתי אניות שהגיעו בתקופת אמברגו שהוטל על ישראל ונמנעה כניסתן לנמל. כדי לפרוק את האניות בנמל חיפה, סולקו המשקיפים הזרים מהמקום באמצעות הזמנתם למסיבת שתיה על הכרמל. הטנקים טופלו בסדנה בתל ליטווינסקי וכולם הוחזרו לכשירות.
טנק השרמן הראשון שתוקן בסדנת חטיבה 8, שבראשה עמד ירוחם, הוכתר באוקטובר 1948 טנק "יצחק שדה". טנקים אלה, יחד עם שרמנים נוספים שנרכשו בהמשך, היוו את הבסיס לחיל השריון של צה"ל.

תמונה מימין - יצחק שדה עם מפקד מצודת עיראק סואידן, לאחר כיבושה - 9/11/1948, משמאל, יעקב בנאי(מזל) מפקד החטיבה הלוחמת של לח"י.
תמונה משמאל - יעקב גרנק ( דב הבלונדיני) מחזיק את דגל מצרים, לאחר כיבוש משטרת עיראק סואידן.


יום רביעי, 16 במאי 2018

מבצע 'קדם' – הקרב האחרון בו לקחה חלק קבוצה מאורגנת של לח"י בתחום העיר ירושלים

הידעתם שבמלחמת העצמאות כוחות אצ"ל לח"י והגנה ניסו לכבוש את העיר העתיקה בירושלים?
השבוע נציין 51 שנים לשחרור ירושלים ,השבוע גם עברה שגרירות ארה"ב לעיר הקודש ובעקבותיה שגרירויות נוספות. זהו זמן מתאים לספר את סיפור נסיון כיבוש העיר העתיקה במלחמת השחרור. לקראת עזיבתם של הבריטים את הארץ, היה חשוב מאוד לתפוס את העמדות המוצבות בין העיר החדשה לעיר העתיקה ולרובע היהודי בפרט.  אנשי לח"י, בפקודו של יהושע זטלר, תפסו עמדות שנעזבו על ידי הבריטים. כחודשיים לאחר נפילת הרובע היהודי לידי הלגיון הירדני, נעשה ניסיון אחרון לכיבוש העיר העתיקה, לפני כניסת הפסקת האש לתוקפה, בשיתוף כוחות צה"ל, לח"י ואצ"ל בירושלים (המחתרות המשיכו לפעול באופן עצמאי בירושלים מפני שלא נכללה בשטח מדינת ישראל החדשה). למבצע זה ניתן השם 'קדם'. לוחמי חרות ישראל בירושלים
השתתפו במבצע 'קדם'. אור ליום 17 ביולי 1948,החל המבצע. התכנית כללה:                             
1. פריצת החומה ע"י גדוד "בית חורין" של ה'הגנה' ליד הר ציון, אך הקונוס (הפצצה שנועדה לפרוץ את החומה) לא הצליח לחדור את החומה.
 2. פריצת כוחות אצ"ל דרך השער החדש, אשר הצליחו לתפוס מאחז, אך נאלצו לסגת בגלל שתגבורת לא נשלחה.
3. כוחות לח"י אמורים היו לחדור את החומה באמצעות מתקן קונוס נוסף, ליד שער יפו, אך גם כאן לא פעל המתקן.



אז ציווה שאלתיאל, מפקד מטה הכוחות בירושלים, להפסיק את האש, על פי פקודת בן גוריון והמטכ"ל בגלל כניסת ההפוגה לתוקפה. העיר העתיקה נשארה בידי הירדנים עוד תשע עשרה שנים ושוחררה במלחמת ששת הימים.
עדותו של עזרא יכין, לוחם לח"י שהשתתף ונפצע קשה במבצע:

ברחבה הגדולה שבמרכז מחנה דרור התייצבו לוחמי חרות ישראל בירושלים, ערוכים מחלקות מחלקות, כשמפקדה של כל מחלקה ניצב לפניה. בראש מחלקתנו ניצבה אריאלה... אנו נרגשים. ההתרגשות גוברת מרגע לרגע... והנה מופיע מאיר וכולנו מצפים למוצא פיו: ... לכם, אומר מאיר, מצפות אלפיים שנות גלות. ללילה הזה הן מצפות.  בלילה הזה אנו עולים לשחרר את עיר דוד... ולפתע אנו שומעים קולות של ילדים: הצליחו! הצליחו! לכו לשלום ושובו בשלום! אנו מביטים לעבר הקולות- והנה החצר מלאה ילדים... הם באו מבית יתומים סמוך...והנה הם מלווים אותנו בתפילתם הזכה. תפילה זו המסה את קשיחותם של העזים בלוחמים. כל עין מלאה דמעה. כל לב רחץ בתפילה. אנו עולים למשאיות בדממה.  (לקוח מספרו 'אלנקם –סיפורו של לוחם חרות ישראל')
: בתמונה העליונהיהושע זטלר- מפקד לח"י בירושלים
בתמונה התחתונה: עזרא יכין בצעירותו


פרידה מיפה תבואה