tag:blogger.com,1999:blog-60056733048138044312012-01-22T00:09:37.722-08:00מוזיאון לח"י, נמצא בבית בו נתפס ונרצח אברהם שטרן -'יאיר'. בבלוג זה אנסה לנווט בין הפנים לחוץ ולהביא סיפורים משני העולמות: מהמוזיאון ומהרחובות הסובבים אותו. המוזיאון ממוקם ברחוב שטרן 8 בשכונת פלורנטין בתל אביב. ליצירת קשר: 03-6837582, 03-6820288lehihttp://www.blogger.com/profile/08725647775934460590noreply@blogger.comBlogger431100tag:blogger.com,1999:blog-6005673304813804431.post-80576822025958389592012-01-22T00:04:00.000-08:002012-01-22T00:09:37.740-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">לאחרונה מגיעים למוזיאון סטודנטים ותלמידים רבים הכותבים עבודות בנושאים "יאיר" ו"לח"י". צוות המוזיאון בשיתוף עם 'הצוות הדידקטי' הכין מקראה בה תוכלו להיעזר.<br />בהצלחה!<br /><br /><a href="http://www.mod.gov.il/pages/heritage/pdfs/Museonim_Lechi_Mikraa.pdf">http://www.mod.gov.il/pages/heritage/pdfs/Museonim_Lechi_Mikraa.pdf</a></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6005673304813804431-8057682202595838959?l=museum-lehi.blogspot.com' alt='' /></div>lehihttp://www.blogger.com/profile/08725647775934460590noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6005673304813804431.post-14816706567482912722012-01-17T00:30:00.000-08:002012-01-17T00:30:50.354-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/-cselQRnjl2M/TxUw7zJ4ELI/AAAAAAAAARU/QJjkLdCeNh8/s1600/%25D7%2593%25D7%2599%25D7%2596%25D7%25A0%25D7%2592%25D7%2595%25D7%25A3+30.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="240px" kba="true" src="http://3.bp.blogspot.com/-cselQRnjl2M/TxUw7zJ4ELI/AAAAAAAAARU/QJjkLdCeNh8/s320/%25D7%2593%25D7%2599%25D7%2596%25D7%25A0%25D7%2592%25D7%2595%25D7%25A3+30.jpg" width="320px" /></a></div><br /><br />הביטו בבית הזה שברחוב דיזנגוף - זהו בית תל-אביבי רגיל לחלוטין, עם גדר, מרפסות ושלושה עצים סביבו. בבניין מתגוררים דיירים צעירים ויש בו חברה לשירותי כוח-אדם ומרכז לגמילה מעישון והרזייה. סביר להניח שדורשי העבודה, הנגמלים מעישון והמבקשים לרזות לא יודעים שבמקום זה ממש, התרחשה החודש לפני 70 שנה אחת הפרשות העגומות בתולדות מחתרת לח"י.<br />זה קרה ביום ג', 27.1.1942, בדירת משפחת מסר שבקומה השלישית, בחדר שנשכר על ידי לוחם לח"י זליג ז'ק. מלבד ז'ק שהו בחדר עוד שלושה: אברהם אמפר, משה סבוראי ויעקב לבשטיין. בחדר התנהל קודם לכן קורס לנשק של לח"י אולם באותו היום לא היתה כל פעילות. הארבעה ישבו בחדר, לא חמושים, ושוחחו ביניהם על ענייני המחתרת.<br />קרוב לשעה ארבע עזב יעקב את החדר ונכנס לבית השימוש. פתאום נשמע צלצול חזק וממושך. יעקב שמע צעדים מתפרצים ופונים שמאלה – אל חדרו של ז'ק. לאחר מכן התחוור לו מה התרחש בחדר.<br />זליג ז'ק שכב על מיטה מתקפלת, אברהם אמפר ישב על כיסא ועיין בספר. משה סבוראי שכב על מיטה ליד החלון וגם הוא, ספר בידו. כששמעו את הדלת נפתחת לא שמו לב ברגע הראשון כי חשבו שחברם הוא החוזר, אולם מיד קפצו כל אחד ממקומותיהם. בפתח עמדו שלושה שוטרים בריטיים באקדחים שלופים ובראשם קצין הבולשת מורטון. לוחמי לח"י המופתעים עמדו והרימו את ידיהם.<br />מורטון פרץ לאמצע החדר, כיוון את אקדחו מול אברהם אמפר וירה אל בטנו שלוש יריות. מיד אחר כך הפנה את אקדחו וירה שלוש יריות אל זליג ז'ק, הסתובב עוד פעם וירה שתי יריות במשה סבוראי. לאחר שסבוראי כבר נפל ניגש אליו מורטון וממרחק של מטר אחד כיוון את אקדחו אל רקתו וירה עוד ירייה. לאחר שהיה בטוח ששלושתם "גמורים" פנה אל בית השימוש וירה בדלת הנעולה.<br />מורטון עצמו לא ניסה להכחיש שירה לעבר בלתי חמושים. בדו"ח הבולשת שפורסם לאחר מכן כתב: "על המיטה הראשונה ממולי זיהיתי מיד את זליג ז'ק, שברח זה לא מזמן ממעצר. על המיטה השנייה שכבו שני אנשים אחרים. כל השלושה לא היו מזוינים... פקדתי עליהם בעברית לא לקום מהמיטה וכאשר היה נדמה לי שאחד מהם מנסה להגיע אל המעיל שהיה לידו, פתחתי באש לעבר השלושה." <br />לאחר היריות פרצה לחדר עדת בלשים בריטיים בראשותו של הקצין ווילקין. הם בעטו בפצועים הנאנחים, הפכו אותם מצד אל צד, ירקו בפניהם וצחקו בקול. ווילקין התחיל מפקד על החיפוש. אחד הבלשים הביא לו איזה חפץ עטוף בנייר. ווילקין הניחו ליד אחד המעילים. בשעת החיפוש הפכו את הפצועים מצד אל צד וסחבום על הרצפה. בתוצאות החיפוש נמצאו שני רימוני סרק ואקדח, שהוכנס במתכוון על ידי הבלשים. צריך היה "לנמק" את הרצח.<br />יעקב לבשטיין שמע את היריות והבין את הנעשה. הוא טיפס דרך האשנב, נאחז בצינור צר שהיה בחוץ והתחיל יורד מהקומה השלישית. מלמטה ניתך עליו מטר יריות אף על פי שברור היה כי אין לו דרך להימלט והוא מוכרח להגיע לידי הבלשים והשוטרים המקיפים את הבית. כדור אחד חדר לגופו בחלקו התחתון אך למרות הכאב, לא הרפה מהצינור עד שהגיע למדרכה. הבריטים העבירו אותו מעבר לבית, ושם, באין רואים, התנפלו עליו כשהוא שותת דם, בעטו ברגליהם, הכו בידיהם, תפשו בשערות ראשו והשליכוהו אל המדרכה.<br />לאחר חצי שעה הגיע למקום אמבולנס של מגן דוד אדום. החובשים דרשו בתוקף להעביר את ז'ק ואמפר ל"הדסה" מחמת פצעיהם האנושים, אולם הושהו זמן רב על ידי הבריטים. בקשתם של החובשים היהודים להזריק לשני הפצועים קשה מורפיום כדי להקל על מכאוביהם נתקלה בסירוב ואיסור מוחלט מפיו של וילקין.<br />לבסוף הובאו הפצועים לבית החולים הממשלתי ביפו. כאן מצאו כי פצעיהם של יעקב ומשה קלים יותר וחבשום, אולם מצבם של אמפר וז'ק היה קשה, בעיקר מאחר ששכבו שעתיים על המדרכה ללא עזרה. <br />ביישוב, כמובן, לא פורסם דבר על ההתעללות והמכות בעצירים פצועים, על העיכוב המכוון של טיפול רפואי ועל ידם הקלה של הבריטים על ההדק. העיתונות העברית הודיעה למחרת בקיצור מה שהכתיבה לה המשטרה הבריטית: "ברחוב דיזינגוף 30 הופיעה המשטרה כדי לערוך חיפוש בחדר חשוד. נמצאו שם ארבעה בחורים, החשודים בהשתייכות ל'כנופיית שטרן'. היתה התנגשות בין המשטרה והבחורים. בשעת ההתנגשות נפצעו שניים מהבחורים. אחד מהנמצאים ניסה להימלט מבעד לחלון, אולם גם הוא נתפס. בחדר נמצא חומר-נפץ ונשק לרוב."<br />זליג ז'ק ואברהם אמפר נפטרו מפצעיהם בבית החולים לאחר ארבעה ימים של סבל נורא. יעקב ומשה נידונו למאסר עולם על הנשק שהבלשים השתילו בחדר. המאסר הומר לעשר שנים אך שניהם הצליחו להימלט מבית הכלא עוד לפני כן, יעקב ב-1943 ומשה ב-1948. <br /><br /><br /><br />lehi.org.il</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6005673304813804431-1481670656748291272?l=museum-lehi.blogspot.com' alt='' /></div>lehihttp://www.blogger.com/profile/08725647775934460590noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6005673304813804431.post-4958548737941409552011-12-19T05:52:00.000-08:002011-12-19T06:21:22.731-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">בחג החנוכה תש"ג התרחש נס שלא קשור בשמן אבל קשור באור - שני חברי לח"י הצליחו לברוח מבית הסוהר המרכזי בירושלים. שני האסירים, יעקב (ישקה) אליאב שנאסר בדירה ברחוב דיזינגוף 30, ומשה בר-גיורא (מוישל'ה) שנאסר בירושלים זמן קצר אחרי רצח יאיר, הוזמנו על ידי מנהל בית הסוהר, כחשמלאים מומחים, להתקין את התאורה החשמלית על עץ האשוח המסורתי שהובא לדירתו לכבוד החג. בספרו "מבוקש" מתאר ישקה את שאירע:</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/-eq-uBFA-p08/Tu9EJcykUqI/AAAAAAAAARM/KjxzmfhdgcI/s1600/%25D7%2597%25D7%25A0%25D7%2595%25D7%259B%25D7%2599%25D7%2594.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"></a>את יום הבריחה קבעתי ל-23 בדצמבר שנת 1943, יום אחד לפני חג המולד ונר רביעי של חנוכה. אותו יום הקדמתי לחזור לתאי מהעבודה כדי לעשות הכנות, ולקחת עמי את כלי העבודה ואת הציוד הדרוש. </div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">משער בית הסוהר יצאנו, מוישל'ה ואני, בליווי שוטר ערבי, חמוש ברובה איום לציד חיות טרף. כשהגענו לביתו של המנהל, האשוח כבר היה בחדר האורחים, זקוף והדור בעליו הירוקים שעוד מעט יפוארו במערכת נורות צבעוניות כדי שיהיה כולו אומר חג בלילה וביום חג המולד למחרתו. איש לא היה בבית. הגברת ושתי בנותיה היו בכנסייה כפי הנראה, כך שמוישל'ה ואני יכולנו לסייר במקום ולהציץ מסביב כדי לקבוע כיצד בדיוק נברח. לבסוף קבענו שנברח מן המרפסת ונקפוץ מעל לגדר שהקיפה את הבית.</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">לאחר הסיור כיבדנו את הסוהר שלנו בשוקולד שסם שינה בתוכו כדי להנעים לו את משמרתו והתחלנו בעבודה. עטפנו את האשוח במערכת של חוטים ונורות שאותה הכינונו מבעוד מועד בבית הסוהר. מתחנו חוטים לאורך ולרוחב בעוד הסוהר יושב על כורסה וסם השינה מתחיל מעט-מעט להשפיע עליו. מיהרנו בתנועותינו כדי שהשומר יתרגל אליהן, ואכן, אט-אט הרגלנו אותו לכך שמדי פעם ניעלם מעיניו ומהשגחתו. יצאנו למרפסת וחזרנו, ושוב יצאנו, וחוזר חלילה, וכל זה כדי להרוויח זמן ולצאת עם רדת החשיכה. </div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">כאשר החשיך נוסף לנו עוד סוהר ערבי, אף הוא חמוש ברובה רצחני. הוא היה אמור לסייע לשמור עלינו בזמן האפלה, עד שנסיים. גם אותו כיבדתי במנה הגונה של שוקולד כדי שלא להפלותו לרעה לעומת חברו שקיבל מנה זו לפניו. ואכן, גם הוא החל לנהוג כמנומנם קמעה. גם אותו הרגלנו בתנועה מתמדת ובהיעלמות בתוך הבית. לאחר שעשינו כמחצית השעה בחשיכה אמרתי למוישל'ה "עכשיו יש לברוח". לשני השוטרים אמרתי שעלי לקבוע את חוט החשמל על התקרה בחדר הפנימי כדי להעביר משם את החשמל אל האשוח "וזו עבודה מסובכת מאוד", הוספתי. אם הם לא יעזרו לי לא אוכל לגמור את העבודה בשביל המנהל במועד והאשמה תחול על ראשם. הסוהרים נבהלו מאוד ואמרו שיעזרו לי בכל. בחדר הפנימי העמדתי שני כיסאות, ואמרתי להם לעמוד עליהם. קשרתי את החוט לקצה העליון של הרובה של כל אחד משניהם. הם עמדו ורוביהם כלפי התקרה, כמצמידים ברוביהם את החוט אל התקרה, ואני הייתי צריך לדפוק את החוט אל התקרה כדי להעביר כביכול את החשמל משם לחדר האמצעי, חדר האורחים. בעוד הם עומדים על הכיסאות ומוישל'ה לידי התחלתי אני לגלגל את החוט אחורנית וכך עברתי מן החדר הפנימי אל חדר האורחים תוך שאני בודק את מתיחותו של החוט וצועק אל שני הסוהרים שלא יזוזו ויחזיקו היטב בחוט כלפי התקרה לבל יקבלו מכת חשמל חלילה. כך אפוא עמדו שניהם בלי נוע, זקופים ומתוחים ומחזיקים את החוט אל התקרה בעוד אני חוזר ובודק מדי פעם את מתיחותו של החוט, חוזר וצועק עליהם שלא לזוז. משהגענו למרפסת קשרתי את החוט אל אחד מעמודי המחיצה כדי שלא יחושו הסוהרים בשום הרפיה בחוט ולא יבחינו בשום מעשה בלתי שגרתי מצידנו. עוד אני עומד על המרפסת וצועק עליהם שוב שלא יזוזו, כי עוד מעט אני בא אליהם, וכבר אני עובר בקפיצה את הגדר. אני פונה שמאלה ומוישל'ה אחרי, הולך ימינה, ספק בהליכה מהירה ספק בריצה קלה, והנה כבר אני צועד ברחוב שרובו שרוי בחשיכה. </div>עד מהרה התגלה שה"ציפורים" אינן. שני השומרים שעמדו על כיסאותיהם כמצווה עליהם והחזיקו ברוביהם בחוט החשמל כדי להצמידו אל התקרה, הרגישו סוף סוף כי משהו אינו כשורה. הם התגברו על פחדם וירדו מן הכיסאות כדי לגשת אל המרפסת ולראות מה פשר הדבר. משיצאו, הבינו שרימינו אותם ונמלטנו. מיד הזעיקו את קציני המשמר והללו ארגנו מיד פטרול של כחמישה עשר איש, מזוינים ברובים, מצוידים בזרקורים ומלווים בכלבים.<br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/-eq-uBFA-p08/Tu9EJcykUqI/AAAAAAAAARM/KjxzmfhdgcI/s1600/%25D7%2597%25D7%25A0%25D7%2595%25D7%259B%25D7%2599%25D7%2594.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="200px" oda="true" src="http://4.bp.blogspot.com/-eq-uBFA-p08/Tu9EJcykUqI/AAAAAAAAARM/KjxzmfhdgcI/s200/%25D7%2597%25D7%25A0%25D7%2595%25D7%259B%25D7%2599%25D7%2594.jpg" width="130px" /></a>שמעתי מאחורי יריות ונביחות כלבים וראיתי הבהקי זרקורים, אולם בדרך נס איבדו רודפי את עקבותיי. נמלטתי אל משפחה של מכרים שהתגוררה בקרבת מקום ולמרבה המזל מצאתי הצלה בדירתם. את הדלקת הנרות המסורתית ביצענו כבר חופשיים, מחוץ לכותלי הכלא.</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">אנו מאחלים גם לכם חג מלא בניסים,</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">חנוכה מואר ושמח לכולם!</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div>*בחג החנוכה נעלה שוב את ההצגה "אהבה בין השורות". ההצגה תתקיים ב-26.12 בשעות 11:00, 13:00, 15:00 ו-17:00.נשמח לראותכם. </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6005673304813804431-495854873794140955?l=museum-lehi.blogspot.com' alt='' /></div>lehihttp://www.blogger.com/profile/08725647775934460590noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6005673304813804431.post-60926810868908958442011-11-20T01:21:00.000-08:002011-12-19T06:08:58.595-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">בצהרי השישי לנובמבר 1944, ארבו שני צעירים, חברי לח"י מארץ ישראל, לשר הבריטי לענייני המזרח התיכון, הלורד מוין. הלורד חזר אותה שעה ממשרדו לביתו שבקהיר והשניים חיכו, מתוחים, סמוך לביתו. אחד מהם, אליהו חכים, עמד לירות בלורד ולהרגו. על השני, אליהו בית צורי הוטל לבצע פעולת חיפוי. מדוע ביקשו שני הבחורים, "שני אליהו" בפי חברי המחתרת, להתנקש בחייו של הלורד מוין? מכיוון שהלורד מוין היה הנציג הבכיר ביותר של השלטון הבריטי במזה"ת. הוא היה סמל לעוולות הרבות שעשו הבריטים לעם היהודי בארץ ישראל. לורד מוין, אנטי ציוני מובהק. טען בפני בן-גוריון כי ארץ ישראל לא תוכל לפתור את בעיית היהודים; הוא גילה יחס עוין במיוחד כלפי המפעל הציוני ובמסגרת תפקידו כנציב הבריטי הממונה על המזרח התיכון, פעל במלוא כוחו למנוע כניסת יהודים לארץ ישראל. יתרה מזו, הוראותיו והתערבותו הביאו את השלטונות הטורקים לגרש את אניית המעפילים סטרומה למימי הים השחור, מקום שבו טובעה כשעליה מעל ל-700 יהודים.<br /><br />את הפעולה תכנן יצחק שמיר שהקים תא מחתרתי במצרים. התא מנה מספר יהודים ששירתו בצבא הבריטי ואוהדים מתוך תושבי המקום שערכו פעולת הכנה יסודית. באמצעות תצפיות זוהו הלורד מוין ובני לווייתו, זוהו המכוניות בהן השתמש, המשרדים ומקומות המגורים, וכמובן נלמדה שגרת יומו.<br />ואז עלתה השאלה מי ייבחר לביצוע המשימה? בחורים בעלי להעזה, שיקול דעת, כושר קליעה והתמצאות, ובנוסף היה עליהם להיות דוברי ערבית ובעלי חזות מזרחית על מנת להשתלב בסביבת הפעולה. למשימה נבחרו שניים: אליהו חכים שהתגייס קודם לכן לצבא הבריטי אך עזב כשנוכח בהתנגדותם של הבריטים לסמל ולדגל העברי, ואליהו בית צורי שהצטרף ללח"י לאחר שהיה עד לדיכוי אלים של הפגנת צעירים עבריים על ידי שוטרים בריטים והחליט לקחת חלק בשחרורה של המולדת מעול זרים. <br />חכים ובית צורי שהו בקהיר שבועות אחדים בכדי להתכונן להתנקשות, וביום המבצע, כשהגיעה מכוניתו של לורד מוין ועצרה בסמוך לביתו, יצאו השניים ממקום מחבואם. אליהו חכים פתח את דלת המכונית, ירה שלוש יריות בלורד והרגו. השניים נמלטו בזריזות מהמקום, רכובים על אופניים, היות ובריחה ברגל לא באה בחשבון ומכונית היתה מחשידה מדי. <br />הם ניסו להיבלע אל תוך שוק עירוני הומה אדם, אך לרוע מזלם זיהה אותם שוטר מצרי. השוטר ירה לעבר אליהו בית צורי ופגע בחזהו. אליהו חכים חזר לעזור לחברו וכך נתפסו שניהם על ידי המצרים. למרות שהיה להם נשק ביד לא ירו חזרה לעברו של השוטר המצרי. <br />ב-10 בינואר 1945 הועמדו חכים ובית צורי לדין בפני בית דין צבאי מצרי. הכלל העיקרי שנקטו במשפטם היה מעבר מחזקת נאשמים למאשימים- כלל בו נקטו גם חברי לח"י במשפטים קודמים. לא בקשת סליחה, לא בקשת חנינה- אלא האשמה חמורה של הלורד מוין וחבריו, האשמה נועזת אשר כוונה נגד בריטניה כולה.<br />המשפט הפך לאירוע תקשורתי גדול ומשך אליו מאות סקרנים שעמדו בתור כדי לזכות ולהיות נוכחים בו. עמידתם הגאה של השניים עוררה הד עצום במצרים ובעולם כולו. הם גוללו לפני השופטים, ובאמצעות התקשורת גם למיליונים ברחבי העולם, את בגידת בריטניה בהתחייבותה להקים ליהודים בית לאומי בארץ ישראל, את סגירת שערי הארץ בפני פליטי השואה, ואת רודנות השלטון שלה.<br /><br />שמונה ימים נמשך המשפט, ובסופו נקרא גזר הדין: מוות בתלייה.<br />חכים ובית צורי הוצאו להורג בקהיר בח' בניסן תש"ה (22 במרץ 1945) בעודם שרים את "התקווה". לפני מותם כתבו להוריהם את מכתבם האחרון ובו הביעו את אמונתם בצדקת דרכם. כך כתב להוריו אליהו חכים:<br /><br />"כחייל נשלחתי לחזית ונפלתי בשבי, וצריך לדעת לא רק איך להילחם אלא גם איך ליפול. אני שמח לעמוד במבחן זה מפני שעכשיו, יותר מאשר בכל רגע אחר בחיי, אני בטוח בצדקת רעיונותי; מפני שהאידיאל שלי הוא רעיון האמת וסוף האמת לנצח. אני נכון לכל. יבוא יום, הורי היקרים - ואני מקווה כי קרוב היום - כאשר יתנוסס הדגל העברי מעל הרי ירושלים והחופש ישרור בכל ערי הארץ, ואמהות ואבות ישמחו בילדיהם מתוך חרות ודרור."<br />חכים ובית צורי נקברו בבית העלמין היהודי בקהיר. ב-22 ביוני 1975, ביוזמתו של חבר הכנסת יצחק שמיר, אשר הכיר את השניים והיה זה ששלח אותם למשימה, הועלו גופותיהם של "שני אליהו" לישראל במסגרת הסכם חילופי שבויים עם מצרים. בבוא אנשי חברה קדישא להוציא את עצמותיהם מן הארונות גילו לתדהמתם שהגופות נשמרו בשלמותן ורימה לא שלטה בהן, כפי שמיוחס במקור להרוגי מלכות. הם נקברו בטקס צבאי בחלקת עולי הגרדום בהר הרצל והמוני בית ישראל חלקו להם את הכבוד הראוי.<br /><br />l</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6005673304813804431-6092681086890895844?l=museum-lehi.blogspot.com' alt='' /></div>lehihttp://www.blogger.com/profile/08725647775934460590noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6005673304813804431.post-77684815354911941132011-10-26T06:27:00.000-07:002011-12-19T06:15:46.524-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">בדרום רעננה, במקום בו עומדת כיום שכונת שביב, עמד בימי טרום המדינה מבנה נטוש, מבודד ומוקף פרדסים. מקום זה נשכר על ידי חברי לח"י, לכאורה לשימוש כמגורים, אך למעשה שימש כמקום שיכשיר את הנוער באימוני נשק. בבית היו שלושה חדרים ובאחד מהם נחפר סליק בו הוטמנו נשק וחומרי חבלה. בנובמבר 1947 התחיל שם קורס של קבוצת נערים ונערות חברי לח"י שעמד להמשך שבועיים. הקבוצה מנתה עשרה צעירים, ביניהם המדריך – יגאל, ומנהלת המשק – חמדה.<br /><br /><br />בבוקר ה-11 בנובמבר התנהל הקורס כסדרו. לאחר הרצאת הפתיחה הוצא הנשק מהמחסן והחניכים התיישבו על המזרונים הפרושים על הארץ והחלו לנקותו משמן האחסנה. יגאל הסתובב בין החניכים, הסביר ועזר להם בעבודת הניקוי. אחד הבחורים עמד בתצפית ליד החלון הפונה מערבה והציץ דרך הוילון. הם עבדו כך בשקט כשעה או שעתיים כשלפתע אמר הצופה בבהלה: "כלניות! כלניות!" וכולם קפאו על מקומם. יגאל ניגש לוילון והציץ החוצה. "כולם לעבור לחדר האחורי" לחש. בשקט קמו החניכים ועברו לחדר המזרחי שבו היה חלון ממנו ניתן לברוח החוצה ולרוץ אל הפרדסים שמסביב. לפתע נשמעו דפיקות בדלת. "חמדה" פקד יגאל "גשי לדלת ופתחי" כל התנגדות היתה בלתי אפשרית. הקורס אך נפתח והצעירים עוד לא למדו להשתמש בנשק. חמדה ניגשה לדלת ופתחה. בפתח עמד סרג'נט בריטי חובש כומתה אדומה שמשמעה "כלניות" – צנחנים. הבריטי הציץ פנימה, הוא החוויר כשראה את קבוצת הנערים עם הרובים ונסוג בצעקת פקודה באנגלית יגאל פקד: "כולם לקפוץ ולרוץ לפרדס!"<br /><br />אחד-אחד, אחת-אחת, החלו הצעירים לקפוץ ולרוץ, אך לאחר מספר צעדים - נפתחה עליהם אש מתת מקלעים ורובים. אחת הצעירות, "נמרודה", שקפצה שלישית או רביעית, ראתה שחבריה נשכבים על הארץ ונשכבה גם היא, בחושבה שהם עושים זאת כדי שלא להיפגע. לפתע ראתה את חברתה אורה רצה ונופלת. אז הבינה שחבריה לא נשכבו, כי אם נפלו מכיוון שנפגעו מאש התופת. שנים לאחר מכן סיפרה "נמרודה" (בשמה האמיתי רבקה אליאב) את זיכרונותיה מהיום הנורא ההוא: <br />"התחילו יריות מכל הכיוונים. המגרש שהיה מחוץ לחלון היה כבר מוקף מאות חיילים בריטים, ואנחנו נפלנו למטווח כמו ברווזים. בזה אחר זה החברים נהרגו. אני שכבתי על הארץ ולא נפגעתי, למרות שירו לעברי. שניים מאיתנו הספיקו לרוץ לכיוון הפרדס, וניצלו. צעיר נוסף ברח גם הוא, והבריטים חשבו שהוא ילד תועה, ואחד נוסף נפצע קודם לכן. במטווח הזה היינו שישה, אני וחמשת ההרוגים... לאחר מכן הגיעה משאית, וכל שני חיילים הרימו גופה וזרקו אותה למשאית. בהתחלה הייתי בטוחה שהם סתם שוכבים שם, כמוני. הראשון היה יגאל, אחריו אריאל, אחר כך חמדה ואורה, שנפצעה קשה ומתה בבית החולים. מאוחר יותר, הם ניגשו לזרוק אותנו למשאית, ולפניי לקחו את אברהם חמילבסקי שנפצע גם הוא קשה. כשניגשו אליי לזרוק גם אותי למשאית, נעמדתי על הרגליים. החייל שהיה מולי היה בהלם, ועם הקת של הרובה נתן לי מכה חזקה בראש. הזדעזעתי, אבל לא קרה לי שום דבר. הייתי היחידה שיצאה ללא פגע". <br /><br />אליאב נלקחה לחקירה, נשפטה ונידונה למאסר עולם. היא נשלחה לבית הכלא לנשים בבית לחם. "רק כשהגעתי לבית הכלא הרשיתי לעצמי להתפרק", היא אומרת. "לא קלטתי שמדובר במוות, כי הם היו כל כך צעירים. רק אז בכיתי במשך כמה ימים רצופים". <br /><br />לאחר שישבה בבית לחם שלושה חודשים, היא הועברה לבית הכלא בעתלית, שם ריצתה שלושה חודשים נוספים. שבועיים לאחר נטישת הבריטים את הארץ היא שוחררה והתגייסה לשורות צה"ל. <br />חמשת ילדי רעננה שנרצחו: המדריך יצחק (יגאל) מוסקוביץ' בן ה-19, מנהלת המשק שרה (חמדה) בלסקי בת ה-18 והחניכים לאה (רות) גינצלר בת ה-16, שלום (אריאל) מחרובסקי בן ה-17 ויהודית (אורה) מגורי-כהן בת 16 קבורים בבית הקברות נחלת יצחק.<br /><br />יהי זכרם ברוך. <br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6005673304813804431-7768481535491194113?l=museum-lehi.blogspot.com' alt='' /></div>lehihttp://www.blogger.com/profile/08725647775934460590noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6005673304813804431.post-88035006996920043372011-09-27T02:15:00.000-07:002011-09-27T02:15:56.047-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">שנה חדשה היא הזדמנות לאחל למשפחתנו, לחברנו ולעצמנו שיתגשמו כל משאלות ליבנו, חלומותינו ותקוותינו.<br /><br />שנה חדשה היא גם הזדמנות להיזכר במשאלות הלב, התקוות והחלומות של היישוב היהודי בארץ ישראל בתקופה שלפני קום המדינה, ובמיוחד באלה של חברי מחתרת לח"י. <br /><br />רחל ברגר רכזת ההנצחה של עמותת לח"י חיפשה בספריית לח"י ברכות לשנה טובה שנכתבו על ידי חברי המחתרת. להלן כמה איחולים מעניינים ברוח התקופה:<br />הברכה הראשונה - כתובה בסט הספרים: תולדות לוחמי חרות ישראל שכתב נחמיה בן תור, בכרך השלישי המתאר את המאורעות בשנת 1946. <br />באותה שנה פרסם ה"מעש" של ראש השנה תש"ז מאמר ראשי בכותרת "לשנה טובה תלחמו". הייתה זו ברכת שנה טובה לכל לוחמי החרות בארץ.<br />"לאחינו שבויי הגולה ולאחים שבויי מלחמה בציון; לאחים במחנות אירופה ובמחנות קפריסין;לאחים בבתי-הכלא במולדת ובמחנות גירוש באריתריאה – שולחים לוחמי חרות ישראל את ברכת השנה המתחדשת: <br />לשנה טובה תגאלו !<br />לאחים שמחוץ לחומות-הכלא, מחוץ לגדרות –התיל, כה נשא דברנו:<br />אחים – שבעי – גלות וצמאי גאולה:<br />לשנה טובה תלחמו !<br />לשנה טובה לא תכתבו, לשנה טובה לא תחתמו – אם לא תלחמו. <br />הם (בלונדון) כותבים וחותמים את גזר דיננו למוות. הם כותבים וחותמים את גזר דיננו למכלאות.<br />הם כותבים וחותמים לנו את קצנו.<br />על כן נקרא אל אחים בכל אתר ואתר:<br />לא תכתבו לחיים ולא תחתמו לחרות – אם לא תלחמו לאלתר !<br />לשנה טובה תלחמו !"<br /><br />הברכה השנייה: כתובה בספר "בכל מאודם" שכתב חיים אפלבוים. הספר נכתב מבית הסוהר. <br />"אלימלך", חיים אפלבוים, בן 21, אחד מבין 23 אסירים ואסירות אשר השתתפו בפעולת בתי המלאכה במפרץ חיפה ונלכדו ע"י הבריטים, כותב לאשתו "שרה", בת ה- 20, חנה ערמוני, מכתב לקראת ראש השנה תש"ז, אחרי שפסק דין מוות שהוטל עליהם הומר למאסר עולם והם יצאו מצינוק התלייה.<br />"אלימלך" כתב:"הורי ספרו לי כי תבואי לבקרני בחג. מה רוצה אני לראותך. אולם יש למצוא סידור, שיאשר את בואך מבלי לעורר חשד. אולי היה רצוי כי ההורים יבקרוני לפני הצהרים, ויוכחו לדעת אם ישנם "בודקים",ובמקרה שיהיה בסדר – יחזרו אתך אחה"צ. בחג יכולים לבקר כמה אנשים שרוצים – פעמיים ביום.<br />ו"אלימלך" ברך לשנה החדשה: <br />" תהא השנה הבאה עלינו – שנת חילוץ עצמות. שנת כתישת אויב. <br />שחרור המולדת – וגאולת האומה. תהא השנה הזו שנת פגישתנו במרחב – והקמת ביתנו". <br /><br />הברכה השלישית: מופיעה בכתבי לח"י. <br />בעיתון לח"י – החזית, גיליון י"ג, ערב ראש השנה תש"ה. במחתרת בציון.<br />"החזית" שולחת מעמקי המחתרת העברית בציון את ברכת "לשנה טובה" לכל היהודים בעולם, ל כ ל היהודים כמות שהם ובאשר הם. ואם חוטאים הם, ואם שוגים הם – ברוכים יהיו לנו כולם, כ ו ל ם לשנה הבאה עלינו. <br />כי לכולם חלק בעולם הבא ובימות המשיח, כי למען כולם אנו יושבים פה באפלת מרתפים בציון. למען שחרור כולם משיעבוד מלכויות זרות ולמען כינוס כולם במלכות ירושלים החדשה. <br />כי אהבנו אתכם מאוד, יהודים, כמות שהנכם ובאשר הנכם. <br />לשנה טובה לכם, יהודים בארצות-הטבח, שנותרו בחיים. ברוך יהיה רצונכם לחיות, ברוך כוחכם לחיות. <br />לשנה טובה לכל עברי במולדת; לכל עברי, שלבו וביתו נפתחו לפנינו ברעדה ואהבה. ולכל עברי, שלבו לא גילה לפיו, כי קרובים אנו לו, כי אחים אנו לו, כי חיילים אנו לו, שלו, בשבילו.<br />"לשנה טובה" גם לכם, חברים לעט, עורכים ועיתונאים עברים. לא נחליף את מרתפנו האפל בחדרכם המרווח, כל עוד אין רווחה לאומה במולדת. <br />לכל היהודים, הרחוקים והקרובים – הרחוקים במקום והרחוקים בדעה, הקרובים במקום והקרובים בדעה – אנו אומרים : שתהייה לכם שנה טובה. שנת שכל טוב ושנת לב טוב. <br /><br />66 שנה אחרי, כשאנחנו עם עצמאי בארצו, אני מאחלים למדינת ישראל שנת שלום, שגשוג והצלחה.<br />שתהיה תשע"ב פורייה ומוצלחת לכולנו!<br />.<br />*את הברכות השלמות תוכלו לקרוא בספרים העומדים למכירה בעמותת לח"י. להזמנות: 03-6837681<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6005673304813804431-8803500699692004337?l=museum-lehi.blogspot.com' alt='' /></div>lehihttp://www.blogger.com/profile/08725647775934460590noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6005673304813804431.post-78670174290495342462011-08-03T05:23:00.000-07:002011-08-03T05:53:43.484-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div closure_uid_vniyrc="239"><div closure_uid_6fpya1="234"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/-mOR_OL0827I/TjlEx6WfHwI/AAAAAAAAAQ8/cidcIvPeMLg/s1600/img279867.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://3.bp.blogspot.com/-mOR_OL0827I/TjlEx6WfHwI/AAAAAAAAAQ8/cidcIvPeMLg/s1600/img279867.jpg" t$="true" /></a></div>בשבוע שעבר הלכה לעולמה שולמית שמיר, אשתו של יצחק שמיר (מיכאל), ממנהיגי לח"י וראש הממשלה השביעי של ישראל. </div></div><br /><br />שולמית נולדה ב-1923 בבולגריה. מילדותה ספגה את ערכי היהדות והכמיהה לארץ ישראל, הצטרפה לתנועת בית"ר וב-1941 החליטה שהגיעה העת לעלות לארץ.<br />בת 18 בלבד, נטשה את לימודיה בגימנסיה ועלתה בעלייה בלתי לגלית עם קבוצה של חברי בית"ר. לאחר מסע ארוך ומייגע בספינה רעועה, תוך סערות קשות וסכנת טביעה, הגיעה ארצה. הספינה נתפסה על ידי הבריטים ונוסעיה הועברו למחנה המעפילים בעתלית, כאן נוצר הקשר הראשון בינה ובין אנשי מחתרת לח"י. לאחר שחרורה התקיימה למחייתה בדוחק מעבודות מזדמנות. היא הצטרפה באופן פעיל למחתרת ועד מהרה התמנתה לתפקיד חשוב – המקשרת של חבר מרכז לח"י, יצחק שמיר. <br />יצחק שמיר מספר: "שולמית היתה המקשרת שלי במחתרת. הכרתיה כצעירה נאה, נבונה ותוססת... היא התאימה בצורה אידיאלית לתפקיד המקשרת, משום שהיתה חדשה בארץ ובלתי מוכרת לשום אדם. למקשרים, מן הראוי להזכיר, נועד מקום מיוחד במערך הארגוני של המחתרת. על שולמית הוטלה האחריות לדעת תמיד את מקום הימצאי, לאסוף את הדואר המיועד לי ולהפיץ את הדואר שיצא ממני. בתוך זמן לא רב נקשרה בינינו אהבה. איש לא חלם על נישואין במחתרת, אך חברינו בירושלים לחצו עלינו ואף מצאו רב מתאים לארגון טקס הנישואין. היה זה הרב אריה לוין, אשר יחד עם שני אנשי לח"י ועוד שבעה גברים שנאספו ברחוב היוו את המניין לחופתנו."<br />ב- 1946 נעצר יצחק והוגלה למחנה מעצר באפריקה. שולמית המשיכה את פעילותה במחתרת ובשנת 1947 נעצרה אף היא על ידי הבולשת, שבתה רעב במשך 11 יום ורק בהשפעת הרב אריה לוין הפסיקה את שביתתה.<br /><br />לאחר קום המדינה ליוותה שולמית את בעלה בנאמנות לכל אורך דרכו הביטחונית במוסד, וכן בפוליטיקה, כיו"ר הכנסת, כשר החוץ וכראש ממשלת ישראל. מלבד עיסוקיה הייצוגיים כאשת שר וראש ממשלה, הקדישה את זמנה ומרצה לסייע לאוכלוסייה חלשה ופעלה בנושאים חברתיים וסוציאליים. <br /><br /><div closure_uid_7ug46b="245">שולמית היתה בת 88 במותה, היא השאירה אחריה בן ובת - יאיר וגלעדה - וכן חמישה נכדים ושישה נינים. </div><div closure_uid_7ug46b="245"><br /></div><div closure_uid_7ug46b="245"><div closure_uid_p1wmzu="243"><div closure_uid_q9917y="243">קטעים מתוך מכתב של יצחק שמיר לשולמית מגלותו באריתראה:</div></div></div><div closure_uid_7ug46b="245"><br /></div><div closure_uid_7ug46b="245"><div closure_uid_p1wmzu="246"><span closure_uid_p1wmzu="261" style="font-family: &quot;Trebuchet MS&quot;, sans-serif;">יקירתי!</span></div></div><span closure_uid_eeeumm="234" style="font-family: &quot;Trebuchet MS&quot;, sans-serif;">מכתבך שמחני מאוד. כתבתי לך לפני כמה חדשים וציפיתי לתשובה. מכתבי ודאי לא הגיע אליך וכך נמשך הניתוק הגמור. שמעתי את אשר קרה לך ולא אכחיש שהדבר פגע בי קשה ואח"כ קראתי מה שקראתי בעיתוני הארץ והדאיג אותי מצב בריאותך. שמחתי לקרוא במכתבך שהנך בריאה, אך האם כתבת את האמת? הייתי רוצה לשאול אתך הרבה שאלות, אך הדבר אפשרי רק בעל-פה ובנסיבות אחרת. הנך שואלת: השכחת? וכי יוכל אדם לשכוח את עצמו ובשרו?</span><br /><span style="font-family: &quot;Trebuchet MS&quot;, sans-serif;">כתבתי לך פעם איך אני רואה את עצמי קשור קשרי בשר ורוח לכל אותם הדברים היקרים מכל יקר המהווים שלמות אחת, גוש אחד שאין להפריד בין חלקיו: אשתי, בני, מולדתי, חברי…לגוש הזה אני נושא את נפשי ממרחקים. בצאתי לדרך לא לא שיערתי שהיא תהיה כה ארוכה. קשה היה לחשוב שכאשר אצליח לצאת מתחום עמלק אמשיך להיות משולל חופש תנועה. אך זה בא וזה כמעט שנה שהנני "משתגע" בסוגר של שממה ושממון, רחוק ונותק ובודד, בודד מאוד עם משא געגועים מכרסמים וטורפים.</span><br /><span closure_uid_eeeumm="236" closure_uid_yfxol1="234" style="font-family: &quot;Trebuchet MS&quot;, sans-serif;">מאמין אני שקרוב היום ואחזור הביתה, את תחזרי, הבן יחזור ונקים מחדש את ביתנו בתוך נחשולי המולדת הלוחמת, ומאמין אני שהבית שנקים מחדש יהיה יפה יותר וחם יותר מכשהיה. יודעת את: אף את היקר ביותר והאהוב ביותר לומדים להוקיר יותר ולאהוב יותר בזמן העדרו..בודאי תביני, יקירתי למה מכוונים דברי. ואם לא ברור לך במידה מספקת הרי אסביר לך הסבר היטב בלילות-מולדת יוקדים כשאש ניצתת בגופות ובלבבות, כאשר בקלות נמצא ביטוי לכל רגש וכאשר ההבנה ההדדית שאהובים ואוהבים מגיעה לפסגת ההתמזגות האמיתית, השלמה..</span><br /><span style="font-family: &quot;Trebuchet MS&quot;, sans-serif;">לא ארבה לכתוב ולא אכביד על מעבירי המכתב. אני מקווה שלא יעבור זמן רב וייעלם הצורך לכתוב. בינתיים היי בריאה וחזקה (אחרת אוי לך מזרועותי שעדיין רב כוחן ב"ה) ולהתראות בקרוב, בקרוב!</span><br /><span closure_uid_eeeumm="237" style="font-family: &quot;Trebuchet MS&quot;, sans-serif;">נשיקות צורבות וארוכות, ארוכות עד כדי נטילת נשימה.</span><br /><span closure_uid_eeeumm="238" style="font-family: &quot;Trebuchet MS&quot;, sans-serif;">מבעלך האוהב.</span><br /><div closure_uid_p1wmzu="260"><span style="font-family: &quot;Trebuchet MS&quot;, sans-serif;"><br /></span></div><br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6005673304813804431-7867017429049534246?l=museum-lehi.blogspot.com' alt='' /></div>lehihttp://www.blogger.com/profile/08725647775934460590noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6005673304813804431.post-14518190094673392011-07-17T23:36:00.000-07:002011-07-17T23:36:13.755-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">המסוכן מבין הצבאות הערביים שפלשו לארץ ישראל ב-1948 היה הלגיון הירדני. הלגיון צר על ירושלים ומעמדותיו בלוד וברמלה איים על צומת העצבים של המדינה היהודית, על מרחב תל-אביב. עקב כך יצא אל הדרך "מבצע דני". <br /><br /><br />חלק ניכר מכוחות צה"ל הופעלו במבצע זה – שתי חטיבות הפלמ"ח ("הראל" ו"יפתח") חטיבת "קרייתי", וחטיבה 8 המונה את רובם של לוחמי לח"י. הפיקוד על המבצע הוטל על יגאל אלון, מפקד חזית הדרום. הוא אשר נתן למבצע את השם "מבצע דני" על שמו של דני מס, שהיה מפקד לוחמי שיירת הל"ה.התוכנית היתה לפרוץ את לוד ורמלה ולכבשן ואותו זמן להרחיב את הפרוזדור לירושלים, כדי להבטיח את "דרך בורמה" מפני ניתוק. בשלב ב' נועד לבוא כיבוש לטרון ורמאללה. <br /><br />ההתקפה על שדה התעופה לוד<br /><br />תחילה נכבש נמל התעופה בלוד. משימה זו הוטלה, בין השאר, על גדוד 82. בבוקרו של ה-11 ביולי 1948, ניתנה פקודה לארטילריה לפתוח באש. את הקרב מתאר סמל הקשר של הפלוגה נחמיה בן תור: "נשמעה הפקודה אל הפלוגה שלנו. המנועים הותנעו והפלוגה הסתערה קדימה אחרי הטנקים... אנו דהרנו ללא מעצורים. טרטורי יריות תותחים ורובים הדהדו בערבוביה סביב. גם אנו ירינו ממכונות הירייה החדשות שלנו, מסוג מ.ג. שהגיעו מצ'כוסלובקיה. כמעט ולא היתה התנגדות. האויב נסוג בבהלה. אני הבחנתי במאות ערבים שנסו לעבר המזרח, כשהטנקים שלנו מזנבים בהם... זהו זה. כל שדה התעופה בידינו". <br /><br />פלוגה א' מחמיצה את כיבוש לוד<br /><br />זמן קצר לאחר כיבוש שדה התעופה נכבשו הכפרים והמשלטים קולה, טירה, בית נבאללה ודיר טריף. זו היתה הזדמנות נדירה לעלות מיד על העיר לוד ולכבשה. המשימה הוטלה על חיילי פלוגה א' של גדוד 81, אך עוד בטרם הספיקו חיילי הפלוגה להתחפר ניתכה עליהם הפגזה כבדה של מרגמות. חיים רבינא, איש לח"י מספר כי הפלוגה ביקשה תגבורת אך היא בוששה לבוא. בינתיים רבו הנפגעים. אף על פי כן החזיקה הפלוגה מעמד כל אחר הצהריים, בלמה את האויב והרתיעה את משורייני השריון מלפרוץ אל השפלה. כשפרצו הערבים אל המשלט בשעות לפנות-ערב ניתנה פקודת נסיגה. במהלך חילופי האש נהרגו 6 חיילי פלוגה א', כולם אנשי לח"י.<br /><br />הפריצה ללוד<br /><br />כיבוש לוד הוטל עתה על חטיבת יפתח שתסתייע בטנקים של גדוד 82. בצהרי ה-12 ביולי פרצו שתי פלוגות של יפתח לתוך לוד, ממזרח. הן נתקלו בהתנגדות עזה במבואות העיר וביקשו עזרה. כשזו הגיעה, פנו הג'יפים והזחל"מים ללוד אך נתקלו במחסום בכניסה ופתחו באש. <br /><br />במהלך ההתקפה נתקלו הלוחמים במשוריין ירדני שהתהפך לתעלה ב"שטח ההפקר" שבינם לבין עמדות הלגיון – כאשר קיבל שדר ממפקד "יפתח": היוכל לבוא לעזרת שתי הפלוגות הנלחצות בתוך לוד? משה דיין, מפקד הגדוד השיב בחיוב.<br />המשוריין הוצא בינתיים מן התעלה. מנועו נבדק ונמצא פועל. תותחו היה אף הוא כשורה. נמצא לו מתנדב שירה פגז אחד "כדי להתאמן" – והוא הפך לתותחן. התקינו מכשיר אלחוט במשוריין, כתבו עליו בגיר "הנמר הנוראי" - והוא התייצב בראש טור הג'יפים והזחל"מים שסבו ופנו אל לוד. <br /><br />את הפריצה תיאר משה דיין ביומנו: "הגדוד התקדם לאורך הכביש כשפניו ללוד. בראש היה "הנמר הנוראי", אחריו פלוגת הזחל"מים הראשונה, אחריה פלוגת הזחל"מים השנייה ואחריהם הג'יפים. עם כל ירייה התמוטטו שקי העפר והעמדות... עוד רגע וחזרנו לתוך קו העמדות. היחידה נעה בטור עורפי. הראשונים ניפצו מחסומים מדי פעם. האש ניתכה במלוא הקצב... הגענו לתוך העיר והשיירה כולה עברה ופרצה הלאה".<br /><br />ערביי העיר החלו להיכנע, אך כאשר פתח הלגיון למחרת בהתקפה נגדית ומחלקה אחת של משוריינים שלו חדרה לתוך לוד – מיהרו התושבים לאחוז בנשקם. ברם, משורייני הלגיון נסוגו עד מהרה, ואז החלה מנוסת-בהלה של התושבים. עד רדת הערב התרוקנה לוד. למחרת נכנעה גם רמלה ללא קרב.<br /><br />הישגי מבצע דני היו מרשימים וחשובים. מלבד לוד ורמלה, שתיים מן הגדולות בערים הערביות, נכבשו ע"י חטיבת "הראל" אשתאול, דיר עמר, וכסלון, ובלילה האחרון שלפני ההפוגה גם הרטוב. המסדרון לירושלים הורחב במידה ניכרת ונפתח בו ציר תנועה נוסף לירושלים. כן נתפסה כמעט כל מסילת הברזל לבירה.