אסתר נוריאל מזרחי בביקור במוזיאון לח"י, עם נכדותיה שרית וחדווה.
לפני מספר ימים זכינו לביקור של לוחמת לח"י אסתר נוריאל
מזרחי, אשר כינויה במחתרת היה ,'אביגיל' .
היא הגיעה עם שתי נכדותיה לביקור במוזיאון לח"י. אסתר מספרת שנולדה בתורכיה
בשנת 1932, כבת בכורה במשפחה בת 11 אחים ואחיות.
משפחתה של אסתר התגוררה בשכונת נחלאות בירושלים, והיא ולמדה בבית הספר לבנות מזרחי "אהל יוסף" והייתה פעילה בצופים ביודפת. במקום ביה"ס תיכון למדה תפירה בבית ספר מקצועי. בשנת 1947, כשכמעט מלאו לה 14 שנים, גוייסה למחתרת לח"י על ידיד אחי חברתה ביחד עם כמה חברות, ושרתה שם שנתיים וחצי עד קום המדינה. אסתר מספרת שבמחתרת למדו איך לשמור סוד ואיך להשתמש בנשק. היא התגוררה בחצרות הפנימיות של שכונת נחלאות, שם לדבריה, רוב התושבים היו מארגון ההגנה, כך שחייתה בסביבה של מתנגדים ללח"י ותמיד הייתה בסכנה. היה לה סיפור כיסוי טוב משום שאביה היה שוטר במשטרה הבריטית ולכן לא חשדו בה בחברות בלח"י. אסתר מספרת: "באחד הלילות הגיעו שוטרים בריטים לחפש נשק בביתם, בשל שמועות על פעילותה במחתרת. הם מצאו אקדח וחשבו ששיך לי, אך לאחר בדיקה מצאו כי האקדח שייך לסבא רבא שלי, כי גם הוא היה שוטר, ואבי כמובן לא איפשר להם לערוך חיפושים נוספים בביתנו". בתחילת דרכה במחתרת תפקידה היה הפצת חומרי הסברה על המצב בארץ, והדבקת כרוזים. לביצוע המשימה, אחד מרח דבק, בעוד השני הידק את הכרוז ובינתיים השלישי שמר שאין בסביבה גורם שיפריע." אסתר נזכרת שפעם בעת הדבקת כרוזים נגמר להם הדבק אז קנו סחלב והשתמשו בו כתחליף.
יותר מאוחר השתתפה בתצפיות על מתקנים של המשטרה והבולשת הבריטית כדי לבדוק מי נכנס, מי יוצא ובאיזו שעה, ובהכנת בקבוקי מולוטוב ורימוני יד.
אסתר השתתפה בקרבות מסביב ירושלים במבשרת, נבי סמואל ובניסיון הפריצה לעיר העתיקה. בפריצה לעיר העתיקה שימשה כחובשת, היא וחבריה העבירו את הנשק שהיה ברשותם למחבוא קרוב לחומות. במסגרת הקרבות טיפלה באחד הפצועים שנורה בראשו וליוותה אותו באמבולנס בדרך לבית חולים זיו (כיום בית חולים "ביקור חולים"). לאורך כל הדרך החזיקה בידה האחת את ראשו גבוהה וביד האחרת את האינפוזיה. ברגע בו הפצוע נמסר לרופא היא התעלפה.
לאחר רצח ברנדוט וביחד עם מאות לוחמי לח"י אחרים שנעצרו בהנחיית ההנהגה, היא נתפסה והוכנסה לכלא יפו ומשם הועברה לכלא עכו לתקופה של 4 חודשים. מעט לאחר השחרור התחתנה עם לוחם אצ"ל. נולדו להם 3 בנות, 9 נכדים ו-10 נינים, אותם מחנכת עד היום לאהבת המולדת.
משפחתה של אסתר התגוררה בשכונת נחלאות בירושלים, והיא ולמדה בבית הספר לבנות מזרחי "אהל יוסף" והייתה פעילה בצופים ביודפת. במקום ביה"ס תיכון למדה תפירה בבית ספר מקצועי. בשנת 1947, כשכמעט מלאו לה 14 שנים, גוייסה למחתרת לח"י על ידיד אחי חברתה ביחד עם כמה חברות, ושרתה שם שנתיים וחצי עד קום המדינה. אסתר מספרת שבמחתרת למדו איך לשמור סוד ואיך להשתמש בנשק. היא התגוררה בחצרות הפנימיות של שכונת נחלאות, שם לדבריה, רוב התושבים היו מארגון ההגנה, כך שחייתה בסביבה של מתנגדים ללח"י ותמיד הייתה בסכנה. היה לה סיפור כיסוי טוב משום שאביה היה שוטר במשטרה הבריטית ולכן לא חשדו בה בחברות בלח"י. אסתר מספרת: "באחד הלילות הגיעו שוטרים בריטים לחפש נשק בביתם, בשל שמועות על פעילותה במחתרת. הם מצאו אקדח וחשבו ששיך לי, אך לאחר בדיקה מצאו כי האקדח שייך לסבא רבא שלי, כי גם הוא היה שוטר, ואבי כמובן לא איפשר להם לערוך חיפושים נוספים בביתנו". בתחילת דרכה במחתרת תפקידה היה הפצת חומרי הסברה על המצב בארץ, והדבקת כרוזים. לביצוע המשימה, אחד מרח דבק, בעוד השני הידק את הכרוז ובינתיים השלישי שמר שאין בסביבה גורם שיפריע." אסתר נזכרת שפעם בעת הדבקת כרוזים נגמר להם הדבק אז קנו סחלב והשתמשו בו כתחליף.
יותר מאוחר השתתפה בתצפיות על מתקנים של המשטרה והבולשת הבריטית כדי לבדוק מי נכנס, מי יוצא ובאיזו שעה, ובהכנת בקבוקי מולוטוב ורימוני יד.
אסתר השתתפה בקרבות מסביב ירושלים במבשרת, נבי סמואל ובניסיון הפריצה לעיר העתיקה. בפריצה לעיר העתיקה שימשה כחובשת, היא וחבריה העבירו את הנשק שהיה ברשותם למחבוא קרוב לחומות. במסגרת הקרבות טיפלה באחד הפצועים שנורה בראשו וליוותה אותו באמבולנס בדרך לבית חולים זיו (כיום בית חולים "ביקור חולים"). לאורך כל הדרך החזיקה בידה האחת את ראשו גבוהה וביד האחרת את האינפוזיה. ברגע בו הפצוע נמסר לרופא היא התעלפה.
לאחר רצח ברנדוט וביחד עם מאות לוחמי לח"י אחרים שנעצרו בהנחיית ההנהגה, היא נתפסה והוכנסה לכלא יפו ומשם הועברה לכלא עכו לתקופה של 4 חודשים. מעט לאחר השחרור התחתנה עם לוחם אצ"ל. נולדו להם 3 בנות, 9 נכדים ו-10 נינים, אותם מחנכת עד היום לאהבת המולדת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה