גמר חידון עולי הגרדום תשע"ו

  מחר, י' אייר תשע"ו (18.5.16), יתקיים במוזיאון בית הגדודים גמר חידון עולי הגרדום. כ-150 משתתפים, תלמידי כיתות ו'-ט' מכל רחבי הארץ, התכוננו לחידון במשך חודשים ארוכים של למידה, נפגשו עם לוחמי מחתרות, ביקרו במוזיאונים ונבחנו בשלב חצי גמר. כחלק מהתהליך התבקשו המתמודדים להכין משימת בית שכללה ארבעה סעיפים:
1.      בעקבות הפגישה עם לוחם/ת, או עדות ששמעו בבית הספר - לתאר מקרה/ פעולה שהרשימה אותם ולכתוב מדוע.
2.      בתור "חברי" מחלקת ההסברה של המחתרת - לחבר כרוז, המוסר את דבר המחתרת לציבור,בכל נושא אחר העולה על דעתם.
3.      אתם לוחמים שאסורים בבית הכלא, כתבו מכתב מהכלא -  למשפחה או לחברים שבחוץ, או לחבריכם למחתרת שיושבים בצינוק או בצל הגרדום.
4.      בהתנהגותם בבתי המשפט הבריטיים, ביטאו הלוחמים את נחישותם האידיאולוגית ומסירותם לרעיון. הם כפרו בסמכות בית המשפט לשופטם, ונשאו נאומי האשמה נגד בריטניה והביאו את דבר המחתרת לעולם כולו (כשהם מתעלמים מהסיכון העצמי ומהתוצאות הקשות שיכולה התנהגות כזו לגרור עבורם).  - חברו נאום כזה. 
להלן משפטים מייצגים מתוך המשימות שכתבו 25 התלמידים העולים לגמר:
יוסף אהרונסון, תלמיד כיתה ו', בי"ס דביר חולון, כתב כרוז אל "קציני צבא הכיבוש":  "כשהייתי בן 14 ראיתי איך מטביעים אוניית מעפילים, יהודים שכל פשעם היה שהם רצו להגיע לארצם בשלום מארצות אחרות אחרי שעברו ייסורים נוראיים. איך לא תבושו? איפה המוסר האנושי? איפה הצדק וההיגיון? אנו נחזיר לכם כגמולכם מידה כנגד מידה ולא נפחד כי ארצנו היא, ולא ארצכם!"
שחר אורן, תלמיד כיתה ז', ישיבה תיכונית שעלבים, תיאר במכתב את הווי בית הכלא: "אצלנו היחס הוא טוב. שלשום אף אפשרו לנו לקבל הגדות, מצות ויין מהבית. בליל הסדר בא אלינו אחד השומרים, הציע לנו לחם ושאל אותנו למה אנחנו אוכלים "קרקרים". אחרי שהסברנו לו על מהות הסדר ויציאת מצרים  הוא אמר שהוא מבין אותנו. נחמד שלפעמים יש הזדהות".
דביר אלטשולר, תלמיד כיתה ז', בי"ס יד ששון לביא, כתב כרוז העוסק ביום הקמת המדינה: "עם כל השמחה שיש לנו היום, אנו, חברי אצ"ל ולח"י מבקשים להזכיר גם את אלה שלא איתנו. שנים עשר עולי הגרדום שמסרו את נפשם למען הקמת המדינה ולא זכו לראותה. לעד תישארו בליבנו לוחמי החרות והחופש".
יואב בורנשטיין, תלמיד כיתה ח', בי"ס כרמי יהודה גוש עציון, כתב מכתב מהכלא לחבריו: "הראש שלי עסוק כל הזמן באיך לברוח ולחזור אליכם ולהמשיך בפעילות המחתרת. לפעמים אני מרגיש שהייאוש משתלט עלי, אבל אז אני שומע על הפעולות שאתם שם בחוץ עושים ומתמלא תקווה שיום יגיע וננצח במלחמה, נגרש את הבריטים מארצנו ונקים מדינה משלנו".
נהוראי בן שטרית, תלמיד כיתה ז', ישיבת בני עקיבא חולון, כתב מכתב למשפחתומהווי הכלא: "עבר עוד שבוע מאז מכתבי האחרון וחודש ימים בשבתנו בצינוק.. כיצד אתם מרגישים בבית?... אני מקווה שבביקור הבא, שכאבי הגב שלך, אבא, כבר נעלמו לגמרי, יחד עם "הכאב ראש" שאני גורם.