<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6005673304813804431-1451819009467339?l=museum-lehi.blogspot.com' alt='' /></div>lehihttp://www.blogger.com/profile/08725647775934460590noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6005673304813804431.post-82067022349786770772011-06-20T06:37:00.000-07:002011-10-03T04:15:52.497-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="text-align: center;"><span style="font-family: Verdana, sans-serif;"><strong><u>מוזיאון לח"י מזמין אתכם לחוויה תיאטרלית ייחודית</u></strong></span></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/-JEhsid0FWaI/Tf9MU6V6rlI/AAAAAAAAAQ4/SYFMGI8Vgdk/s1600/%25D7%2599%25D7%2595%25D7%259D+%25D7%2594%25D7%2590%25D7%2594%25D7%2591%25D7%2594.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="154px" i$="true" src="http://2.bp.blogspot.com/-JEhsid0FWaI/Tf9MU6V6rlI/AAAAAAAAAQ4/SYFMGI8Vgdk/s200/%25D7%2599%25D7%2595%25D7%259D+%25D7%2594%25D7%2590%25D7%2594%25D7%2591%25D7%2594.jpg" width="200px" /></a></div><br /><br /><br />בין שורות המילים המסודרות זו אחר זו על הדף, כשרשרת פנינים, חבויים- כינויי אהבה, סודות, לבטים, תקוות וחלומות.<br /><br />סיפורים מרגשים בין גבר לאישה, בין לוחם לחברו ואהבה עצומה לארץ, לאדמה, תקווה וחלום על מדינה חופשית.<br /><br />שחקני תיאטרון הכרכרה ינערו מאבק את דפי המכתבים ויאירו באור חדש את הדמויות שחשבנו שהכרנו.<br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">האירוע יתקיים במוזיאון לח"י, רח' שטרן 8, שכונת פלורנטין, ת"א. בערב ט"ו באב 14/8/2011 בין השעות 18:00 – 21:00, יתקיימו מספר מחזורים של הצגות שכל אחד מהם אורכו כשעה ורבע. מחיר כרטיס – 20 ₪.</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">מספר המקומות מוגבל – יש להירשם מראש בטלפון: <span class="skype_tb_injection" context="03-6820288" durex="659" iamrtl="1" id="softomate_highlight_0" title="Call this phone number in Israel with Skype: +97236820288"><span class="skype_tb_imgR" id="skype_tb_img_r0" style="background-image: url(file://C:/WINDOWS/TEMP/__SkypeIEToolbar_Cache/e70d95847a8f5723cfca6b3fd9946506/static/inactive_r.compat.gif);"></span><span class="skype_tb_injectionIn" id="skype_tb_text0" style="background-image: url(file://C:/WINDOWS/TEMP/__SkypeIEToolbar_Cache/e70d95847a8f5723cfca6b3fd9946506/static/inactive_m.compat.gif);"><span class="skype_tb_innerText" id="skype_tb_innerText0">03-6820288</span></span><span class="skype_tb_imgS" id="skype_tb_img_s0" style="background-image: url(file://C:/WINDOWS/TEMP/__SkypeIEToolbar_Cache/e70d95847a8f5723cfca6b3fd9946506/static/inactive_s.compat.gif);"></span><span class="skype_tb_imgA" id="skype_tb_droppart_0" style="background-image: url(file://C:/WINDOWS/TEMP/__SkypeIEToolbar_Cache/e70d95847a8f5723cfca6b3fd9946506/static/inactive_a.compat.flex.w16.gif);" title="Skype actions"><span class="skype_tb_imgFlag" id="skype_tb_img_f0" style="background-image: url(file://C:/WINDOWS/TEMP/__SkypeIEToolbar_Cache/e70d95847a8f5723cfca6b3fd9946506/static/famfamfam/IL.gif);"></span></span></span> או <span class="skype_tb_injection" context="03-6837582" durex="659" iamrtl="1" id="softomate_highlight_1" title="Call this phone number in Israel with Skype: +97236837582"><span class="skype_tb_imgR" id="skype_tb_img_r1" style="background-image: url(file://C:/WINDOWS/TEMP/__SkypeIEToolbar_Cache/e70d95847a8f5723cfca6b3fd9946506/static/inactive_r.compat.gif);"></span><span class="skype_tb_injectionIn" id="skype_tb_text1" style="background-image: url(file://C:/WINDOWS/TEMP/__SkypeIEToolbar_Cache/e70d95847a8f5723cfca6b3fd9946506/static/inactive_m.compat.gif);"><span class="skype_tb_innerText" id="skype_tb_innerText1">03-6837582</span></span><span class="skype_tb_imgS" id="skype_tb_img_s1" style="background-image: url(file://C:/WINDOWS/TEMP/__SkypeIEToolbar_Cache/e70d95847a8f5723cfca6b3fd9946506/static/inactive_s.compat.gif);"></span><span class="skype_tb_imgA" id="skype_tb_droppart_1" style="background-image: url(file://C:/WINDOWS/TEMP/__SkypeIEToolbar_Cache/e70d95847a8f5723cfca6b3fd9946506/static/inactive_a.compat.flex.w16.gif);" title="Skype actions"><span class="skype_tb_imgFlag" id="skype_tb_img_f1" style="background-image: url(file://C:/WINDOWS/TEMP/__SkypeIEToolbar_Cache/e70d95847a8f5723cfca6b3fd9946506/static/famfamfam/IL.gif);"></span></span></span></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /><br /><span style="color: blue;">בעקבות הצלחת האירוע הקודם (ניתן לראות קטעים מההצגה ביוטיוב), אנו מעלים שוב את ההצגה בחול המועד סוכות 16-17/10/11 בשעות 11:00, 13:00 ו 15:00, הקהל הרחב מוזמן - יש להזמין מקום מראש.</span><br /><span style="color: blue;"><br /></span><br /><span style="color: blue;">נשמח לראותכם.</span></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6005673304813804431-8206702234978677077?l=museum-lehi.blogspot.com' alt='' /></div>lehihttp://www.blogger.com/profile/08725647775934460590noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6005673304813804431.post-78765160471840661492011-06-19T05:31:00.000-07:002011-06-19T05:31:24.323-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">&nbsp;ב – 18 ביוני 1946, התבצעה אחת הפעולות הגדולות והנועזות ביותר של לח"י – ההתקפה על בתי המלאכה של הרכבת בחיפה. פעולה זו נערכה במסגרת המאבק של "תנועת המרי העברי" והשתתפו בה 44 לוחמים. מטרת ההתקפה היתה לשבש את דרכי התחבורה ששימשו את השלטון הצבאי הבריטי בהעברת אספקה וציוד בין בסיסים בארץ ישראל ובארצות השכנות.<br /><br />ההכנות לביצוע הפעולה ארכו שבועות. הפעולה התעתדה להיות בעלת סיכון גבוה מכיוון שבתי המלאכה היו מוקפים מכל עבריהם בעמדות בריטיות חזקות – שדה תעופה צבאי, מחסני הצבא ובתי זיקוק- ובצדי דרך הנסיגה היו מפוזרים מחנות צבאיים שונים.<br />למפקד הפעולה מונה בן-עמי יולוביץ' (בועז). התנאים והמיקום האובייקטיביים בתוך בתי המלאכה הושגו ע"י חבר לח"י עובד המקום, יעקב ז'ק אלקלעי (צבי). הוא תדרך את בועז והצביע על המקומות החשובים והראויים לחבלה. התכנית כללה משאית משוריינת שתיקח את הלוחמים אל בתי המלאכה, ומונית שתיסע לפני המשאית בזמן הנסיגה, תבדוק את הדרך ותאותת אם תיתקל במחסום או בכוח אויב. במקרה זה תינתן הוראה לרדת מן המשאית ולהתפזר בשטח.<br /><br /><u>ההתקפה</u><br />בשעה 19:00 הגיעה חולית חסימה של לוחמי לח"י אל הכניסה לבתי המלאכה. לפי התכנית הכוונה היתה לכפות על השומרים הערבים כניסה שקטה לבתי המלאכה, אך עוד לפני שהספיקו הלוחמים להתקרב דיים, הרגישו בהם השומרים ופתחו באש. בלית ברירה, התקדם אחד מלוחמי לח"י תחת חיפוי אש, ופרץ את השער בעזרת חומר נפץ. השומרים הערבים נסו על נפשם.<br />לאחר שעברו את השער התפצלו הלוחמים לחוליות חיפוי וחבלנים והחלו בפעולה. שרשרת התפוצצויות החרידה את דממת הלילה – פיצוץ קטרים, גשרים, מנופים ומתקנים- אך המבצע לא עבר ללא תקלות. בזמן שעברו החבלנים ממטרה למטרה ושמו את מטעני הנפץ פתחו עליהם השומרים שבבתי המלאכה באש. הלוחמים השיבו להם ברימונים ובצרורות של יריות. המאבק נמשך כ-50 דקות ובמהלכו קיבלו הבריטים אותות מצוקה וראו את פצצות התאורה שנועדו לגלות את הלוחמים. הם החלו חוסמים את האזור בעזרת כוח צבאי וטנקים.<br />כאשר נשמעה שריקת הנסיגה וכל הלוחמים נאספו בנקודה שנקבעה מראש, התברר כי שניים מהחברים נהרגו ושלושה נפצעו. היתר התרכזו במשאית אולם המונית שהיתה אמורה לנסוע לפני המשאית ולהתריע על מחסום כלל לא הגיעה וכל הדרכים היו חסומות על ידי הבריטים. <br />באין פתרון אחר, החלה המשאית עושה דרכה בנסיגה לכיוון קריית אתא והנה, לאחר דקות ספורות, נתקלה במחסום דרכים שהציבו הבריטים. מיד ניתכה על הלוחמים אש תופת שגרמה למותם ופציעותיהם הקשות של רבים מהלוחמים שבמשאית. חלקם הצליחו לברוח דרך השדות אך רובם, עשרים ושלושה במספר, נתפסו והובלו, מי לבית החולים ומי לכלא עכו. <br /><br />ההתקפה הסבה נזק כבד לבית המלאכה של הרכבת. חלק מהבניין הגדול של בתי המלאכה התמוטט ומכונות וקטרים הועפו באוויר. היקף הנזק הגיע עד מליון לא"י. ההרס שיבש את שירות הרכבות וגרם לביטול קוים.<br />לח"י, אם כן, השיגה את מטרתה אך המבצע עלה במחיר כבד. הפעולה גבתה אחד עשר קורבנות מבין לוחמי המחתרת, אחד עשר גיבורים שנתנו חייהם למלחמה בשלטון הזר. הם נקברו בחיפה.<br />עשרים ושלושה לוחמי לח"י שנאסרו הובלו למשפט. על הגברים נגזר מוות בתליה ועל הנשים עונש מאסר עולם. בתגובה, איים לח"י בפעולות קשות ואבדות רבות אם יצא גזר הדין אל הפועל, ואכן גזר דינם הומתק למאסר עולם.<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6005673304813804431-7876516047184066149?l=museum-lehi.blogspot.com' alt='' /></div>lehihttp://www.blogger.com/profile/08725647775934460590noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6005673304813804431.post-37125365445432169142011-05-30T08:05:00.000-07:002011-06-14T01:31:33.701-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">החודש לפני 63 שנים... מחתרת לח"י התפרקה והלוחמים הצטרפו לצה"ל. <br /><br />בה' באייר תש"ח (14.5.1948), בשעה 16:00 אחר הצהריים, בעיצומם של קרבות עזים בכל חלקי הארץ, התכנסה מועצת העם במוזיאון דיזינגוף בתל אביב, ובנוכחות קהל של נבחרי היישוב ונציגי מוסדות הציבור קרא דוד בן גוריון את מגילת היסוד של מדינת ישראל. באותה שעה הורד הדגל הבריטי בנמל חיפה והנציב העליון עזב את הארץ.<br /><br />לח"י השיגה את מטרתה. השלטון הזר איננו עוד.<br /><br />ביום שלמחרת, ו' באייר תש"ח, פרסם מרכז לח"י את הפקודה הבאה:<br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/-BTfMMMV0JRw/TeSyV4bq73I/AAAAAAAAAQ0/YIILvHwpFSM/s1600/%25D7%25A4%25D7%25A7%25D7%2595%25D7%2593%25D7%25AA+%25D7%2594%25D7%25AA%25D7%2592%25D7%2599%25D7%25A1%25D7%2595%25D7%25AA+%25D7%259C%25D7%25A6%25D7%2594%25D7%259C.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="162px" src="http://4.bp.blogspot.com/-BTfMMMV0JRw/TeSyV4bq73I/AAAAAAAAAQ0/YIILvHwpFSM/s320/%25D7%25A4%25D7%25A7%25D7%2595%25D7%2593%25D7%25AA+%25D7%2594%25D7%25AA%25D7%2592%25D7%2599%25D7%25A1%25D7%2595%25D7%25AA+%25D7%259C%25D7%25A6%25D7%2594%25D7%259C.JPG" t8="true" width="320px" /></a></div><br /><br /><br />אותו יום החלה פלישת צבאות ערב לארץ ישראל. בן גוריון התמנה לראש הממשלה הזמנית ושר הביטחון, ובי"ז באייר תש"ח (26.5.1948) הוקם צה"ל ב31.5.1948&nbsp;פורסמה הפקודה להקמת צה"ל. <br /><br />לוחמי חירות ישראל נפגשו בפעם הראשונה לאחר שהסתתרו שנים רבות, והתגייסו לצבא ההגנה לישראל. האירוע צוין במסדר גדול בשייח'-מוניס, בו השתתפו כ- 800 לוחמים.<br /><br />במיפקד הצהירו: "היינו תנועת מחתרת לוחמת בנשק, אך ורק כלפי האויב הזר, השלטון הזר... <br /><br />מכירים אנו ומקבלים אנו את מרות העצמאות העברית. <br /><br />לא הכרנו ולא קיבלנו מרות של הסתדרויות שונות, שחסו בצל שלטון בריטי. מכירים אנו ומקבלים אנו מרות של שלטון עברי ממש. <br /><br />לא הכרנו בסוכנות, נכיר בממשלה. <br /><br />לא הכרנו ב"הגנה", נכיר בצבא.<br /><br />אולם שלטון עברי, כל שלטון עברי, טוב או רע, שמאלני או ימני, כל שלטון עברי שישלוט בדרכי הדמוקרטיה, רשאי לקבוע את המרות והוא גם ישיג אותה".<br /><br />למחרת התגייסו הלוחמים במאורגן לשניים מגדודי חטיבה 8 בפיקודו של יצחק שדה. רק בירושלים, שלא סופחה עדיין למדינת ישראל, הוסיפה להתקיים החטיבה הלוחמת העצמאית של לח"י. <br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6005673304813804431-3712536544543216914?l=museum-lehi.blogspot.com' alt='' /></div>lehihttp://www.blogger.com/profile/08725647775934460590noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6005673304813804431.post-36495492121877641882011-05-03T00:08:00.000-07:002011-05-04T03:13:23.347-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/-_JdtaZCaHws/TcEmY4qL8pI/AAAAAAAAAQw/I-EzvNdvG40/s1600/%25D7%259E%25D7%25A6%25D7%2595%25D7%2593%25D7%25AA+%25D7%2599%25D7%2595%25D7%2590%25D7%2591.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="215px" j8="true" src="http://3.bp.blogspot.com/-_JdtaZCaHws/TcEmY4qL8pI/AAAAAAAAAQw/I-EzvNdvG40/s320/%25D7%259E%25D7%25A6%25D7%2595%25D7%2593%25D7%25AA+%25D7%2599%25D7%2595%25D7%2590%25D7%2591.jpg" width="320px" /></a></div><br /><br /><br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><br />לקראת יום הזיכרון הקרב, אנו מרכינים ראש לזכרם של חללי לח"י שנפלו, הן בפעולות המחתרת למען קום המדינה והן כחיילי צה"ל.<br /><br /><br />לאחר קום המדינה הצטרפו רבים מלוחמי לח"י לחטיבה 8, אחת משתי חטיבות השריון הראשונות של צה"ל. החטיבה לקחה חלק חשוב וחיוני בקרבות רבים במלחמת העצמאות תחת פיקודו של יצחק שדה. הקרב הקשה שבהם היה כיבוש משטרת עיראק-סואידן וזהו סיפורו:<br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">לפני שעזבו הבריטים את ארץ ישראל, הם השאירו שטחים ומבנים באופן שרירותי ליהודים או לערבים. אחד המבנים שנמסרו לערבים נמצא דרומית לאשדוד, סמוך לקיבוץ נגבה - מבצר אימתני ששימש את המשטרה הבריטית. המבצר היה ממוקם במקום אסטרטגי, בראשה של גבעה חשופה, ועם התקדמות המלחמה הפך לעמדה קטלנית עבור תושבי נגבה. הדגל המצרי התנוסס בגאון בראש המבצר והצבא המצרי המטיר אש על הקיבוץ ללא הרף. כוחותינו (חטיבת גבעתי) ניסו לתקוף ולכבוש את המשטרה שבע פעמים לפני כן אך כל ההתקפות נהדפו.</div>כיבוש "הקוץ הממאיר בגוף הנגב" הפך לגדול האתגרים עבור יצחק שדה, מפקד חטיבה 8. יחד עם אנשיו עבר עשרות פעמים על המפה, מפיק לקחים וחיפש פתרונות, עד שבראשו נרקמה תכנית: ראשית, חייבת להתבצע פעולת הסחה – גדוד שיתקוף את הכפרים הערביים הסמוכים – עיראק סואידן ובית עפא; שנית, ישנו נתיב מסוים שאם תתקדם בו שיירת טנקים, יסתיר גוף המבנה של המצודה את ההתקדמות ולמעשה יגן על השיירה מפגיעות המקלעים שבכפרים הסמוכים; ולבסוף, אם ההתקדמות תיעשה בין השעות 15:00 – 16:00 בצהרים, תסנוור השמש את עיני המצרים ותקשה עליהם את הראות.<br />ההכנות למבצע הלכו והתקדמו. המ"פ של הפלוגה המסתערת היה דב הבלונדיני לוחם לח"י. לפני היציאה לפעולה הבטיח דוב לחברי קיבוץ נגבה "אנחנו נצליח. נכבוש את המצודה ונחזור לקיבוץ כמנצחים עם הדגל המצרי".<br /><br />ואכן הכל מתנהל לפי התכנון. בשעת צהריים מתחילה פעולת ההסחה בכפרים הסמוכים. בזמן שיושבי המבצר עסוקים במתקפה זו שיירת טנקים משרכת את דרכה במעלה הנתיב שמצא יצחק שדה, ובשעה בה השמש לטובתנו. <br />ההתקפה יוצאת לדרך. אש כבדה ניתכת, תותחים מרעימים, רעשי מרגמות. הבניין עטוף כולו בעשן אבל המצרים לא ממהרים להיכנע. הם משיבים אש.<br />כעבור שעה של הפגזות ישנן פגיעות ישירות בחצר ובגג המבצר. הכל מסביב רותח באש תופת. הדגל המצרי נופל. <br />חוליית חבלה שלנו מבקיעה דרך אל אחד הקירות ומניחה לידו כמות גדולה של חומר נפץ. כעבור דקות אחדות נשמע קול נפץ אדיר ונראית פרצה בקיר.<br />כך מתאר זאת יצחק שדה בזיכרונותיו:<br />"הזחלים מתקדמים במהירות מסחררת. הטנקים פולטים אש אדירה בלא הפסק. עוד מעט ויקעקעו את הקיר. אך הנה מתחולל משהו ליד הפרצה: מה שם? ופתאום קול: "חבר'ה, המצרים יוצאים מהמבצר! המצרים יוצאים בלי נשק! ידיהם מורמות, ניצחון! ניצחון! ... אנחנו מקיפים את המקום ומגיעים למצודה. המצרים מבוהלים, מוכי תימהון, עיניים אדומות, מושפלי ראש ומורמי ידיים. אני מציץ בפניהם ורואה אנשים אומללים מאוד, עייפים עד מוות ותשושים. פחד מוות ניבט מעיניהם. מסביב התקהלות בלתי צפויה. המשטרה הצבאית אינה משתלטת על הקהל. ה"בלונדיני הגבוה", מ"פ הפלוגה התוקפת, עושה מאמץ בלתי אנושי. הוא מגן על השבויים, שלא יספגו מכה בכת רובה, מאחד חמום מוח – ומי בפלוגה זו אינו חמום, בייחוד בשעה זו?"<br /><br />עם תום הקרב, מוציא דב את הדגל המצרי מהמצודה ומעניק אותו, כפי שהבטיח, כשי לקיבוץ נגבה. המתקפה הצליחה, אם כן. המצודה בידינו, אך השמחה מהולה בעצב רב. לכוחותינו פצועים רבים ושישה הרוגים. אילו שמותיהם:<br /><br />אמנון אבהר – "ספיר".<br /><br />שמואל (וייס) ביאלקה – "אהרון".<br /><br />מאיר לוינגר – "אהרון".<br /><br />סעדיה שובלי – "עמיקם".<br /><br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/-cOH9CHcOPS4/TcEixU_WXFI/AAAAAAAAAQs/DzhumLpEbMo/s1600/%25D7%2594%25D7%25A8%25D7%2599+%25D7%2590%25D7%25AA+%25D7%259E%25D7%25A7%25D7%2595%25D7%2593%25D7%25A9%25D7%25AA+%25D7%259C%25D7%2599+%25D7%259E%25D7%2595%25D7%259C%25D7%2593%25D7%25AA.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="149px" j8="true" src="http://2.bp.blogspot.com/-cOH9CHcOPS4/TcEixU_WXFI/AAAAAAAAAQs/DzhumLpEbMo/s200/%25D7%2594%25D7%25A8%25D7%2599+%25D7%2590%25D7%25AA+%25D7%259E%25D7%25A7%25D7%2595%25D7%2593%25D7%25A9%25D7%25AA+%25D7%259C%25D7%2599+%25D7%259E%25D7%2595%25D7%259C%25D7%2593%25D7%25AA.jpg" width="200px" /></a>יחזקאל גרין.</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">שלמה זולטולוב.</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div><br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">יהי זכרם ברוך.</div><br />ביום הזיכרון יערך טקס ממלכתי, בשעה 10:30,&nbsp;ברחבת אנדרטת לח"י, ליד משמר איילון וכפר בן-נון, לפרטים נוספים ניתן ליצור קשר טלפוני-03-6820288</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6005673304813804431-3649549212187764188?l=museum-lehi.blogspot.com' alt='' /></div>lehihttp://www.blogger.com/profile/08725647775934460590noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6005673304813804431.post-17037715419784041332011-03-30T09:00:00.000-07:002011-03-30T10:04:47.579-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="text-align: right;"><span style="color: blue;"><strong><u></u></strong></span>לקוח מתוך מצגת שהכנתי להרצאה בנושא מתודות לגיל הרך ליום עיון של המועצה לשימור אתרים&nbsp;29/3/2011 במוזיאון נחום גוטמן- ענבר קוונשטוק.&nbsp;</div><div style="text-align: center;"><span style="color: blue;"><strong><u>&nbsp;החוויה המוזיאלית</u></strong></span></div><div style="text-align: center;"><br /></div>החוויה שעובר מבקר במוזיאון? על פי מחקרם של ג'והן ה. פאלק, לין דירקין בספרם החוויה המוזיאלית, החוויה של המבקר במוזיאון היא אינטראקציה בין שלושה הקשרים:<br /><br /><br /><span style="color: purple;">ההקשר האישי</span>: ממזג מגוון של רמות שונות של ניסיון, ידע, אינטרסים של המבקר, מניעיו, תחומי עניין, הדרך שבה האדם מבלה את זמנו, החוויות שהוא מבקש להגשים כלומר כל אדם מגיע למוזיאון עם תוכנית אישית, מערכת של ציפיות ותוצאות אותן הוא מבקש להשיג באמצעות הביקור.<br /><br /><span style="color: purple;">ההקשר החברתי:</span> רב המבקרים במוזיאון מגיעים בקבוצות, גם אלו שמגיעים לבד נמצאים במגע עם מבקרים אחרים או צוות המוזיאון. חווית הביקור במוזיאון היא שונה כאשר מבקרים בחברת בני אותו גיל, או בחברת בני משפחה, חברים, קבוצה בעלת אינטרס משותף, מידת הצפיפות במוזיאון משפיעה, ההבנה של ההקשר החברתי של הביקור תעזור לנו להבין את ההבדלים בהתנהגות של מבוגרים בין מבוגרים, ילדים עם בני משפחתם או עם חבריהם לכיתה.<br /><br /><span style="color: purple;">ההקשר הפיזי:</span> המוזיאון הוא מערכת פיזית, המבקרים מתייחסים לארכיטקטורה, התחושה שמקנה הבניין החפצים שנמצאים בו, הסידור שלהם, התנהגות המבקרים בחלל, ריחות, תאורה, ריצוף, ספסלי ישיבה, מקומות מנוחה.<br /><div style="text-align: center;"><br /></div><div style="text-align: center;"><span style="color: blue;"><u><strong>מטרות ההפעלה בתצוגת המוזיאון:</strong></u></span></div><br /><ul style="text-align: right;"><li>לעורר עניין וסקרנות לגבי אמנות/היסטוריה/טבע באמצעות חקר וגילוי אישי.</li><li>להעצים את אהבת והערכת האמנות/ההיסטוריה/טבע באמצעות חוויה חושית ויצירתית.</li><li style="text-align: right;">לאפשר ולקדם את הבנת האמנות/ההיסטוריה/טבע באמצעי תצוגה ומשחק מגוונים שיאפשרו העברת מסרים בצורה מתאימה לגילאים שונים ולקבוצות שונות של האוכלוסייה: המחזה, יצירה, חיפוש וגילוי, מיון, דו שיח, סיפור, שיר, דקלום, משחקים שונים (פאזל, תשבץ, תפזורת וכד'...), תחרויות ועוד ככל העולה על דמיונכם.</li><li style="text-align: right;">הנאה גורמת להנעה פנימית. למידה משמעותית מתרחשת כאשר ההנעה ללמידה זו היא פנימית. לפיכך רצוי לעורר במבקר מוטיבציה ללמוד, וזאת ניתן באמצעות הפיכת אמצעי הלמידה למסקרנים, מאתגרים ומבדרים.</li></ul><div style="text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: center;"><span style="color: blue;"><strong><u>יעל בורוביץ/ "למידה בצד חוויה" סטודיו 16</u></strong></span> :</div><div style="text-align: center;"></div><div style="text-align: center;"><br /></div><br />כדי שביקור במוזיאון יהיה אפקטיבי צריך לעודד את הילד לחשוב, התהליך האפקטיבי מושג דווקא בדרך התגלית העצמית כשניתנת למבקר הזדמנות להיות מעורב להתנסות בצורה פעילה ולפתח את נטיותיו האינטלקטואליות והאמוציונאליות, תהליך למידה אקטיבי כזה מאפשר למבקר להתבונן להציג שאלות, להגדיר, למיין, להכליל, ליישם, לקבל החלטות, להתווכח ולהגן על עמדותיו.<br /><br />בניגוד למבוגר שיכול ללמוד באמצעות סמלים והפשטות לומד הילד מגירויים שמטרתם להגביר את סקרנותו ולעורר בו מוטיבציה להבנה וללמידה. <br /><br />המוזיאון הוא סביבה שמאפשרת לכל ילד למצוא עניין לעסוק בו לבחור את החומר והמשימות המתאימות לו ולפעול בהנאה.<br /><br />היעד המרכזי של שיטת לימוד זו הוא חינוך ללמידה עצמית לא עוד המדריך או המחנך הוא הפעיל היחידי בתהליך הלמידה מעורבותו של התלמיד הופכת אותו לשותף לא פחות פעיל בתהליך.<br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/-VZhGGVAoa0E/TZNS2RULPLI/AAAAAAAAAQg/GOUl6QKFPRk/s1600/%25D7%2599%25D7%259C%25D7%2593%25D7%2594+%25D7%25A2%25D7%259D+%25D7%25A6%25D7%2591%25D7%25A2+%25D7%25A2%25D7%259C+%25D7%2594%25D7%2599%25D7%2593%25D7%2599%25D7%259D.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" r6="true" src="http://2.bp.blogspot.com/-VZhGGVAoa0E/TZNS2RULPLI/AAAAAAAAAQg/GOUl6QKFPRk/s1600/%25D7%2599%25D7%259C%25D7%2593%25D7%2594+%25D7%25A2%25D7%259D+%25D7%25A6%25D7%2591%25D7%25A2+%25D7%25A2%25D7%259C+%25D7%2594%25D7%2599%25D7%2593%25D7%2599%25D7%259D.jpg" /></a></div><br /><span style="color: blue;"><strong><u>המשחק - שילוב של משחק בהדרכה:</u></strong></span><br /><br />אחת התכונות בסיסיות של המשחק, במשמעות הקלאסית שלו, היא היותו פעילות לשמה, הנעשית מרצון, בהנאה וללא פיצוי, אריסטו בהגדרתו אמר כי "המשחק היא הנאה בעשיית דבר שאין לו המשך" אך יש כאן דבר והיפוכו כי המטרה שלנו היא להעביר מסר, ידע, לצאת עם ערך מוסף כלשהוא.<br /><span style="color: purple;"></span><br /><ul style="text-align: right;"><li><span style="color: purple;">הערך הרוחני</span> – המשחק מפתח את הערנות המחשבתית, מאמן לשפיטה הגיונית, מחנך לריכוז ויצירה. </li><li><span style="color: purple;">הערך </span><span style="color: purple;">החברתי-רגשי</span> – אגב המשחק לומד האדם את חוקי ההגינות והאדיבות, הוא לומד כיצד לכבד את החוק ולשמור עליו, וכיצד להפסיד בכבוד. הוא לומד כיצד לשתף פעולה, לעזור לתכנן תכניות תוך כדי התחשבות בחבריו.</li><li><span style="color: purple;">הערך החינוכי</span> – המשחק מסייע לפיתוח האישיות, מפתח תכונות רצויות.</li><li><span style="color: purple;">הערך הלימודי</span> – בימינו נעשה המשחק לאמצעי חינוכי משובח להקניית ידע.</li></ul><u><span style="color: blue;"><strong>כללים חשובים כשבונים הפעלה לגיל הרך בתערוכה:</strong></span></u><br /><ul style="text-align: right;"><li><div style="text-align: right;">" תפסת מרובה לא תפסת". אי אפשר ביום אחד לראות/לחוות את כל המוזיאון ואת כל הפעילויות. לתכנן פעילות של לא יותר משעה עד שעה וחצי.</div></li><li>לדבר בגובה העיניים - לשבת על השטיח/רצפה יחד עם הילדים.</li><li>בפיתוח הפעילויות יש לאפשר דרכי למידה מגוונות- מילולית, לוגית, מוסיקלית, מרחבית, פיזית, אישית ובין-אישית. שילוב של חושים רבים: שמיעה, ראיה, מישוש, ריח.</li><li style="text-align: right;">להתחבר דרך מושגים שהילדים מכירים: חגים, צבעים, אותיות, תוכניות ילדים, אגדות וסרטים.<br />הפעילויות צריכות להאיר את המוצג/הנושא באור חדש.</li><li>לפעילויות אסור להתחרות ביצירות/מוצגים!</li><li>הפעילויות צריכות לאפשר השתתפות בתהליכים יצירתיים ולהוביל להבנה של ערכים וגישות דרך ההתנסות.</li></ul><strong><u><span style="color: blue;">בנק מתודות: מא-ת</span></u></strong><br /><br />אסוציאציות, אמרות <br /><br />בלונים, בינגו, בעד ונגד, בחירות<br /><br />גזרי עיתון, גדול קטן<br /><br />דיון, דייג, דומינו<br /><br />הרכבה, השלמת סיפור/ציור, הצגה<br /><br />ווליום – צלילים בתצוגה שקט ורועש<br /><br />זיכרון<br /><br />חידות, חנות, חפש את המטמון<br /><br />טקס, טקסט, טלפון שבור<br /><br />ים יבשה<br /><br />כתבי סתרים, כיסאות, כדור צמר<br /><br />לוטו<br /><br />מרוץ, מדבקות, מהדורת חדשות, מכירה פומבית, מוזיקה, משחק זיכרון, משחק חשיבה, משחק תפקידים, משל ונמשל<br /><br />נושא משתנה על פי תמונה/תנועה, ניסוי וטעייה<br /><br />סיפור, סרט, סימני דרך<br /><br />עיתון<br /><br />פרסומת, פאזל <br /><br />ציור, צביעה, ציר זמן, צילום<br /><br />קלפים, קולאז', קוביה, קופסא<br /><br />ראיון<br /><br />שאלות, שלטים, שמש, שק הפתעות<br /><br />תחרות, תרגום, תמונות מספרות/מבולבלות, תשבצים, תפזורות<br /><br />דוגמאות להפעלות ומשחקים ממוזיאונים אחרים:<br /><br /><br /><span style="color: blue;"><u><strong>סרטונים&nbsp;המדגימים איך לשלב הפעלה במוזיאון </strong></u></span><br /><strong><u><span style="color: blue;">(נחמד לפרגן למוזיאונים אחרים)</span></u></strong><br /><strong><u><span style="color: blue;"></span></u></strong><br /><br /><br /><br />http://www.youtube.com/watch?v=3gu2wMv1irs<br /><br /><br />http://www.youtube.com/watch?v=A6tNX4HjPSQ<br /><br /><br />http://www.youtube.com/watch?v=wZFBu08nGJ4<br /><br /><br />http://www.youtube.com/watch?v=wZAKGBGES8M<br /><br /><br />http://www.youtube.com/watch?v=n1xPAUhpDGk<br /><br /><br />http://www.youtube.com/watch?v=PQNU9l8K6Lo<br /><br /><br /><span style="color: blue;"><u><strong>&nbsp;</strong></u></span> <br /><br /><br />ולסיום:<br /><br /><div style="text-align: center;">"למדני אלהי ברך והתפלל, על סוד עלה קמל, על נגה פרי בשל. על החרות הזאת: לראות, לחוש, לנשום, לדעת, ליחל, להכשל. למד את שפתותי ברכה ושיר הלל, בהתחדש זמנך עם בקר ועם ליל. לבל יהיה יומי היום כתמול שלשום. לבל יהיה עלי יומי הרגל". משירי סוף הדרך... לאה גולדברג </div><div style="text-align: center;"><br /></div><br />הלוואי וכל יום נלמד משהו חדש בדרך חדשה.<br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><div style="text-align: center;"></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6005673304813804431-1703771541978404133?l=museum-lehi.blogspot.com' alt='' /></div>lehihttp://www.blogger.com/profile/08725647775934460590noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6005673304813804431.post-80653519232876866522011-03-22T06:27:00.000-07:002011-03-22T06:27:37.903-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br /><div style="text-align: center;"><br /></div><div style="text-align: center;"><strong><span style="font-size: large;">מחפשת שירות צבאי משמעותי ומיוחד?</span></strong></div><strong><div style="text-align: center;"><br /></div><span style="font-size: large;"></span></strong><div style="text-align: center;"><strong><span style="font-size: large;">מוזיאון לח"י מחפש מדריכה שתשרת בתפקיד ייחודי, מעניין ועשיר בתכנים ובערכים.</span></strong></div><br /><br />מוזיאון לח"י שייך ליחידת המוזיאונים של משרד הביטחון. הוא נמצא בדרום תל אביב, ברחוב שטרן 8 (לשעבר מזרחי ב'), המקום בו הסתתר, נתפס ונרצח מנהיג לח"י, אברהם שטרן, שכינויו המחתרתי היה יאיר. סיפור חייו של יאיר, סיפור המלחמה בבריטים והתפתחות מחתרת לח"י נפרש בפני המבקרים במוזיאון באמצעות סרטים, דגמים, מפות, כלי נשק, תצלומים ומסמכים מקוריים. <br /><br /><br />תפקיד המדריכה במוזיאון הוא הדרכה, ליווי והפעלה של קבוצות מבקרים מגוונות, החל ביחידות צה"ל השונות ובתלמידים, וכלה בקבוצות תיירים ומבקרים עצמאיים. לאחר גיוס וטירונות המדריכה משובצת במוזיאון. המדריכות עוברות קורס הכשרה צבאי ומקבלות שרוך הדרכה אפור. המוזיאון הוא בסיס פתוח- בסוף יום הפעילות חוזרים הביתה.<br /><br /><br />אותך אנחנו מחפשים! את שמתחברת להנחלת מורשת המאבק להקמת מדינת ישראל. את שמאמינה בחשיבות של תיעוד והעברת מסרים לדורות הבאים, את שרואה עצמך כבחורה בעלת יכולת הובלת קבוצות, כושר ביטוי וראש גדול. <br /><br />לך אנחנו מחכים!<br /><br />*שליטה בשפה זרה וניסיון בהדרכה- מהווים יתרון. <br /><br /><br /><br />לקביעת ראיון אישי ופרטים נוספים צרו קשר בטלפון: 03-6820288 או 03-6837582 <br /><br />או במייל: lehi1942@gmail.com<br /><br />צוות מוזיאון לח"י<br /><br />מיועד לבנות העומדות לפני שירות צבאי, או בנות השירות הלאומי.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6005673304813804431-8065351923287686652?l=museum-lehi.blogspot.com' alt='' /></div>lehihttp://www.blogger.com/profile/08725647775934460590noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6005673304813804431.post-36809182851124893462011-03-09T23:09:00.000-08:002011-03-14T01:27:21.934-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br /><br />חברי לח"י עשו שימוש בתחפושות לא רק בפורים אלא כל השנה. תחפושות היו חלק חשוב וחיוני בפעולות רבות שביצעה המחתרת- יאיר למשל, כאשר נאלץ להסתתר מפני הבריטים, ביקש מרוני אשתו שתשלח לו בגדי אישה על מנת שיוכלו לשמש לו כהסוואה, ישראל אלדד, בזמן היותו אסיר בכלא ירושלים חולץ על ידי קבוצת לוחמים הלבושים מכף רגל ועד ראש כסניטריים רפואיים, ושני אליהו, כשהבריחו את הגבול למצריים על מנת להתנקש בחייו של הלורד מוין עטו תחפושות של שוטרים בריטים.<br /><br /><br />שימוש בתחפושות שוטרים וחיילים בריטיים נמצא באופן אירוני מועיל במיוחד לאנשי לח"י. לא מעט פעולות נחלו הצלחה הודות לכך שהלוחמים היו לבושים דווקא כשנואי נפשם. בספרו "גויסנו לכל החיים" מתאר דוד שומרון את ההתחפשות לבריטים לפני יציאה לפעולה: "יום הפעולה הגיע. מדדנו את התלבושות והתאמנו אותן למידותינו. תפרנו את הסמלים והמספרים על הכתפיות, החזה, והכובעים. כיוון שהייתי "הדובר הראשי" בפעולה "הועליתי" לדרגת סרג'נט ושלושה פסים חוברו אל שרוולי. כדי להגביר את הרושם שעלי לעשות תפרו גם אותות מערכה אל חזי... בפעם הראשונה בימי חיי הרגשתי מה פירוש הדבר להיות שוטר בריטי בארץ ישראל. הלכנו ברחוב, ארבעה בחורים זקופים, אקדחים גלויים תלויים בצד המותן והעוברים ושבים זזו לצדדים ופינו לנו דרך. על המדרכה, בבית קפה קטן, עמדו מספר שולחנות ואליהם הסבו אנשים. כשעברנו לידם נפסקו השיחות. אחדים הביטו בנו בפנים נפחדות בחושבם כנראה, שנערוך אצלם חיפוש."<br /><br />דוגמא נוספת היא התחמקותו של יעקב בנאי (מזל) מפני הבריטים הודות לכך שהיה לבוש כאחד מהם. מזל מספר: "באחד הערבים אני יוצא לכיוון שפת הים. בפינת הרחובות היו אנגלים שהחליטו לערוך חיפושים אישיים על הקהל במקום. שתי ניידות סגרו את השטח, הזרקורים הופעלו, ושאגות השוטרים נשמעו מכל עבר. סטופ! הנדס אפ! ומיד החלו לחפש נשק וכולם עומדים בידיים מורמות ומחכים לתוצאות. בכל ההמולה הזו אני באמצע ועל גופי שני אקדחים ושני רימונים. המחשבות מתרוצצות. אם ארים ידיים כמצווה בוודאי ימצאו עלי את הנשק ואהיה צפוי לעונש מוות. האם אנסה לשלוף ולירות? זה מסוכן ולא יעיל. המון קהל, אור מלא וצפיפות איומה. פתאום צץ לי רעיון "לשחק את התלבושת". באותם ימים הסתובבתי הרבה באזורי מגורי הבריטים. אי לכך הייתי לבוש נכון. נעלי זמ"ש, מכנסיים אפורים, פייפ (מקטרת) בכיס הז'קט, מגבעת ירוקה עם נוצה ומעיל לבן. במקום להרים את הידיים אני מחליט להדליק את הפייפ ואומר לעצמי- תתחיל ללכת. אני מתקרב לשורת השוטרים היוצרים את מעגל האבטחה וכאן בא הלא יאומן – אני היחיד מכל הציבור שמורשה לצאת החוצה. הם "הבינו" שאני אחד משלהם."<br /><br />דוגמאות נוספות לתחפושות לא חסרות. ברחובות תל אביב של אותם הימים נהג להסתובב חסיד נמוך ועב גבות, בעל זקן שחור סבוך, קפוטה ומגפיים, הרי הוא יצחק שמיר. נתן ילין מור נראה לעתים קרובות כאיש עסקים מעונב שעל זרועו תלויה בלונדינית חביבה בתסרוקת מהודרת ומשקפיים מודרניים – היא לא אחרת מאשר גאולה כהן. עבור גאולה היתה התחפושת שחקן מפתח בבריחתה מבית הכלא אל החופש. כך היא מתארת כיצד התחפשה לערבייה בעודה שוהה בבית החולים תחת השגחתה של סוהרת צמודה:<br /><br />"השעה אחת שלושים ואחת. אני פושטת את כותונת בית החולים, פותחת את ברז המקלחת ומפשפשת בידי מאחורי דוד המים החמים. פקעת סמרטוטים תחובה בצד. אני מתירה את הפקעת. גולשים ממנה זוג נעליים. פרחים בלבן פורחים לעיני מתוך שמלה ירוקה. המים זורמים במקלחת. מעל השמלה אני לובשת מעיל שחור וארוך, חוגרת את המעיל בחגורה ונתקלת בסיכה. מרימה מן הארץ צעיף קמוט מבד שחור משיי ושוכחת איך מתחילים לקשור רעלה. אני מנסה לכסות את ראשי במטפחת המשי ושומעת מן החוץ שאון קולות. אני תוקעת את הסיכה ברעלה ובשיער שבעורפי , סוגרת את הסיכה. אחת שלושים וחמש. אני יוצאת עם התרשים שבראשי למדרגות ומגיעה אל האולם ההומה אזרחים, בלשים ושוטרים .יצרי דוחק בי לרוץ אבל עלי לפסוע מתונות. אישה ערבייה רעולת פנים אינה רצה אחרי יצרה. היא מתנהלת כעת כמוני לאיטה. אני מגיעה למדרגות ורואה את מגרש הרוסים מלא בטנקים ואדם וצריחי משוריינים. עושה את דרכי בין המשוריינים, נתמכת בטנקים שלא אמעד ליפול ושומעת איך קולחים להם שם המים שבתוך האמבט. השוער לא יבקש ממני תעודת זהות... אישה ערביה לא מגלה את פניה לנוכרים. אני מתבוללת בתוך הקהל ויוצאת מן השער." <br /><br />נראה אם כן, כי תחפושות היו לעזר רב בשחרור היהודים מצריהם מפרס ועד לח"י... חג פורים שמח לכולם!<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6005673304813804431-3680918285112489346?l=museum-lehi.blogspot.com' alt='' /></div>lehihttp://www.blogger.com/profile/08725647775934460590noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6005673304813804431.post-82500077909810095652011-03-08T04:27:00.000-08:002011-03-09T21:02:51.600-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; clear: both; text-align: center;"><a href="http://www.facebook.com/l.php?u=http%3A%2F%2Fwww.youtube.com%2Fwatch%3Fv%3DaSnOJFH00po&amp;h=5cfc0">http://www.facebook.com/l.php?u=http%3A%2F%2Fwww.youtube.com%2Fwatch%3Fv%3DaSnOJFH00po&amp;h=5cfc0</a></div><br /><div class="separator" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; clear: both; text-align: center;"><a href="https://lh5.googleusercontent.com/-HynsEFnFNZY/TXYVFlXMmwI/AAAAAAAAAQc/QSPQkfcMFeY/s1600/%25D7%2599%25D7%2595%25D7%259D+%25D7%2594%25D7%25A2%25D7%25A6%25D7%259E%25D7%2590%25D7%2595%25D7%25AA10+014.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="240" q6="true" src="https://lh5.googleusercontent.com/-HynsEFnFNZY/TXYVFlXMmwI/AAAAAAAAAQc/QSPQkfcMFeY/s320/%25D7%2599%25D7%2595%25D7%259D+%25D7%2594%25D7%25A2%25D7%25A6%25D7%259E%25D7%2590%25D7%2595%25D7%25AA10+014.jpg" width="320" /></a></div>&nbsp;תלמידי תיכון 'אדר' למדו על פועלו של 'יאיר', ציירו את דיוקנו והלחינו את שירו של אברהם שטרן , 'יאיר: " הרי את מקודשת לי מולדת". הלחין ושר: חנן בן ארי מלווה בשירה: עומר אידלסברג.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6005673304813804431-8250007790981009565?l=museum-lehi.blogspot.com' alt='' /></div>lehihttp://www.blogger.com/profile/08725647775934460590noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6005673304813804431.post-58547376040429446832011-02-03T00:38:00.000-08:002011-02-03T00:46:16.843-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TUpp4MWztmI/AAAAAAAAAQY/PB46kam5Aw8/s1600/8010.