נעמה גורמן, תלמידת כיתה ח', אולפנת שעלבים, נפגשה עם הלוחם אברהם רוזן: "אנחנו במקומו היינו משותקות מרוב פחד. אנחנו ממש מעריכות אותו על שהעז לעמוד ככה בגבורה מול הבריטים. לדעתנו כולם צריכים לדעת ולשמוע את סיפורו. אנחנו שמחות מאוד שהיתה לנו הזכות לראיין אותו".
אלנתן גרוס, תלמיד כיתה ז', חט"ב סוסיא, כתב מכתב מהכלא למשפחתו: "ברגעי הראשונים בבית הסוהר התעצבתי קצת אל נפשי אך רצוני העז לכבוש את הארץ עוד בוער בלבי ואני שמח על הזכות שנפלה בקרבי לממש את אהבתי לארצנו. מאחל לכם כל טוב ושתזכו במהרה לראות בתקומת המדינה העברית ושחרור הארץ מידי הבריטים".
אביעד דוקוב, תלמיד כיתה ז', חט"ב סוסיא, כתב מכתב מהכלא אל חבריו למחתרת: "חברי לוחמי החרות, אתם תפגעו באויב הבריטי באמצעות פגיעה בלוחמיו ורכושו, ואנחנו נפגע בו בעמידה איתנה והוכחת חוסר הצדק שלהם לעולם כולו. אל לכם להתייאש כי ייאוש והפסקת המלחמה הם שיגרמו לאובדן חזון המדינה היהודית. חזקו ואמצו".
דוד דוצקובסקי, תלמיד כיתה ט', ישיבת נהרדעא בית שמש, נפגש עם הלוחם עזרא יכין: "עזרא סיפר לי על הצטרפותו ללח"י. זוהי מחשבה פשוטה של נער צעיר שחשב- למה לא נסלק את הבריטים מהארץ כמו שעשו המכבים בזמנם. המכבים רצו להילחם למען החירות והחופש וגם אנחנו צריכים להילחם כמוהם".
נועם דרכי, תלמיד כיתה ז' ישיבת אורט מעלות, נפגש עם הלוחמת שרה כהן: "כשהגעתי לבית שלה חשבתי שאראה אישה חלשה וזקנה אבל ראיתי אישה שנראית צעירה בגופה וברוחה. היא אמרה שהדבר הכי חשוב לה הוא שיזכרו את הנופלים ואת עולי הגרדום. אותם צעירים ויפים. ש"צמה לא הספיקו ללטף..."היתה לי חוויה מרשימה".
איתן וולף, תלמיד כיתה ז', בי"ס ברקאי קרני שומרון, כתב מכתב מהכלא למשפחתו:   "אני יודע שהבשורה על גורלי נפלה עליכם כרעם ביום בהיר ואני בטוח שנתקפתם צער גדול אבל עם זאת גם פליאה גדולה. אני מבקש שתמשיכו אתם, חברי המחתרת וכל עם ישראל לנסות לסלק את האויב הבריטי מעל אדמת ארצנו".
רבקה וייצמן, תלמידת כיתה ו', בי"ס דביר חולון, כתבה בעקבות פגישה עם בנימין ברזני: "התרשמתי מהאומץ של בנימין, מכך שביצע פעולות למרות שידע שהוא מסכן את חייו. התרגשתי ממסירות הנפש שלו ומכך שאמר לי שהכל היה כדאי".
ישי כהן, תלמיד כיתה ח' בי"ס ברקאי קרני שומרון, כתב מכתב לחבריו מבית הכלא: "גם כשאני אסור אני מלא בגאווה על העשייה למען כיבוש הארץ. המשיכו את פעולותיכם גם כשהמצב דועך כי זאת אמונתנו ועל פיה נמשיך לחיות. כאן בכלא כולנו מחכים לחזור למאבק של המחתרת. תל חי! יחי ז'בוטינסקי!"
נבו כץ, תלמיד כיתה ו',חט"ב סוסיא, כתב כרוז על פעולתם של שני אליהו: "אנו מתנגדים בכל תוקף לרצח חפים מפשע, אך הלורד מוין הוא רוצח נתעב ובמותו הצלנו חיים רבים של חפים מפשע. חיזקו ואמצו. בקרוב נחיה במדינה יהודית".

טל אפרת לוי, תלמידת כיתה ח', אולפנת שעלבים כתבה מכתב לאמה מבית הכלא: "אתמול נערך המשפט שלי אך אני לא שיתפתי פעולה. לא הגבתי לדברי השופטים ולנאמר שם לא הקשבתי. זה לא עניין אותי. אני לא רוצה להישאר בכלא ומחפשת דרך לברוח".