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" s5="true" src="http://3.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TUpp4MWztmI/AAAAAAAAAQY/PB46kam5Aw8/s1600/8010.jpg" /></a></div>&nbsp;החודש לפני 66 שנה – נתפסה תחנת שידורי הרדיו של לח"י בידי הבריטים.<br /><br /><br />במסגרת פעולות ההסברה השונות פעלה מטעם לח"י תחנת שידור חשאית – "קול ציון הלוחמת". מטרתה היתה להגיע להמוני בית ישראל על מנת שיבינו מהן הסיבות להמשך המלחמה בבריטים ולגייס אוהדים וחברים נוספים לשורות המחתרת. תחנת השידור הראשונה פעלה בתקופתו של יאיר ולאחר הירצחו פסקו השידורים למשך שלוש שנים. בשנת 1945 הוקמה התחנה מחדש. יעקב יצחקי (אלכס), הוא שהקים אותה. נתן ילין מור (גרא) בחן את התאמתו של נתן מרפיש (גד) להיות קריין "... מהמילה הראשונה שיצאה מפיו, הלך ליבי שבי אחר קולו הגברי, החסון..." (גרא). נתן וגאולה כהן נבחרו לשמש כקרייני תחנת השידור של לח"י. הם קראו מן החדר הסגור שבאחת מעליות הגג בתל אביב, בעוד מכונית הבולשת, מצוידת במיטב המכשירים, מסתובבת לגלות את מקום התחנה.<br /><br />בפברואר 1946, לאחר כחודשיים וחצי בהם שידרו פעמיים בשבוע תפסו הבריטים את התחנה בזמן השידור. נתן ילין מור (גרא) מתאר את ההתרחשות: "בשביל לחמם ולהכין את המשדר בא אלכס, כרגיל, סמוך לשעה שבע, לחדר הגג ברחוב השומר. החדר היה טוב לצורך המשדר. קל היה להתקין אנטנה מתאימה על הגג. אבל החדר החל לעורר חששות מבחינת ביטחון. זה שבועות אחדים נערכו השידורים מאותו חדר והגיעה השעה לעבור למקום אחר. אלכס כבר שכר מקום חדש והשידור הבא אמור היה להיערך ממנו. הערב הוא השידור האחרון מעליית הגג ברחוב השומר מספר שלוש... על הגג הוצב כרגיל, שומר מזוין באקדח שקיים קשר עין עם שומר אחר, שעמד ברחוב, בקרן נחלת בנימין אלנבי. במקום הופיע גד (נתן מרפיש) כתב היד של חלקו בשידור היה בידו מבעוד יום. הופיעה גם גאולה שהחלה לעיין בכתב היד שלה.<br /><br />השעון של אלכס הראה שבע ושלושים. הוא הרכיב את אוזניותיו, שרק את חיילים אלמונים, וגד קרא את קריאת הפתיחה. אל הרמקול ניגשה גאולה כהן והחלה לקרוא בהתלהבות כדרכה. לפתע פרץ לחדר השומר שעל הגג, מבוהל: "צבא!" תוך כדי קריאה הרגישה גאולה שהתרחש דבר והיא שאלה: "מה קרה?" אלכס ניתק מיד את זרם החשמל מן המשדר. הוא הסביר לנוכחים: "אנו מוקפים צבא, הסתלקו מיד! אני אדאג למה שצריך".<br /><br />אלכס ארז את המשדר בשתי מזוודותיו ודחף אותן אל מתחת למיטה. את המפתחות השליך לגג כדי שיוכל למצוא אותם אם יתברר שזו בהלת שווא. בעצמו החל יורד במדרגות אך במישורת הקומה השנייה עצרוהו החיילים... כל הגברים שנמצאו בבית, בדירות ובחדר המדרגות, נלקחו לחקירה. אנשי לח"י הספיקו להשמיד חומר כתוב שעלול היה לשמש עדות מרשיעה נגדם, אך סיפור ה"אליבי" שלהם לא הועילו. נתן ואלכס נשלחו ללטרון ואחר כך הוגלו לאפריקה. גאולה נשלחה לבית הסוהר לנשים בבית לחם.<br /><br />את נפילתה של תחנת השידור ליווה עיתון "המעש" בברכת עידוד לרבבות מאזיני התחנה&nbsp;הנאמנים עם הבטחה לשוב אליהם בהקדם האפשרי. "קול המחתרת העברית עוד ייבקע ויעלה"- הבטיח העיתון "האויב מצויד באמצעי הטכניקה החדישים, רשם הצלחה לזכותו. הוא הצליח לגלות את תחנת השידור של לוחמי חירות ישראל. אך לא לאורך ימים לא יבקע הקול. שירות השידור של לוחמי חירות ישראל יחודש. הוא יורחב וישוכלל. כאשר התרחבה ושוכללה כל פעולתנו לאחר כל כישלון. כי הלוחם העברי איננו נרתע מפני קשיים וכישלונות. הם משמשים לו דרבן בהמשך פעולתו". <br /><br />וכך היה. לאחר נפילת המשדר הורכב משדר חדש ברחוב עמק יזרעאל-פינת הרצל בת"א, לא רחוק ממקום המוזיאון כיום. התחנה שידרה בהצלחה שידורים רבים מתחת לאפם של הבריטים. גאולה כהן, שברחה באפריל 1947 מהכלא שבה לקריין בתחנה עד להפסקת פעולותיה של לח"י בקיץ תש"ח. <br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6005673304813804431-5854737604042944683?l=museum-lehi.blogspot.com' alt='' /></div>lehihttp://www.blogger.com/profile/08725647775934460590noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6005673304813804431.post-50095249289084197602011-01-17T02:45:00.000-08:002011-01-17T03:04:42.835-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">&nbsp;בכ"ה בשבט תש"ב, הגיעו שוטרים בריטיים אל עליית הגג בבית מס' 8 ברחוב מזרחי ב' בשכונת פלורנטין. אברהם "יאיר" שטרן, מייסד ומפקד מחתרת לח"י שהיה מבוקש על ידי הבריטים, נחשף במקום מחבואו ונרצח בו במקום בידי קצין הבולשת הבריטי ג'פרי מורטון.<br /><br /><br />על הרצח מתוך עדותה של טובה סבוראי: היה זה בוקר רגיל ושקט. כל אחד מאיתנו היה שקוע במחשבות. מחשבות כואבת. הייתי במטבח מעמידה על הפתילייה בשר צלי לכבוד שבת. יאיר כהרגלו מדי יום ביומו ישב על כסאו הקבוע הפונה לקיר החיצוני של הדלת וכתב. חלפו מספר דקות והנה אני שומעת דפיקה קלה ועדינה בדלת. יאיר קם בשקט מכיסאו. הוא פנה ישירות לארון. הוא נכנס לארון ואני סגרתי אחריו את הדלת. רק אז ניגשתי לדלת החיצונית ופתחתי אותה. אבוי לי!!!<br /><br />בפתח עמד הקצין האנגלי הג'ינג'י וילקינס ואיתו שני בלשים אנגלים. וילקינס ציווה לערוך חיפוש בבית. שני הבלשים התחילו בחיפוש. אני התיישבתי על הספה. וילקינס ניגש לשולחן ובדק כל פתק שהיה עליו. אחד הבלשים יצא וחזר עם שתי שכנות, כפי הנראה, דיירות הבית. הבלש השני פשפש בכל המקומות האפשריים בדירתנו הקטנה. לבסוף, אחרי שהוא בדק על פינה וכל ארון וארונצ'יק במטבח ובחדר, הוא ניגש לארון הגבוה.<br /><br />בפותחו את הדלת לא נראתה דמותו של יאיר בכלל. הארון היה מלא חליפות, שמלות ומעיל, אבל... הוא הושיט את ידו פנימה לתוך הארון וכמובן נתקל בגופו של יאיר ומשך אותו אליו. פתאום ראיתיו מושיט את ידו ומניח אותה על הכיס האחורי של מכנסיו במקום שהחזיק את אקדחו. זינקתי ממקומי ועמדתי בין יאיר לבין הבלש. "לא לירות" אמרתי "לא לירות או שתירה בי." ליבי הלם בפטישים. יאיר עמד מולם בפתח הארון חיוור ושקט. הוא הובל לספה שעמדה על יד פתח החדר והושב עליה. הבלש הגדול ישב מול יאיר, לפת את שתי ידיו העדינות של יאיר בידו הגדולה ובידו השנייה כיוון את האקדח מול עיניו של יאיר על יד אפו. בבת אחת הבית התמלא בלשים אנגלים גבוהים בהירי פנים ושיער. מצב רוחם היה מרומם. הם צהלו ממש למגינת ליבי.<br /><br />תוך דקות ספורות התחוללה מהומה, שוטרת הגיעה וערכה עלי חיפוש במטבח. נדחפתי מהמדרגות יחד עם השכנות. יצאתי מחדר המדרגות בליווי שני אנגלים למדרכה, סמוך לה עמדה מכונית קטנה ולידה עמד וילקינס. השוטרים הורו לי להיכנס למכונית ולהתיישב בה. שמתי לב שוילקינס מרים את ראשו ונושא עיניו לגג. זזתי לחלון והבטתי גם אני למעלה, לכיוון דירתנו. <br /><br />פתאום פילחו שלוש יריות את האוויר. ידעתי מיד. הם רצחו את יאיר כשידיו כבולות. כאב וחרון הציפו אותי. הוצאתי את ראשי מהחלון וקראתי "שוטרים בלי מדים רצחו את יאיר שטרן! שוטרים בלי מדים רצחו את יאיר שטרן!"<br /><br /><br /><br /><div style="text-align: center;"><u><strong><span style="font-size: large;">הזמנה </span></strong></u></div><div style="text-align: center;">במלאת שישים ותשע שנים להירצחו של אברהם שטרן "יאיר" מחולל תנועת לוחמי חירות ישראל (לח"י) אנו מקיימים טקס אזכרה ליד קברו של "יאיר" בבית העלמין בנחלת יצחק. כמדי שנה, ביום זה אנו מעלים את זכרם של כל חללי לח"י שנפלו במערכות לחירות ישראל. </div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TTQh0Go7_OI/AAAAAAAAAQQ/XvsaM800-Z4/s1600/%25D7%2590%25D7%2596%25D7%259B%25D7%25A8%25D7%2594+2010+048.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="240" n4="true" src="http://3.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TTQh0Go7_OI/AAAAAAAAAQQ/XvsaM800-Z4/s320/%25D7%2590%25D7%2596%25D7%259B%25D7%25A8%25D7%2594+2010+048.jpg" width="320" /></a></div><div style="text-align: center;"><strong>הטקס ייערך ביום ראשון, כ"ה בשבט תשע"א 30 בינואר 2011 בשעה 16:00. ההתכנסות בשעה 15:00</strong>.</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6005673304813804431-5009524928908419760?l=museum-lehi.blogspot.com' alt='' /></div>lehihttp://www.blogger.com/profile/08725647775934460590noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6005673304813804431.post-63447575654433927512010-12-01T01:01:00.000-08:002010-12-01T01:30:28.300-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TPYVRZi1loI/AAAAAAAAAQI/wGDDmaqm3lM/s1600/%25D7%25AA%25D7%259E%25D7%2595%25D7%25A0%25D7%2594+242.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="208" ox="true" src="http://1.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TPYVRZi1loI/AAAAAAAAAQI/wGDDmaqm3lM/s320/%25D7%25AA%25D7%259E%25D7%2595%25D7%25A0%25D7%2594+242.jpg" width="320" /></a></div>היום, נר ראשון של חנוכה, ימלאו 62 שנים לנפילתו של יעקב גרנק- עמוד התווך של מחלקת הפעולות בלח"י, הידוע גם בכינויו "דב הבלונדיני."<br /><br /><br />דב הצטרף ללח"י ב-1943 והפך לאגדה ולסמל עוז וגבורה. הוא נשלח לקורס ללוחמה זעירה, ופיקד על פעולות רבות, ביניהן ההתקפה על מרכז הבולשת הבריטית בירושלים והתקפת שדה התעופה בכפר סירקין, בה הושמדו תשעה מטוסי קרב בריטיים. כמו כן פיקד בפעולה למען שחרורו של ד"ר ישראל אלדד, חבר מרכז לח"י ועל ההתקפה על בניין האנטליג'נס ביפו.<br /><br />חלום חייו של דב לשרת בצבא העברי, התגשם עם קום המדינה. עם הקמת חטיבה 8 בפיקודו של יצחק שדה, התמנה דב למפקד בדרגת סרן בגדוד הפשיטה של לח"י, גדוד 89, והוליך את פלוגתו לניצחונות מזהירים בקרבות מבצע "דני", בעירק סואידן ובנגב המערבי. הוא השרה ביטחון על הלוחמים שהעריצו אותו והלכו אחריו באש ובמים. דב נפצע פעמיים ובשתי הפעמים היה זה בחודש דצמבר, מאז האמין שדצמבר הוא חודש גורלי הצופן עבורו סכנת חיים. ב-26 בדצמבר 1948, חרף נבואת לבו שועט דב קדימה לעוג'ה אל חפיר לרדוף אחרי המצרים.<br /><br />חבר לנשק מתאר את סיפור הקרב:<br /><br />"כל שעות הבוקר ישבנו בתוך המשוריינים. ריח הדלק השרוף, האבק והחול היו בלתי נסבלים. היינו פלוגת הגיבוי של הגדוד. הגדוד נלחם. צריך היה לכבוש את הכפר. הכוח המצרי, בניגוד לצפיותינו היה מבוצר היטב ונלחם בעקשנות רבה. מרחוק שמענו את קולות הקרב. רעש מנועים על פני החולות ושאגות התותחים. בקשר קראו לדב. הוא ניגש אל המכשיר. יצחק (יצחק שדה) היה על הקו. יעקב אמר, חייבים לכבוש את הכפר (עוג'ה אל חפיר) הלחימה קשה וצריך את עזרתך. דב לא היה שלם עם ההחלטה. האויב לא נראה ולא היה זמן לתדרוך רציני, אבל החברים היו זקוקים לו. הוא נתן אות ושלושת המשוריינים פרצו קדימה ברעם מנועים וענן אבק. לא ראינו יותר מאשר כמה מטרים לפנינו ומעל הענן ראיתי את הכפר. התקרבנו והאש נעשתה צפופה ומדויקת. המשוריינים החלו להיפגע. עצרנו מאחורי גדר נמוכה. דב ירד מהרכב, פרש מפה על גבי תא המנוע ובדק את אפשרויות הפעולה. נסיגה לא באה בחשבון, אמר, לא כך לימד אותנו יאיר. <br /><br />דב נתן את האות והמשוריינים הסתערו במעלה הגבעה האש נעשתה חזקה וקרובה יותר ויותר. כמה דקות אחר כך נפגע בגרונו מכדור רובה ונפל לתוך הרכב. האנשים נעצרו ואולי המשיכו? הזיכרון התערפל עם השנים. זכור לי רק שמישהו צעק דב מת! ומיד לאחר מכן, עוג'ה אל חפיר בידינו. יעקב נהרג בקרב כשהוא מסתער "חשוף בצריח" בראש אנשיו על הכפר. עוג'ה אל חפיר נכבשה, ובעקבותיה צפון הנגב וצפון סיני." <br /><br />דב נקבר בחלוצה. הוא הועבר למנוחת עולמים בבית העלמין בנחלת יצחק בכ"ג תמוז תש"ט. היום כ"ד בכסלו, 1.12.10 יתקיים טקס זיכרון ללוחמי לח"י שנפלו בקרבות עוג'ה אל חפיר (ניצנה): יעקב גרנק, עמנואל אזולאי, יעקב רוסוניק, פרחי כהן, צבי ליפשיץ, ניסים טרגו, יוסף זלוצ'בסקי, צבי קסלר, דוד שרעבי.<br /><br />הטקס יתקיים בחלקה הצבאית בבית הקברות בנחלת יצחק בשעה 15:45. <br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6005673304813804431-6344757565443392751?l=museum-lehi.blogspot.com' alt='' /></div>lehihttp://www.blogger.com/profile/08725647775934460590noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6005673304813804431.post-12918426486255237202010-11-29T07:08:00.000-08:002010-11-29T07:22:15.930-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="text-align: center;"></div><div style="text-align: center;"><span style="color: red;">ניצחון המכבים נספר, נזמרה </span></div><div style="text-align: center;"><span style="color: red;"></span></div><div style="text-align: center;"><span style="color: red;"><br /></span></div><div style="text-align: center;"><span style="color: red;">על האויבים אז ידם כי גברה...</span></div><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TPPEAU96R1I/AAAAAAAAAQE/KaZUvahXz6E/s1600/%25D7%2597%25D7%25A0%25D7%2595%25D7%259B%25D7%2599%25D7%2594.gif" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="292" ox="true" src="http://1.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TPPEAU96R1I/AAAAAAAAAQE/KaZUvahXz6E/s320/%25D7%2597%25D7%25A0%25D7%2595%25D7%259B%25D7%2599%25D7%2594.gif" width="320" /></a></div>&nbsp;<stroke joinstyle="miter"></stroke><formulas><f eqn="if lineDrawn pixelLineWidth 0"></f><f eqn="sum @0 1 0"></f><f eqn="sum 0 0 @1"></f><f eqn="prod @2 1 2"></f><f eqn="prod @3 21600 pixelWidth"></f><f eqn="prod @3 21600 pixelHeight"></f><f eqn="sum @0 0 1"></f><f eqn="prod @6 1 2"></f><f eqn="prod @7 21600 pixelWidth"></f><f eqn="sum @8 21600 0"></f><f eqn="prod @7 21600 pixelHeight"></f><f eqn="sum @10 21600 0"></f></formulas><path gradientshapeok="t" o:connecttype="rect" o:extrusionok="f"></path><lock aspectratio="t" v:ext="edit"></lock><shape alt="" id="_x0000_s1027" o:button="t" style="height: 63.55pt; left: 0px; margin-left: 217.5pt; margin-top: 65.75pt; position: absolute; text-align: left; width: 135pt; z-index: 1;" type="#_x0000_t75"><imagedata blacklevel="3932f" o:href="http://www.global-report.com/midrasha/images/he/343443_t.gif" src="file:///C:\WINDOWS\TEMP\msohtml1\01\clip_image001.png"></imagedata></shape> <stroke joinstyle="miter"></stroke><formulas><f eqn="if lineDrawn pixelLineWidth 0"></f><f eqn="sum @0 1 0"></f><f eqn="sum 0 0 @1"></f><f eqn="prod @2 1 2"></f><f eqn="prod @3 21600 pixelWidth"></f><f eqn="prod @3 21600 pixelHeight"></f><f eqn="sum @0 0 1"></f><f eqn="prod @6 1 2"></f><f eqn="prod @7 21600 pixelWidth"></f><f eqn="sum @8 21600 0"></f><f eqn="prod @7 21600 pixelHeight"></f><f eqn="sum @10 21600 0"></f></formulas><path gradientshapeok="t" o:connecttype="rect" o:extrusionok="f"></path><lock aspectratio="t" v:ext="edit"></lock><shape alt="" id="_x0000_s1028" o:button="t" style="height: 63.55pt; left: 0px; margin-left: 217.5pt; margin-top: 65.75pt; position: absolute; text-align: left; width: 135pt; z-index: 1;" type="#_x0000_t75"><imagedata blacklevel="3932f" o:href="http://www.global-report.com/midrasha/images/he/343443_t.gif" src="file:///C:\WINDOWS\TEMP\msohtml1\01\clip_image001.png"></imagedata></shape><br /><br /><div style="text-align: center;"><span style="font-size: large;">הנכם מוזמנים למסיבת חנוכה</span></div><br />שתתקיים ביום שני, נר שישי, כ"ט כסלו, 6.12.2010, בשעה 17.30, <br />במוזיאון לח"י –בית-יאיר, רח' שטרן 8 תל-אביב.<br /><br />&nbsp;<span style="color: blue;">בתכנית:</span><br /><br />ברכות: יאיר שטרן וענבר קוונשטוק <br /><br />הדלקת נרות חנוכה, שירת הקהל<br /><br /><span style="font-size: large;"><u><strong><span style="color: blue;">ד"ר אורי מילשטיין -&nbsp; </span></strong></u><span style="color: blue;"><u><strong>תרומתם הצבאית של לוחמי המחתרת</strong></u> </span></span><br /><br />שולמית לבנת בשירי מחתרות<br /><br />סופגניות וכיבוד<br /><br />מצב רוח חגיגי<br /><br /><div style="text-align: center;">נשמח לראותכם!</div><div style="text-align: center;"><br /></div><div style="text-align: center;">מוזיאון לח"י, העמותה להנצחת מורשת לח"י, המדרשה הלאומית.</div><div style="text-align: center;"><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6005673304813804431-1291842648625523720?l=museum-lehi.blogspot.com' alt='' /></div>lehihttp://www.blogger.com/profile/08725647775934460590noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6005673304813804431.post-22305957467795925642010-11-29T06:45:00.000-08:002010-11-29T06:49:19.558-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">&nbsp;<group coordorigin="360,900" coordsize="4680,13312" id="_x0000_s1027" style="height: 665.6pt; left: 0px; margin-left: 10.5pt; margin-top: 33.75pt; position: absolute; text-align: left; width: 234pt; z-index: 1;"> <shapetype coordsize="21600,21600" filled="f" id="_x0000_t75" o:preferrelative="t" o:spt="75" path="m@4@5l@4@11@9@11@9@5xe" stroked="f"><stroke joinstyle="miter"></stroke><formulas><f eqn="if lineDrawn pixelLineWidth 0"></f><f eqn="sum @0 1 0"></f><f eqn="sum 0 0 @1"></f><f eqn="prod @2 1 2"></f><f eqn="prod @3 21600 pixelWidth"></f><f eqn="prod @3 21600 pixelHeight"></f><f eqn="sum @0 0 1"></f><f eqn="prod @6 1 2"></f><f eqn="prod @7 21600 pixelWidth"></f><f eqn="sum @8 21600 0"></f><f eqn="prod @7 21600 pixelHeight"></f><f eqn="sum @10 21600 0"></f></formulas><path gradientshapeok="t" o:connecttype="rect" o:extrusionok="f"></path><lock aspectratio="t" v:ext="edit"></lock></shapetype><shape id="_x0000_s1028" style="height: 13312px; left: 360px; position: absolute; top: 900px; width: 4680px;" type="#_x0000_t75" wrapcoords="-59 0 -59 21577 21600 21577 21600 0 -59 0"><imagedata o:title="מפה אילמת" src="file:///C:\WINDOWS\TEMP\msohtml1\01\clip_image001.png"></imagedata></shape><rect id="_x0000_s1029" style="height: 172px; left: 2658px; position: absolute; top: 2705px; width: 152px;"></rect><rect id="_x0000_s1030" style="height: 171px; left: 2811px; position: absolute; top: 2362px; width: 152px;"></rect><rect id="_x0000_s1031" style="height: 172px; left: 2351px; position: absolute; top: 4594px; width: 153px;"></rect><rect id="_x0000_s1032" style="height: 171px; left: 2810px; position: absolute; top: 4423px; width: 152px;"></rect><rect id="_x0000_s1033" style="height: 173px; left: 1920px; position: absolute; top: 5252px; width: 172px;"></rect><rect id="_x0000_s1034" style="height: 171px; left: 2131px; position: absolute; top: 5969px; width: 152px;"></rect><rect id="_x0000_s1035" style="height: 172px; left: 2590px; position: absolute; top: 6312px; width: 152px;"></rect><rect id="_x0000_s1036" style="height: 171px; left: 1518px; position: absolute; top: 7687px; width: 153px;"></rect><rect id="_x0000_s1037" style="height: 177px; left: 3060px; position: absolute; top: 6300px; width: 158px;"></rect><rect id="_x0000_s1038" style="height: 171px; left: 2700px; position: absolute; top: 5049px; width: 152px;"></rect><wrap anchorx="page"></wrap></group>סמנו את האירועים הבאים על המפה על פי המקום בו התרחשו: כיתבו את מספר השאלה על המפה ולידו את שם הישוב.<br />את התשובות שילחו במייל לכתובת:lehi1942@gmail.com&nbsp; ל3 הפותרים הראשונים ישלח פרס ספר.<br /><br />1. מחנה המעצר בו חפרו לוחמי מחתרת לח"י, מנהרה באורך 76 מ'.<br />2. בית הכלא בו פוצצו עצמם שני לוחמים עם רימון המוסווה באמצעות תפוז.<br />3. הקיבוץ שהיה תחת התקפות חוזרות ונשנות במלחמת העצמאות, שנפסקו לאחר כיבוש מצודת עיראק סוידאן.<br />4. במקום זה פוצצו חברי לח"י 9 מטוסי ספיטפייר במסגרת תנועת המרי.<br />5. חמישה נערים ונערות שהתאמנו במבנה מבודד נהרגו ע"י בריטים שהגיעו למקום. היום יש כיכר בעיר זו לזכרם.<br />6. שדה תעופה גדול וחשוב, שנכבש ע"י לוחמי חטיבה 8 במלחמת העצמאות.<br />7. חומת כלא זה נפרצה וממנו ברחו 27 אסירי אצ"ל ולח"י.<br />8. הישוב שנקרא על שמו המחתרתי של אברהם שטרן.<br />9. במקום זה פוצצו אנשי מחתרת לח"י את בתי המלאכה בהם טיפלו בקטרי הרכבות. 11 לוחמים נהרגו בפעולה זו.<br />10. העיר בה נתפס ונרצח אברהם שטרן.<br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TPO78t2aOWI/AAAAAAAAAQA/IodfgC9Goco/s1600/%25D7%259E%25D7%25A4%25D7%2594+%25D7%2590%25D7%2599%25D7%259C%25D7%259E%25D7%25AA.gif" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="640" ox="true" src="http://1.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TPO78t2aOWI/AAAAAAAAAQA/IodfgC9Goco/s640/%25D7%259E%25D7%25A4%25D7%2594+%25D7%2590%25D7%2599%25D7%259C%25D7%259E%25D7%25AA.gif" width="252" /></a></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6005673304813804431-2230595746779592564?l=museum-lehi.blogspot.com' alt='' /></div>lehihttp://www.blogger.com/profile/08725647775934460590noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6005673304813804431.post-50373260794683910152010-11-03T04:41:00.000-07:002010-11-04T03:02:49.566-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TNFMo9l941I/AAAAAAAAAPk/HNAaHNeqg3Q/s1600/%D7%92%D7%A8%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%99+054.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="150" px="true" src="http://3.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TNFMo9l941I/AAAAAAAAAPk/HNAaHNeqg3Q/s200/%D7%92%D7%A8%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%99+054.jpg" width="200" /></a><br />עכשיו כשהגיע סוף סוף הסתיו, הרוח מתחילה לנשוב והלחות יורדת&nbsp;אפשר לצאת לטייל ברחובות. בסמוך לשכונת פלורנטין נמצאת שכונת נווה צדק הציורית והיפה. ניתן לשלב סיור בנווה צדק לצד ביקור במוזיאון לח"י. זוהי הצעה לסיור של כשעתיים. סיפורים וחומרים נוספים ניתן למצוא במוזיאון.<br /><br />בדרך כלל כשאנחנו מגיעים לתל אביב, העיר הגדולה - "עיר ללא הפסקה" אנחנו מבקרים בבתי הקפה, המסעדות והחנויות ביום, או במועדונים והפאבים&nbsp;בלילה.&nbsp;אני רוצה להציע לכם&nbsp;ביקור שונה&nbsp;מתל אביב התוססת והרועשת שאתם מכירים במקום שקט ומיוחד הטומן בחובו היסטוריה וסיפורים על אנשים שבזכותם קמה לאחר כמה שנים נוספות העיר ת"א.<br /><br /><br /></div><div class="separator" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TNFIDZ6D2MI/AAAAAAAAAPM/ZM8n2h-klzA/s1600/%D7%92%D7%A8%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%99+019.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; cssfloat: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" height="240" px="true" src="http://4.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TNFIDZ6D2MI/AAAAAAAAAPM/ZM8n2h-klzA/s320/%D7%92%D7%A8%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%99+019.jpg" width="320" /></a></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">&nbsp;<strong><u>תחנה 1: גשר שלוש</u></strong>.</div><br />(רח' שלוש, מייד לאחר הצומת עם רחוב אילת)<br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">אנחנו נמצאים בנווה צדק, שתי דקות מיפו, זוהי שכונה קטנה, אפשר להגיד אפילו "כפר קטן בתוך ת"א", הרחובות צרים, סימטאות מפותלות וחלק מהבתים, שעומדים על תילם עוד מהמאה ה-19 מתפוררים ומוזנחים. השכונה עוברת בשנים האחרונות תהליכי בניה&nbsp;אינטנסיביים של שימור המבנים הישנים ובנית מבנים חדשים על שרידי מבנים שהתמוטטו. קשה לדמיין איך נראו הרחובות האלו פעם...</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">בואו נחזור אחורה במכונת הזמן לסוף המאה ה-19, המקום שאנו עומדים בו עכשיו שומם. מה היה מסביבנו? חול וחול, פרדסים פה ושם והעיר הקרובה – יפו. המצב של היהודים ביפו באותה תקופה היה בכי רע.</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">ערביי יפו היו העשירים בעלי הבתים והיהודים חיו תחת חסותם בתנאי שכירות קשים. תנאי המגורים בעיר מזוויעים, הצפיפות איומה, זבל על הארץ וביוב זורם ברחובות, על מערכת סניטרית אפשר רק לחלום, מה שגורם למגפות קשות כמו דיזנטריה וכולירה. בקיצור - המצב בלתי נסבל תגידו לי, אתם הייתם ממשיכים לחיות בצורה כזו? תראו כמה מקום יש כאן, תסתכלו על ים גרגירי החול והשטח שיש כאן, אז למה לא לצאת מהחומות של יפו?</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">זה לא קל כשסביב ליפו יש רק חולות ושודדים. למרות התנאים הקשים התושבים הרגישו בטוחים יותר בין החומות. כדי לעשות צעד נועז שכזה ולצאת מן הבוץ היה צורך במנהיג – אדם שיסחף אחריו את היהודים ביפו מחוץ לחומות למרות החששות והפחדים.</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">ואכן, אותו אדם הגיע. הוא היה ירושלמי בשם <strong>שמעון רוקח</strong> (המוכר כיום בתור "מחלף רוקח"), "איש העולם הגדול" שבא בשנות ה-80 של המאה ה-19 ליפו, כדי לגבות מס דרך מיפו לירושלים. רוקח, רואה את מצבם הקשה של יהודי יפו ומיד נרתם לפעילות ציבורית. הוא מקים את האגודות הראשונות "בני ציון" ו"עזרת ישראל" שנועדו לעזור לעניי הקהילה היהודית ביפו, וביזמתו אף נפתח בית חולים יהודי ראשון ביפו.</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">רוקח גר בירושלים, הוא ראה את יהודי ירושלים יוצאים מחומות העיר העתיקה ומקימים את שכונת "משכנות שאננים" של מונטיפיורי. שמעון רוקח בקיא בעניינים ומציע לתושבי יפו לעשות דבר דומה. אמנם היה צורך בקצת כושר שכנוע אבל מה שהכריע לבסוף היו התנאים הקשים ביפו מצד אחד ומצד שני רעיון חדש להתיישבות עברית חדשה.</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">מיד מתחילה אגודת "עזרת ישראל" את ההכנות לבניית השכונה היהודית החדשה מחוץ לחומות. מתחילים לחפש אדמות באזור ומגלים שיש שטח נרחב בחולות ליד יפו ששייך ליהודי. אותו יהודי הוא הגיבור השני בסיפורינו. על שמו נקרא הגשר שעליו אנו עומדים - וזהו <strong>אהרון שלוש</strong>.</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div>אהרון שלוש הגיע לארץ מאלג'יר עם משפחתו בהיותו בן 26. המשפחה עלתה ארצה באונייה ובדרך נקלעו לסערה. שני אחיו הקטנים של אהרון טובעים ומתים וכך מתחילה משפחת שלוש את חייה בארץ בטרגדיה נוראית. <br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div>המשפחה מתיישבת ביפו. אברהם, אביו של אהרון הופך לראש הקהילה המוגרבית הקטנה וכשהוא נפטר תופס בנו את מקומו. אהרון מצליח מאוד בעבודתו. סוד הצלחתו הוא החוש העסקי שלו. הוא יודע להשקיע במקומות הנכונים כמו למשל- בחולות שליד יפו שאגודת "עזרת ישראל כל כך חפצה בהם. <br /><br />לשלוש, אדם אמיד ומבוסס היתה כרכרה שאיתה היה נוסע לעבודתו יום יום, הוא עבר כאן, בוואדי הזה, שהיה עקלקל ומסוכן. יום אחד הכרכרה של שלוש התהפכה ושלוש נחבל בגופו. הסולטן של יפו, שהיה ביחסים טובים עם מר שלוש שמע על המקרה והחליט שלא יקום ולא יהיה – חייבים להקים גשר מעל הוואדי! - הגשר כיום נקרא "גשר שלוש"<br /><br />את סיפורינו נמשיך בבית הראשון של השכונה <br /><br /><u><strong>תחנה 2: בית שלוש - רח' שלוש 32.</strong></u><br />אנחנו נמצאים עכשיו בביתו של אהרון שלוש. זהו הבית הראשון בשכונה שנבנה בשנת 1886. הבית בן 3 קומות: קומה 1 – בית מלאכה, קומה 2 – בית מגורים, קומה 3 – בית כנסת שהמשפחה מייסדת.<br /><br />מר שלוש מתגלה כנדיב ומציע לאגודת עזרת ישראל את האדמות בלי צורך לקבוע מחיר עכשיו, העיקר שהשכונה תצא לדרך. למה? אהרון שלנו ביזנס-מן ממולח. כמו כל איש עסקים הוא רואה בקניית הקרקעות ויישובם עסק כלכלי והשקעה נדל"נית. לא סתם הוא מציע לאנשי עזרת ישראל את הקרקעות שלו בחינם. שלוש יודע שברגע שיבנו שם בתים נוספים ערך הקרקעות יעלה וגם הוא יוכל להתיישב בביתו.<br /><br />אנשי אגודת ישראל שמחים על ההצעה אך מעדיפים לשלם. שלוש נותן להם הטבות ומגיע איתם להסכם – הבנייה תתחיל מיד, התשלום יידחה לשנה.<br />וכך מתחילה הבנייה וגם ההיכרות בין רוקח לשלוש.<br />הבית הזה הולך וגדל וכל משפחת שלוש עוברת לגור כאן. הבית תמיד היה מרכז חברתי בעיר. תחילה היה בו בית הכנסת היחיד, שלוש עצמו היה נגיד בנק אנגלו פלסטין ביפו ואיש ציבור בעל ממון.<br /><br /><a href="http://3.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TNFIY7_PT8I/AAAAAAAAAPQ/87tW_6296Ko/s1600/%D7%92%D7%A8%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%99+023.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="240" px="true" src="http://3.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TNFIY7_PT8I/AAAAAAAAAPQ/87tW_6296Ko/s320/%D7%92%D7%A8%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%99+023.jpg" width="320" /></a><br />האגדה מספרת שלילה אחד מגיעים שודדים לבית הזה של משפחת שלוש ומתחילים לדפוק בחוזקה על הדלת. ילדיו של שלוש מתעוררים, הם תופסים שני רובים ומנסים לירות אך הרובים תקועים ולא ניתן לתפעל אותם, ואז אהרון שלנו יוצא בנונשלנטיות עם גלביה על הראש והולך לבית הכנסת שבחצר הבית. השודדים החכמים חושבים שמי שהולך לפניהם זהו שד נבהלים ונמלטים על נפשם, שליט יפו שומע על כך ולא מסכים ששלוש יאוים על ידי שודדים ולכן ממנה שומרים לבית.<br />במלחה"ע ה- 1 נופל על הבית פגז, אהרון היה באותה שעה בבית, אך למרבה המזל לא נפגע. כיום הבית הולך ומידרדר. משמש כבית כנסת, נראה מוזנח מאוד.<br /><br />בקיץ של 1887 כבר עמדו על תילם עשרת הבתים הראשונים של השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות יפו – שכונת "נווה צדק". היא נקראת כך על סמך דברי ירמיהו הנביא על תחיית ישראל בארצו – "עוד יאמרו את הדבר הזה בארץ יהודה ובעריו בשובי את שבותם יברך ה' נווה צדק"(ל"א 22) וכשיש שכונה חדשה, יש גם ילדים, וכשיש ילדים צריך חינוך אז מה עשו?<br /><a href="http://3.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TNFL8aCbRdI/AAAAAAAAAPc/SGji5zJI_vo/s1600/%D7%92%D7%A8%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%99+060.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="240" px="true" src="http://3.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TNFL8aCbRdI/AAAAAAAAAPc/SGji5zJI_vo/s320/%D7%92%D7%A8%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%99+060.jpg" width="320" /></a><br /><br /><strong><u>תחנה 3: מרכז סוזן דלל</u></strong>. <br />זהו מרכז סוזן דלל, המקום הוא דוגמא מובהקת לשימור כיום המקום משמש כמרכז מחול ותיאטרון, משמש את להקת בת שבע, להקת ענבל ועוד להקות צעירות. מה היה המקום בעבר?<br /><br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">ליהודי יפו, ועכשיו לשכונות החדשות אין חינוך עברי. ילדיהם נשלחים ללמוד בחדר או בבתי ספר נוצריים. אבל היהודים רוצים שילדיהם יחונכו בבית ספר שבו מדוברת השפה העברית. הם מקימים אגודה בשם "בני משה" שאחת השאיפות הבולטות שלה הקמת בי"ס עברי. הבעיה היא שאין תקציב ואם אין כסף שום דבר לא הולך לכן הם פונים לחברה צרפתית יהודית- אליאנס, שיש לה זיכיון להקים בית ספר באימפריה העותמנית.</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div><a href="http://3.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TNFMSsWNsTI/AAAAAAAAAPg/RWt3W-fK1-8/s1600/%D7%92%D7%A8%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%99+062.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="240" px="true" src="http://3.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TNFMSsWNsTI/AAAAAAAAAPg/RWt3W-fK1-8/s320/%D7%92%D7%A8%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%99+062.jpg" width="320" /></a><br />הוחלט להקים בי"ס בשיתוף אליאנס ובני משה, אך שיתוף הפעולה בעייתי כי חברת אליאנס רוצה שהתרבות והשפה שיונהגו בבית הספר יהיו צרפתים ואילו בני משה רוצים עברית ורק עברית.<br /><br />בסופו של דבר נמצאה פשרה: מוקם בי"ס לבנים שבו השפה המדוברת היא צרפתית, ובי"ס נוסף, לבנות בלבד שבו ילמדו בעברית. מדוע דווקא הבנות ילמדו בעברית? הוחלט כך לפי מחשבה שאם האימהות ידברו עברית גם ילדיהן ידברו עברית.<br /><br />בי"ס לבנות היה גאוות הישוב. אך בנו של מנהל בית הספר – שמחה בן ציון, ילד עקשן שלימים יהיה צייר ידוע שכבר בימים ההם היה מאוד אידאליסט- שמו נחום גוטמן החליט שהוא לא מוכן להיות מופלה בגלל מינו ויש לו זכות ללמוד את השפה העברית. כך מצא את עצמו נחום גוטמן לומד עם 30 בנות בכיתה (מתוך אידיאלים כמובן...) <br /><br />גוטמן לא היה האומן ואיש הרוח היחיד בשכונה. אין זה מקרה שדווקא כאן הוקם מרכז לאומנות והשכונה הזו מתמלאת לאט לאט בגלריות וסדנאות. כאן היה המרכז התרבותי של סוף המאה ה-19, גדלו כאן מיטב אנשי הרוח, הספרות והאומנות כשלביתו של המפורסם מביניהם אנו פונים כעת.<br /><br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TNFIui6bBvI/AAAAAAAAAPU/5c2xL4FoUY0/s1600/%D7%92%D7%A8%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%99+036.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="240" px="true" src="http://4.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TNFIui6bBvI/AAAAAAAAAPU/5c2xL4FoUY0/s320/%D7%92%D7%A8%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%99+036.jpg" width="320" /></a></div><strong><u>תחנה 4: בית הסופרים-&nbsp;מוזיאון גוטמן- רח' רוקח 21.</u></strong><br />בין הסמטאות הצרות חיו וכתבו משוררים וסופרים רבים: שמחה בן ציון ובנו נחום גוטמן, חיים ברנר, דבורה בראון ועוד. כנראה שהמקום תרם למוזה. בין היוצרים ישנו אדם צנוע ועני ששכר לו עליית גג בבית הזה ושמו שמואל צ'צ'קס. הוא נתן לנחום גוטמן חברו הטוב, לקרוא את סיפוריו. גוטמן התלהב, והציע לשמואל להעביר את הכתבים לאביו, שמחה בן ציון, שהיה מו"ל.<br /><br />שמואל הסכים וכדי שחוות הדעת תהיה אובייקטיבית כינה את עצמו בשם ספרותי הלקוח מספרו "עגונות" שם שאתם ודאי מכירים: ש"י עגנון.<br /><br />כאמור, עגנון לא היה הסופר היחיד בשכונה. מכאן צמחו אנשי רוח רבים, ביניהם ראשוני העיתונאים בארץ שעשו בבניין הזה מערכת והקימו את עיתון "הפועל הצעיר". עם השנים הבית שהיה עשוי מכורכר, הלך והתפורר עד שרשות העתיקות החליטה לשקם אותו. הוא שופץ והקימו כאן מוזיאון לפועלו של הצייר נחום גוטמן. מוזיאון מקסים ומומלץ בחום.<br /><br /><div class="separator" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TNFnooRwPeI/AAAAAAAAAPo/eqZs2u96mIU/s1600/%D7%92%D7%A8%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%99+064.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; cssfloat: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" height="150" px="true" src="http://4.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TNFnooRwPeI/AAAAAAAAAPo/eqZs2u96mIU/s200/%D7%92%D7%A8%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%99+064.jpg" width="200" /></a><a href="http://2.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TNFoASM1f4I/AAAAAAAAAPs/npcCcvVRYM8/s1600/%D7%92%D7%A8%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%99+022.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="150" px="true" src="http://2.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TNFoASM1f4I/AAAAAAAAAPs/npcCcvVRYM8/s200/%D7%92%D7%A8%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%99+022.jpg" width="200" /></a></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">&nbsp;<img border="0" height="200" px="true" src="http://4.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TNFoYEkGvRI/AAAAAAAAAPw/qtbWnD5WaOw/s200/%D7%92%D7%A8%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%99+051.jpg" width="150" /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div><div class="separator" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TNFovS6cTgI/AAAAAAAAAP0/tV2Z36DCzsQ/s1600/%D7%92%D7%A8%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%99+066.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; cssfloat: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" height="240" px="true" src="http://4.