איילה סליג, תלמידת כיתה ז', אולפנת שעלבים, כתבה מכתב של עולה גרדום למשפחתו: "זכרו שאני לא הולך למות כאדם רגיל. אני הולך למות כחייל עברי הלוחם למען החופש ולשחרור ארצו ועמו מידי העם העריץ המחזיק בו. אני גאה בכך מאוד!"
אודיה סמואל, תלמידת כיתה ח', חט"ב סוסיא, כתבה נאום של לוחם בבית המשפט: "איני מכיר בשלטון הבריטי ולכן איני יכול לחתום על שום מסמך עבורו. איני יכול למחול על גאוות הלוחם העברי ולהתחנן לפני מי שאין לו הזכות לשופטי. לא גאוותי הפרטית היא זו, כי אם גאוות האומה כולה".
נעמה פורת, כיתה ח', אולפנת חן במדבר, כתבה כרוז המיועד לנערה היהודייה: "זקוקים אנו לך לצורך השתתפות בפעולות מתוכננות שבדעתנו להוציא לפועל. אנו זקוקים ללוחמות, קשריות וחבלניות. היי גיבורה כדבורה הנביאה, חכמה ובעלת תושייה כאישה המקראית. אנו קוראים לך להצטרף למאבק למען עצמאות המולדת".
דוד פישלביץ', תלמיד כיתה ח', חט"ב לבנים קריית ארבע, כתב מכתב למשפחתו מבית הכלא: "בימי שבת מגיע הרב אריה לוין לבקרנו, להתפלל עימנו ולחזקנו בדברי עידוד ותורה. אני מקווה שעוד מעט אשתחרר מן הכלא ואפגוש אתכם. אני מבקש מכם סליחה ותהיו חזקים. בנכם האוהב, דוד".
מתן קליין, תלמיד כיתה ו', חט"ב סוסיא, כתב מכתב לחבר הנמצא בתא הנידונים למוות: "אני מקווה שאתה לא נשבר. החבר'ה פה מדברים על תכנית להוציא אותך. אם קיבלת את המכתב ענה לי. כתוב לי על החיים בתא הנידונים למוות. אל תכתוב לי על המוות. זה מעציב אותי".
הלל רוזנהיים, תלמיד כיתה ו', בי"ס נעם נריה לוד, כתב על הפעולה בפיצוץ מלון המלך דוד: "הרשימה אותי במיוחד התנהגותו של ישראל לוי (גדעון) שהיה מפקד הפעולה. הוא שמר על קור רוח ודבק במטרה בעקשנות. הוא ניחן בעצבי ברזל, בכושר מנהיגות ובחוש התמצאות. התפעלתי מאוד מהרעיונות היצירתיים שבהם השתמש כדי להינצל מהבריטים".
משה רזניק, תלמיד כיתה ח', בי"ס בן גוריון ר"ג, כתב על עולה הגרדום שהרשים אותו במיוחד: "הלוחם שהכי הרשים אותי הוא משה ברזני. כשקראתי עליו התפעלתי מהאופטימיות שלו, קור רוחו ואהבת ישראל. כמו כן מאוד התרגשתי מעמידתו במשפט בבית הדין הצבאי בירושלים, כשקרא בתנ"ך, אמר "בתליות לא תפחידונו" והחל לשיר את "התקווה".
נועם רייכמן, תלמידת כיתה ח', חט"ב סוסיא, שוחחה עם הלוחם עזרא יכין על הנער אלכסנדר רובוביץ' שנחטף על ידי הבריטים: "ילד אחד, שעמד בגאווה ולא פצה פיו על אחיו. מול כוח כזה של אהבה, גבורה ואחדות אף אחד לא יכול להתמודד ובזכות זה אנחנו חיים פה כיום. המעשה הזה הותיר בי רושם עמוק המראה על אכפתיות, הקרבה ואומץ לב". 
ישראל שוקרון, תלמיד כיתה ח', ישיבת אוהל שלמה ב"ש, בעקבות שיחה עם אליעזר בן עמי: "כמו שהלוחמים נאבקו, נכלאו, נשפטו והוגלו למען עתידנו והיותנו כאן בארץ משלנו, כך גם אני רוצה לתרום את חלקי למען בני ונכדיי שישבו כאן לבטח".
נאווה ששון, תלמידת כיתה ז', אולפנת צביה בת ים, כתבה נאום של לוחם במשפט:  "בית המשפט אמור להתבסס על צדק. עליו להבין את היהודים ואת הסיבות לפעולתם ולנסות לעזור להם אך במקום זאת אתם דנים אותם לגרדום. על זאת לא נשתוק! עם ישראל חי! תחי המדינה העברית!"





תגובות