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TNFovS6cTgI/AAAAAAAAAP0/tV2Z36DCzsQ/s320/%D7%92%D7%A8%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%99+066.jpg" width="320" /></a></div>בהרבה בתים בשכונה אפשר לראות תריסי עץ ואנשים&nbsp;קטנים שמחזיקים אותם פתוחים.&nbsp;אלו הם ה"מנטשלך"- מנטשלה ביידיש הוא איש קטן (בעברית קוראים להם אישונים וביחיד אישון).<br />זקני נווה צדק מספרים שלמנטשלך היה תפקיד הרבה יותר מהותי בחיי החברה של השכונה... שימו לב, אם מסתכלים טוב אפשר להבחין שצד אחד של המנטשלך הוא גבר והשני הוא אישה ולמעשה השתמשו נשות נווה צדק השובבות להעביר מסר ע"י המנטשלך.<br /><br />כאשר המנטשלך היה בצד הגבר, המסר היה: "בעלי בבית, אף אחד לא מוזמן..." אך כשהמנטשלך היה בצד האישה המסר למאהב היה: "בעלי עובד בפרדס... אני לבד..."<br /><br />עכשיו נמשיך לבית הכי מפואר בשכונה- ביתו של שמעון רוקח.<br /><br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TNFJFTrTQ3I/AAAAAAAAAPY/Int2BzyOQ5s/s1600/%D7%92%D7%A8%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%99+039.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="240" px="true" src="http://2.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TNFJFTrTQ3I/AAAAAAAAAPY/Int2BzyOQ5s/s320/%D7%92%D7%A8%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%99+039.jpg" width="320" /></a></div><strong><u>תחנה 5: בית רוקח - רח' רוקח &nbsp;36.</u></strong><br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">שמעון רוקח, אחד ממייסדי השכונה, הקים לו בית שהיה הגדול והמפואר ביותר בשכונה באותם ימים. בית בן שתי קומות, כשעל הגג התנשאה כיפת כסף נוצצת .<br />בית משפחת רוקח היה אחד ממרכזי השכונה ומוקדיה החברתיים. מכאן יצא גם אחד מראשי העיר של ת"א – ישראל רוקח. כשיצאה משפחת רוקח מהבית הוא החליף כמה וכמה בעלים, הוזנח מאוד ובסופו של דבר חזר לחיק המשפחה ושופץ. <br /><br />נכדתו של שמעון רוקח, לאה מג'רו מינץ שיפצה את הבית וחידשה את חצרו, עתה פסליה ניצבים בו. כמו כן מצויים בבית צילומים וחומר תיעודי על משפחת רוקח וניתן לבקר.<br /><br />אז יש לנו בית כנסת, יש לנו בית ספר, יש "בית הסופרים" מה חסר כדי שהחיים כאן יהיו מושלמים?<br /><br /><strong><u>תחנה 6: קולנוע עדן - רח' לילנבלום 2/4.</u></strong><br /><br />קולנוע עדן או יותר נכון ראינוע עדן היה המרכז החברתי של נווה צדק במשך שנים רבות. הוא הוקם בשנת 1914 ואת שמו נתן לו הסופר שמחה בן ציון.<br /><br />הראינוע פעל זמן קצר בלבד כי מלחה"ע הראשונה גרמה להפסקת פעילות אך עם הכיבוש הבריטי חודשה הפעלתו לטובת הצבא הבריטי. בסוף המלחמה ניתן לראות כאן שוב סרטים ולא רק סרטים. האולם שימש לאסיפות, הצגות, אופרות ואפילו קבלת הפנים של הלורד בלפור בביקורו.<br /><br />עד שנת 1930 – תקופת הסרט האילם – היו מציגים סרטים ללא קול. תחת המסך ישבו כמה נגנים שליוו את הסרט.עם התפתחות הטכנולוגיה גווע הראינוע והפך לשמנוע שנקרא מאוחר יותר קולנוע. אך מועצת הפועלים סירבה לפטר את הנגנים. להנהלת הקולנוע לא היתה ברירה – היא החלישה את הקול עד שניתן אישור לפטר אותם.<br /><br />מה עושים אחרי שיוצאים מסרט? היום – שותים קולה במזנון. אז- שתו גזוז בקיוסק. בעל הקיוסק סירב לפתוח את שעריו עד שלא יותקן כולא ברקים על ראשו – הודות להחלטה נבונה זו עומד הקיוסק עד היום. הוא לא נפגע מסופות הברקים הרבות אשר פוקדות את תל אביב.<br /><br />היום הקולנוע אינו פעיל. קולנוע עדן הפך לאתר צילומים רשמי – כאן צולם "אלכס חולה אהבה", פישנזון בכבודו ובעצמו התהלך ברחובות אלו. <br /><br />וכאן, במקום הזה ממש, ביום סגרירי של שנת 1942 מתרחשת סצינה שנראה כאילו יצאה מתוך מערבון הוליוודי ישר לרחובות השקטים של השכונה. הכל התחיל כשצבי קופרשטיין, קופאי מהמשביר, יוצא מבנק הפועלים עם תיק ובתוכו 1090 לירות. בדרך לאוטובוס מתנפלים עליו שני גברים חמושים, חוטפים את התיק עם הכסף ונמלטים. צבי צועק "שודדים!", עוברים ושבים מנסים לתפוס את השניים, חיילים בריטיים מצטרפים, יריות באוויר, מתפתח מרדף דרך סמטאות וחצרות. אחד השודדים מצליח להגיע עד רחוב שלוש, שם הוא נתפס, השני מתחבא כאן, בקולנוע עדן. גם הוא נתפס.<br /><br />מי הם שני הגברים הללו? מה בכוונתם לעשות עם הכסף שבתיק?<br /><br />שני האנשים הם אנשי מחתרת לח"י. בכסף ששדדו, או כדבריהם "החרימו" הם מתכוונים להשתמש בכדי לגרש את השלטון הבריטי מארץ ישראל ולהקים כאן מדינה יהודית. נשמע מופרך?&nbsp;עוד מעט ננסה להבין איך פעלו חברי מחתרת לח"י, מי היה המנהיג שלהם ומה קרה לא רחוק מכאן, בשכונת פלורנטין. <br /><br /><br />בכל רחוב מסתתר בית נוסף שאפשר לספר עליו, כל פינה מסתירה פרשיה נעלמה. נשמח לספר ולטייל יחד איתכם בהזדמנות קרובה מאד.<br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TNKEp9eI1WI/AAAAAAAAAP4/EJ_A6sKlmR0/s1600/%D7%9E%D7%A4%D7%AA+%D7%94%D7%92%D7%A2%D7%94+%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%99%D7%90%D7%95%D7%9F+%D7%9C%D7%97%D7%99.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" px="true" src="http://2.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TNKEp9eI1WI/AAAAAAAAAP4/EJ_A6sKlmR0/s320/%D7%9E%D7%A4%D7%AA+%D7%94%D7%92%D7%A2%D7%94+%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%99%D7%90%D7%95%D7%9F+%D7%9C%D7%97%D7%99.jpg" width="221" /></a></div><br /><br /><br /><br /><br /><br /></div><br /><br /><br /><br /><br /><br /><div class="separator" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; clear: both; text-align: center;"></div><div class="separator" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TNFoYEkGvRI/AAAAAAAAAPw/qtbWnD5WaOw/s1600/%D7%92%D7%A8%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%99+051.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; cssfloat: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"></a></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6005673304813804431-5037326079468391015?l=museum-lehi.blogspot.com' alt='' /></div>lehihttp://www.blogger.com/profile/08725647775934460590noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6005673304813804431.post-3960881189649057272010-10-24T05:17:00.000-07:002010-10-25T03:43:06.718-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">&nbsp;פוסט זה הוא חידון: את התשובות יש לשלוח למייל:lehi1942@gmail.com ל3 הפותרים הראשונים ישלח פרס ספר.<br /><br /><strong><u>1. איזה משירי יאיר הפך להיות המנון לח"י?</u></strong><br />א. חיים אנחנו במחתרת.<br />ב. הרי את מקודשת לי מולדת.<br />ג. לאמהות שלנו.<br />ד. חיילים אלמונים<br /><br /><u><strong>2. היכן המשיך אברהם את לימודי הדוקטורט שלו?</strong></u><br />א. פירנצה, איטליה<br />ב.&nbsp;פריז, צרפת.<br />ג. רוסיה.<br />ד. סובלק, פולין.<br /><br /><strong><u>3. היכן נקבר אברהם שטרן?</u></strong><br />א. הר הרצל.<br />ב. בית הקברות היהודי בסובלק בפולין.<br />ג. נחלת יצחק.<br />ד. הר הזיתים.<br /><br /><u><strong>4. מהם שלושת הייעודים החשובים בעיקרי התחייה?</strong></u><br />א. שפה עברית, תרבות עברית והקמת צבא עברי<br />ב. צדק חברתי, פשרנות ושלום<br />ג. גאולת האדמה, תקומת המלכות ותחיית האומה<br />ד. מרד, קיבוץ גלויות ושפה עברית<br /><br /><u><strong>5. כיצד נקראה תחנת השידור הראשונה שהקים שטרן?</strong></u><br />א. קול לוחמי חירות ישראל<br />ב. קול ציון הלוחמת<br />ג. קול המחתרת העברית<br />ד. המעש<br /><br /><strong><u>6. מי היו מרכז לח"י?</u></strong><br />א. המחלקה בבולשת שעקבה אחרי&nbsp;חברי הלח"י.<br />ב. ההנהגה החדשה לאחר רצח יאיר.<br />ג. אנשי לח"י שפעלו במרכז הארץ.<br />ד. כינוי לחברי הלח"י שלא ישבו בבית המעצר.<br /><br /><strong><u>7. אילו עיתונים&nbsp;היו ללח"י?</u></strong><br />א. החזית<br />ב. המעש<br />ג. החומה<br />ד. א+ב נכונות<br /><br /><strong><u>8. כמה שירים פירסם 'יאיר' בחייו?</u></strong><br />א.3<br />ב.5<br />ג.7<br />ד.10<br /><br /><strong><u>9. באיזה שנה עלה אברהם שטרן ארצה?</u></strong><br />א. 1920<br />ב. 1907<br />ג. 1917<br />ד. 1926<br /><br /><u><strong>10.מי היתה אישתו של אברהם שטרן?</strong></u><br />א. הוא לא התחתן.<br />ב. יעל<br />ג. רוני<br />ד. חסיה<br /><br /><strong><u>11.החוגים בהם למד אברהם שטרן&nbsp;באונברסיטה:</u></strong><br />א. תיאטרון, היסטוריה יהודית, לטינית<br />ב. ספרות עברית, היסטוריה כללית ותנ"ך<br />ג. יונית, לטינית וההיסטוריה של יון ורומא<br />ד.ספרות עברית חדשה, השירה העברית בימי הביניים, השפה היונית וספרותה והיסטוריה של יון ורומא<br /><br /><u><strong>12.תפקידיו של 'יאיר' באצ"ל היו:</strong></u><br />א. הסברה ותעמולה, גיוס לוחמים<br />ב. רכש והברחת כלי נשק, גיוס ואימון לוחמים, העפלה<br />ג. כתיבת מערכי ההדרכה, מעקבים וגיוס משאבים.<br />ד. פיקד על קורס מפקדים<br /><br /><strong><u>13.הכינוי המחתרתי של אברהם שטרן</u></strong><br />א. יאיר<br />ב. עזריה<br />ג. אריאל<br />ד. כל התשובות נכונות<br /><br /><br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6005673304813804431-396088118964905727?l=museum-lehi.blogspot.com' alt='' /></div>lehihttp://www.blogger.com/profile/08725647775934460590noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6005673304813804431.post-78329426335371757052010-10-17T03:50:00.000-07:002010-10-28T00:27:59.920-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TLrXPkXBfWI/AAAAAAAAAPA/Tow3W3Z-6-w/s1600/8052.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ex="true" src="http://4.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TLrXPkXBfWI/AAAAAAAAAPA/Tow3W3Z-6-w/s1600/8052.jpg" /></a></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;<span style="font-size: x-small;">מוזיאון לח"י- הארון בו הסתתר 'יאיר'</span></div><span lang="HE" style="font-family: David; font-size: 12pt; line-height: 200%; mso-ansi-font-size: 10.0pt;"><br /></span><br /><div style="text-align: center;"><strong>מהו הערך המוסף שיש למוזיאון ההיסטורי הממוקם בבית שמור?</strong></div><br />ברל כצנלסון כתב: "דור מחדש ויוצר איננו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות, הוא בוחן ובודק, מרחיק ומקרב, ויש והוא נאחז במסורת קודמת ומוסיף עליה, ויש והוא יורד לגלי הגרוטאות ואוסף נשכחות, ממרק אותן מחלודתן ומחזיר לתחייה מסורת קדומה שיש בה כדי להזין את נפש הדור המחדש".<br /><br />במחקר שערכתי במסגרת התואר השני, בדקתי שישה מוזיאונים היסטוריים בעיר תל אביב. דירגתי את המוזיאונים בבתים השמורים שנכללו ביחידת המחקר על פי מידת השימור שחלה בהם:&nbsp;ארבעה מוזיאונים&nbsp;ממוקמים בבתים שמורים והשניים האחרים למטרת השוואה וביקורת:<br /><br /><strong><u>מוזיאון בית בן גוריון</u></strong> הוא מוזיאון היסטורי במבנה השמור ביותר, כמעט ולא נעשו שינויים בבית, רוב החפצים בו אותנטיים ונשמרו במקומם המקורי.<br /><u><strong>במוזיאון ההגנה -בית אליהו גולומב</strong></u>, נשמרו רק המעטפת החיצונית ושני חדרים בתוך הבית על חפציהם המקוריים. מאחור נבנתה הרחבה שעוטפת את המבנה המקורי.<br /><strong><u>במוזיאון לח"י – בית 'יאיר'</u></strong> נשמרה המעטפת החיצונית בחלקה, חזית הבניין שונתה, נשמרו חדר המדרגות, דירת הגג והחפצים המקוריים.<br /><strong><u>מוזיאון היכל עצמאות – בית דיזינגוף,</u></strong> הבית עבר שינויים רבים לאורך התקופות השונות. נשמר המבנה החיצוני על פי מתכונתו בשנות השלושים, בתקופת היותו מוזיאון. מתקופה זו נשמר אולם ההכרזה וחפציו שוחזרו.<br /><strong><u>מוזיאון האצ"ל בתש"ח</u></strong> – <strong><u>בית גידי</u></strong> נבנה במבנה חדש שהוקם על שרידיו של מבנה ערבי קדום. שרידי המבנה הישן משולבים במבנה החדש העשוי זכוכית.<br /><strong><u>מוזיאון הפלמ"ח</u></strong> – <u><strong>בית הפלמ"ח</strong></u> מבנה חדש שיועד מראש להיות מוזיאון הפלמ"ח.<br /><br />תהליך קבלת ההחלטות שהוביל להקמת מוזיאונים בבתים השמורים התחיל ברצון לשמר את הבית. ההחלטה לשמר נבעה מחשיבותם של המנהיגים והאירועים שנקשרו בבית. הארגונים והרשויות ייחסו לאירועים ולאישים אלה חשיבות מרובה ליצירת גאווה מקומית ולהבלטת ייחודו של הישוב היהודי, הן עבור העיר תל אביב והן עבור מדינת ישראל. במוזיאונים האחרים הרעיון להקמתם קדם לבחירת המקום. רק אחרי שגובשו הנושאים והמסרים של המוזיאונים חיפשו מקום מתאים לשכנם. המוזיאונים של המחתרות וכוח המגן הוקמו ביוזמה של ותיקי המחתרות שרצו לשמר את סיפורם ולהעבירו לדורות הבאים. ארבעת המוזיאונים של המחתרות שייכים ליחידת המוזיאונים של משרד הביטחון.<br /><br />לכל המוזיאונים במחקר זה, הוצמד הכינוי "בית", גם אם הם לא תפקדו כבית מגורים. כינוי זה נבע מהרצון לעורר תחושת קרבה ושייכות אל המקום בקרב המבקרים. בית בן גוריון, בית אליהו גולומב ובית דיזינגוף שומרים על השם המקורי של האישיות שגרה בבית. השם בית יאיר, מייצג את הנושא מרכזי של התצוגה, סיפור חייו של יאיר מיום הולדתו ועד יום מותו. בבית זה יאיר הסתתר, נתפס ונרצח. מוזיאון האצ"ל בתש"ח קרוי ע"ש גידי, עמיחי פאגלין, שהיה מפקד המבצעים של האצ"ל. המוזיאון נמצא על חוף ימה של תל אביב, במקום אליו הגיעו לוחמי האצ"ל במהלך הפריצה ליפו. מוזיאון הפלמ"ח נקרא בית הפלמ"ח וכמו במקרים הקודמים כך גם כאן רצו מייסדיו ליצור אצל קהל המבקרים תחושת שייכות, חום ומשפחתיות. הוא ממוקם ברמת אביב במקום מרכזי, נגיש וקרוב למרכז חינוכי ותרבותי.<br />המוזיאונים במבנים החדשים נבנו באזורים מודרניים, בהם קיימות תשתיות והגישה אליהם נוחה. לעומתם המוזיאונים בבתים השמורים שנמצאים במתחמים ההיסטוריים והם חלק מהגרעין הישן של העיר תל אביב, מדובר ברחובות או בשכונות בהם נשמרו בתים נוספים. המוזיאונים מציעים למבקרים תוכנית סיור באזור הקרוב למוזיאון, על מנת שהמבקרים יוכלו לראות את הבית בתוך המכלול בו הוא נמצא ולהבין את התמורות שהתרחשו בעיר: השינויים בסגנונות הבנייה, השינויים התפקודיים, החיים בעיר מודרנית - תהליכים של התחדשות עירונית, בה שומרים על הישן לצד החדש. המתחם השמור מאפשר למבקרים בו לשלב בין פעילויות שונות: תרבותיות, חינוכיות וחווייתיות.<br /><br />הבית השמור והחפצים בו תורמים לתפקוד המוזיאלי במספר תחומים: המוזיאון, החפצים והסביבה בה הוא ממוקם נועדו לתרום להבנת הסיפור ההיסטורי וחיזוק מסריו. המבנה והחפצים המסודרים בו מייצגים השפעות, מגמות ואירועים חברתיים, פוליטיים, כלכליים, דתיים ותרבותיים של תקופה מסוימת. המוזיאון במבנה השמור משמש כ"סוכן זיכרון": המוזיאון מתעד את הזיכרונות האישיים ואינטימיים ונעזר בהם לעיצוב הזיכרון הקבוצתי-קולקטיבי. הבית השמור מספר סיפור אישי של מנהיג או משפחה אך הוא גם מייצג את סיפורה של החברה.<br />למוזיאונים ההיסטוריים תפקיד חשוב בהעברת המורשת של העם והמדינה לדורות הבאים. המוזיאון במבנה היסטורי הוא גורם תרבותי מרכזי שמבטא את יחוד המקום והוא גם נכס תרבותי ערכי שנועד לבטא רגש של שייכות.<br /><br />המוזיאון ההיסטורי משתייך לקבוצת המוזיאונים שתפקידם לתעד תקופה ולהעביר מסרים חינוכיים, תרבותיים וערכיים. המבנה המכיל את הפריטים המוזיאליים יכול להיות מבנה מקורי שלא עבר שינוי, מבנה ששומר באופן מלא, מבנה משוקם שהותאם לתפקודו החדש, מבנה משוחזר או מבנה חדש. כדי לממש את תפקידיו השונים נעזר המוזיאון ההיסטורי בחפצים אותנטיים, בתמונות, בסרטים, בחלל מעוצב, במנגינות או בקולות המאפיינים את התקופה, במפות, בכתוביות, בתאורה, בדגמים, בהפעלה ובמכירת מזכרות. בשנים האחרונות חל שינוי בתפקיד המוזיאונים ההיסטוריים והם הפכו ממוזיאונים המציגים חפצים אותנטיים ובתי אוסף, למוזיאונים יוצרי אוירה בהם מתקיימת פעילות חינוכית תרבותית וגם כלכלית. שינוי זה השפיע על עיצוב המוזיאונים ועל השימוש באמצעים השונים.<br /><br />סיפורו של&nbsp;הבית השמור משתלב בסיפור התקופה, ניתן ללמוד ממנו על סגנון הבנייה ואורחות החיים בתקופה&nbsp;בה גרו בו. השימור מקנה לסיפור המקורי היבטים נוספים, והדמויות המוצגות דרכו הן עגולות ולא שטוחות. אחת הדרכים לזכור את הסיפור ההיסטורי היא לתת לו משמעות, במוזיאונים בבתים השמורים המבקרים יכולים להתחבר לדמות ולערכים אותם היא מייצגת. <br /><br /><img src="http://www.ynet.co.il/PicServer2/02012008/1467958/15_wa.jpg" /><br /><span style="font-size: x-small;">מוזיאון הפלמ"ח</span><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">התצוגה ואוסף החפצים הם הכלי המייחד את המוזיאון ומאפשר למבקרים לחשוף מידע באמצעותם ובאמצעות סידורם והיחסים ביניהם. במוזיאונים ההיסטוריים, הן במבנה השמור והן במבנה האחר, התצוגה משלבת בין פריטים אותנטיים, פריטים משוחזרים, כתוביות וסרטים, כדי לספר סיפור ולהעביר מסר. למבקרים נוח מאד להתייחס לחפץ במקום המקורי שלו, הם יכולים לדמיין איך ישבו תושבי הבית על הספה? את מי ארחו? ואילו החלטות חשובות התקבלו בחדר זה. <br /><br />בבית השמור החדר והחפצים האותנטיים הייחודיים מאפשרים למבקר להזדהות עמם ועם הגיבור או האירוע הקשור במבנה. הם מקנים תחושה של אמינות, החפצים המקוריים מקנים למקום ערך רב יותר ומשקל סגולי גבוה. הם יוצרים אוירה ומחזקים את החוויה. לדוגמא המבקרים בביתו של בן גוריון, נכנסים ונפגשים בחפצים ייחודיים אותם לא יפגשו בשום מקום אחר: הספרייה של בן גוריון, המתנות שקיבל, הרהיטים וכלי המטבח. במוזיאון לח"י יפגשו המבקרים בחפציו האישיים של יאיר: מברשת הגילוח, הכובע, השעון ושירים בכתב ידו. המפגש עם החפצים האישים יוצר היכרות עם הדמות, שלא היתה מתאפשרת בדרך אחרת. מבקרים במוזיאונים מבקשים לגעת בחפצים האותנטיים, על מנת להתרשם בדרך נוספת מהחפץ. הרצון להתקרב ולגעת מחבר את המבקר אל הבית וחפציו. חוש המישוש נוסף לחושי הראיה והשמיעה ונותן ממד נוסף לביקור. המבקרים משווים את החפצים שהם רואים בבית השמור לחפצים שהם מכירים, וכך הם יוצרים הקשרים אישיים. במוזיאון היסטורי במבנה חדש, כמו במוזיאון הפלמ"ח, התצוגה האורקולית והתפאורה הם שיוצרים את ה"אווירה האותנטית", המבקרים פוסעים בתוך חללים מעוצבים, כמו: חורשת עצי אקליפטוס, מחנה צבאי ואוניית מעפילים. החלל המעוצב מחבר את המבקר לתקופה ומכניס אותו לאווירה.<br /><br /></div><img src="http://www.kinderland.co.il/var/142/115932-tb-ben-gurion-house.jpg" /><br />&nbsp;&nbsp;&nbsp;<span style="font-size: x-small;">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; בית בן גוריון: הספריה</span><br /><br />המוזיאון בבית השמור מאפשר 'לחזור אחורה בזמן' ו'לגעת בעבר', המבקרים דורכים במקום בו דרך המנהיג, נוגעים בחפצים בהם נגע, רואים את אותם מראות נוף בהם חזה, ובדרך זו הם מתחברים אל הדמות והאירוע. החוויה במוזיאון מקבלת ממד נוסף כשהמבקר נכנס לבית היסטורי שמור.<br /><br />המוזיאון ההיסטורי מעצב ומשמר את ערכי החברה בעזרת סיפורי המורשת. כאשר סיפורי המורשת מועברים במקום ההתרחשות השפעתם על המבקרים רבה. <br />&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <br />&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <span style="font-size: x-small;">&nbsp;בית אליהו גולומב-חדר האוכל </span><br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><a href="http://www.archives.mod.gov.il/images/static/small/work_room.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="207" src="http://www.archives.mod.gov.il/images/static/small/work_room.jpg" width="320" /></a></div><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br />מתוך: עבודת התזה של ענבר קוונשטוק, מנהלת מוזיאון לח"י.<br /><br /><strong></strong></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6005673304813804431-7832942633537175705?l=museum-lehi.blogspot.com' alt='' /></div>lehihttp://www.blogger.com/profile/08725647775934460590noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6005673304813804431.post-85552832960117496422010-10-13T02:45:00.000-07:002010-10-28T00:24:35.154-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TLVywNwG8wI/AAAAAAAAAOY/_JphDbAh3RM/s1600/%D7%91%D7%AA%D7%99%D7%9D+%D7%91%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9F+001.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ex="true" height="240" src="http://1.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TLVywNwG8wI/AAAAAAAAAOY/_JphDbAh3RM/s320/%D7%91%D7%AA%D7%99%D7%9D+%D7%91%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9F+001.jpg" width="320" /></a></div><div class="separator" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; clear: both; text-align: center;"><span style="color: blue; font-size: large;">פחח, זגג, נגר וסנדלר</span></div><div class="separator" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; clear: both; text-align: center;"><span style="color: blue; font-size: large;">עיפרון, סרגל, מחק וקלמר</span></div><div class="separator" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; clear: both; text-align: center;"><span style="color: blue; font-size: large;">קינמון, הל, ציפורן ווניל,</span></div><div class="separator" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; clear: both; text-align: center;"><span style="color: blue; font-size: large;">נברשת, מנורה,&nbsp;ספוט ואהיל,</span></div><div class="separator" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; clear: both; text-align: center;"><span style="color: blue; font-size: large;">בורקס, גזוז, גלידה ומלבי,</span></div><div class="separator" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; clear: both; text-align: center;"><span style="color: blue; font-size: large;">כדור, בובה, אופנים ודובי,</span></div><div class="separator" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; clear: both; text-align: center;"><span style="color: blue; font-size: large;">שידה, ספה, כיסא וארון,</span></div><div class="separator" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; clear: both; text-align: center;"><span style="color: blue; font-size: large;">מסעדה, בית קפה, גלריה ומוזיאון,</span></div><div class="separator" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; clear: both; text-align: center;"><br /></div><div class="separator" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; clear: both; text-align: center;"><span style="color: blue; font-size: large;">כל אלה ועוד... בשכונה מיוחדת - פלורנטין.</span></div><div class="separator" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; clear: both; text-align: center;"><br /></div><br /><br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TLWCbfCRZJI/AAAAAAAAAO8/joA8tS6Qk_Q/s1600/%D7%99%D7%95%D7%9D+%D7%94%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%AA10+074.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"></a>שכונת פלורנטין הוקמה בשנת 1927 מדרום למסילת הרכבת לירושלים שהובילה אליה מתחנת הרכבת יפו, על-פני פרדס רחב ידיים, הפרדס של אבו עלי. פלורנטין נוסדה על ידי משפחת פלורנטין האמידה מסלוניקי שביוון, ותוכננה כשכונה בורגנית המשלבת עסקי מלאכה, תעשייה זעירה ומסחר, לצד בניינים בני 3 עד 4 קומות שרחובות צרים ביניהם.</div></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TLWBUPX1D-I/AAAAAAAAAOw/VNtznzBaFgs/s1600/%D7%A6%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%9D+%D7%91%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9F+022.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"></a></div><br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">פלורנטין נמצאת בתווך בין שלושה מרכזים מסחריים: מרכז החרש והאמן,&nbsp;רחוב הרצל&nbsp;ומרכז וולובלסקי, שנבנה בשנת 1934ע"ש שלום וולובלסקי, סוחר נפט ממוצא רוסי, שבנה בו כ- 200 אולמות תעשייה קטנים. זה היה אזור התעשייה המתוכנן הראשון בארץ ישראל, ומאחר וריכז בעלי מלאכה מתמחים שסיפקו שירותים לכלל המשק העברי הייתה לו חשיבות רבה בתהליך המודרניזציה והתיעוש. אזור התעשייה הזה קם ביפו בין השאר בגלל החמרת התקנות והמגבלות על תעשייה בתל אביב, בעיר החדשה&nbsp;אסור היה לפתוח חנויות ובתי עסק. העיר הגדלה והמתפתחת&nbsp;היתה זקוקה לבעלי מלאכה, חנויות ואספקה. </div><br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"></div>בראשיתה אוכלסה פלורנטין בעולים חדשים יהודים מיוון, תורכיה, רוסיה, פולין, צפון אפריקה ובולגריה. <br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TLWCbfCRZJI/AAAAAAAAAO8/joA8tS6Qk_Q/s1600/%D7%99%D7%95%D7%9D+%D7%94%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%AA10+074.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ex="true" height="320" src="http://2.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TLWCbfCRZJI/AAAAAAAAAO8/joA8tS6Qk_Q/s320/%D7%99%D7%95%D7%9D+%D7%94%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%AA10+074.jpg" width="240" /></a>העולים החדשים התקשו לממן את רכישת הדירות, הם קיבלו תמיכה ומשכנתאות נוחות ממר שמעון מזרחי, מנהל בנק ברקליס, לכבודו העניקו בני השכונה לרחוב הראשי את השם מזרחי. לימים הוקם בית באמצע הרחוב שחילק את הרחוב לשנים- החלק הצפוני נקרא מזרחי א' והחלק הדרומי מזרחי ב'. בבית מספר 8 ברחוב מזרחי ב', בכה' שבט תש"ב, נתפס ונרצח מנהיגה של מחתרת לח"י, אברהם שטרן (יאיר). היום בבית זה ממוקם מוזיאון לח"י שמספר את סיפורו.</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">&nbsp;הרב יצחק ידידיה פרנקל, מי שהיה חלק מוביל בהנהגת השכונה בימי הניתוק והמאבק בעירית יפו והפך לימים לרבה הראשי של תל אביב - יפו, מתאר את אופן מימון בית הכנסת שהוקם ביוזמתו בשולי שכונת פלורנטין מלמד על העיסוק של תושבי השכונה והאופן בו התגייסו לבניית בתי כנסת אלו: </div></div></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"></div><br />"רוב מתפללי בית הכנסת הם אנשי עמל וזיעה, וכדאי היה לכתוב פרק מיוחד על הצורה ועל ההתלהבות בה נענו אנשים מעוטי יכולת אלו לבנות את בית הכנסת. יהודי אחד נפח... שבצריפו אין עדיין מאור חשמל, ואוכל את לחמו לאחר יום עבודה קשה לאור מנורת נפט, חסך פרוטה לפרוטה ובידיים רועדות הביאו הוא ואישתו את הסך 118 ל"י לבית הכנסת."<br /><br />בית הכנסת אהבת חסד:<br /><br /><br /><br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TLVz-9UpiKI/AAAAAAAAAOc/dG6_A2d26xo/s1600/%D7%92%D7%A8%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%99+002.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; cssfloat: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" ex="true" height="240" src="http://4.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TLVz-9UpiKI/AAAAAAAAAOc/dG6_A2d26xo/s320/%D7%92%D7%A8%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%99+002.jpg" width="320" /></a></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div>כל קהילה בנתה או התקבצה סביב בית כנסת משלה, כאשר רובם ממוקמים בקומות שניות של בנייני מסחר או על מגרשים קטנים ולא מתאימים. <br /><br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">בימים ההם גרו בצפיפות שלוש משפחות בדירה אחת עם מטבח משותף, שירותים משותפים ומקרר ובו רבע בלוק קרח. היום קוראים לכך חיים קשים, אבל היתה אחוות חיים ואחוות אחים וכשהיה עצוב כל כך על הנשמה לכולם, אמרתי שיש להמתיק את קשיי היום בשמחה מקורית: "שמחת התורה". זה התחיל במתי מעט. יצאנו לרחובות עם לולבים ביד. הילדים אחזו בדגלוני שמחת תורה. מצאנו עצמנו יד ביד, סלוניקאים ובוכרים, בולגרים וטורקים, עיראקים ופולנים, הונגרים ומצרים, חסידים וליטאים. עמך. כל עדה התבלטה בייחודה ובתלבושת הססגונית שלה והידיעה ש"משהו מיוחד" חוגג בפלורנטין שבדרום תל - אביב, עשתה לה כנפיים והחלה מושכת אחריה אלפים." כך מתאר הרב פרנקל את חגיגות שמחת תורה הפומביות שסחפו את תושבי השכונה ואנשים רבים נוספים מכל קצוות תל אביב.</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">לקראת סוף שנות ה-60 של המאה העשרים החלה נטישת השכונה על ידי מתגורריה, שאת מקומם תפסו עסקי מסחר ותעשייה זעירה. הידרדרות זו נמשכה עד שנת 1991, בה הכריזה עיריית תל אביב על פרויקט התחדשות אזורי. פרויקט התחדשות פלורנטין נפסק בהדרגה לקראת סוף שנות התשעים, אך יוזמות פרטיות נמשכות בה וכוללות שיפוץ מבנים ישנים, בניית בתי דירות עם אוריינטציה לצעירים, ופתיחתם של בתי קפה, מקומות בילוי, גלריות, סדנאות אומנים צעירים וחנויות מעצבים לצד התעשיות הווותיקות כמו ביגוד וריהוט. </div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TLV4n4YOTrI/AAAAAAAAAOo/dvwTbPm-agc/s1600/%D7%92%D7%A8%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%99+096.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: right; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ex="true" height="150" src="http://1.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TLV4n4YOTrI/AAAAAAAAAOo/dvwTbPm-agc/s200/%D7%92%D7%A8%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%99+096.jpg" width="200" /></a></div><br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">עוד על אופיה המיוחד של השכונה בשירו של אהוד בנאי:</div></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><a href="http://www.youtube.com/watch?v=RJBL1FpEcEg">http://www.youtube.com/watch?v=RJBL1FpEcEg</a></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div>הרחובות בפלורנטין צבעוניים ומרתקים, כל רחוב קיבל אפיון מיוחד: רח' וולפסון - מנורות, רח' מטלון - צעצועים, רח' הרצל - רהיטים, רח' כפר גלעדי- כלי כתיבה וסידקית, רח' לוינסקי- שוק התבלינים, רח' ויטל ורח' פלורנטין&nbsp;- בתי הקפה, מסעדות ופאבים.<br /><br /><br /><div class="separator" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TLWA4DDquHI/AAAAAAAAAOs/LHhl9_Jn0g4/s1600/%D7%A6%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%9D+%D7%91%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9F+012.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; cssfloat: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" ex="true" height="150" src="http://4.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TLWA4DDquHI/AAAAAAAAAOs/LHhl9_Jn0g4/s200/%D7%A6%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%9D+%D7%91%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9F+012.jpg" width="200" /></a></div><br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TLWBwgm1-CI/AAAAAAAAAO0/IyqyI7cFDNo/s1600/%D7%A6%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%9D+%D7%91%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9F+061.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ex="true" height="150" src="http://4.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TLWBwgm1-CI/AAAAAAAAAO0/IyqyI7cFDNo/s200/%D7%A6%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%9D+%D7%91%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9F+061.jpg" width="200" /></a>&nbsp;</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div><div class="separator" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; clear: both; text-align: center;"><br /></div><div class="separator" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; clear: both; text-align: center;"><br /></div><div class="separator" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TLV13KBrZuI/AAAAAAAAAOk/L4eIklQlDOA/s1600/%D7%92%D7%A8%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%99+089.jpg" imageanchor="1" style="cssfloat: left; margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ex="true" height="150" src="http://3.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TLV13KBrZuI/AAAAAAAAAOk/L4eIklQlDOA/s200/%D7%92%D7%A8%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%99+089.jpg" width="200" /></a><img border="0" ex="true" height="150" src="http://4.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TLWBUPX1D-I/AAAAAAAAAOw/VNtznzBaFgs/s200/%D7%A6%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%9D+%D7%91%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9F+022.jpg" width="200" /></div><div class="separator" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TLWCG9DQo4I/AAAAAAAAAO4/S4ISLQihv6E/s1600/%D7%A6%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%9D+%D7%91%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9F+070.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ex="true" height="150" src="http://1.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TLWCG9DQo4I/AAAAAAAAAO4/S4ISLQihv6E/s200/%D7%A6%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%9D+%D7%91%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9F+070.jpg" width="200" /></a></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6005673304813804431-8555283296011749642?l=museum-lehi.blogspot.com' alt='' /></div>lehihttp://www.blogger.com/profile/08725647775934460590noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6005673304813804431.post-9518612281626230642010-10-06T00:21:00.000-07:002010-10-12T03:00:28.807-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TLQxk7xVZVI/AAAAAAAAAOU/hiJKkrFKdDQ/s1600/%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A2%D7%96%D7%A8.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ex="true" height="320" src="http://1.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TLQxk7xVZVI/AAAAAAAAAOU/hiJKkrFKdDQ/s320/%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A2%D7%96%D7%A8.jpg" width="266" /></a></div><br />סיפורו של אליעזר בן עמי מתחיל ב-1943, כאשר נאסר על ידי המשטרה הבריטית בגין פעילות "רכש" של מחתרת לח"י. אליעזר נשפט על ידי בית דין צבאי-בריטי ונידון למאסר בכלא ירושלים. הוא ריצה את מאסרו עד שנת 1948.<br /><br />אליעזר – מהנדס, נגר, פסל וצייר מוכשר, בעל ידי זהב, מצא ביטוי למיומנויותיו הרבות בבית הכלא. עבור הבריטים – בתפירה, ציור וכתיבת שלטים, גילוף צלבים ולוחות כבוד. עבור המחתרת – בהצפנת מכתבים, הסתרת כספים וסכיני גילוח, העברת מכתבים, תכנון נתיב של מנהרות בריחה מהכלא, פריצת קירות והשתתפות בכריית מנהרה. גולת הכותרת של מבצעיו היתה הכנת שני רימונים בתוך שני תפוזים עבור עולי הגרדום מאיר פיינשטיין ומשה ברזני. <br /><br />בשעות הרבות שהיה סגור בתאו, עלה בדעתו של אליעזר להנציח ברישומיו דמויות של אסירים, אירועים ומתקנים בכלא. רישומים אלה, המתארים את רשמיו וחוויותיו משנות המאסר ההן, ממלאים את הספרון הזה כשלצדם הסברים תיאורים ואנקדוטות מחיי הכלא החל מהאביזרים שבתאים וכלה בכמיהה אל החופש. הציורים והסיפורים ממחישים את החיים בכלא בצורה מאלפת, חיה ויוצאת דופן.<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6005673304813804431-951861228162623064?l=museum-lehi.blogspot.com' alt='' /></div>lehihttp://www.blogger.com/profile/08725647775934460590noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6005673304813804431.post-55736246246173981152010-09-19T23:55:00.000-07:002010-09-21T09:13:47.138-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">תומס ג'ון וילקין היה אחד הקצינים הוותיקים ששירתו במחלקת החקירות של המשטרה הארצישראלית. הוא היה מסוכן עבור אנשי המחתרות היהודיות בכלל ועבור לוחמי לח"י בפרט, אחראי לעינויים ולרציחות של אנשי מחתרת רבים, מעורב אישית ברציחתם של זליג ז'ק ואברם אמפר ב-27.1.42 בדיזינגוף 30 ולקח חלק ברצח 'יאיר'. ללח"י היה עמו חשבון דמים מר.<br /><br /><br />אנשי לח"י חיפשו אותו ועקבו אחריו בכל הארץ אך וילקין, ידע כי מחפשים אחריו ונזהר מאוד. קשה היה לעלות על עקבותיו.<br /><br />יום אחד התקבלה ידיעה מוסמכת מקצין משטרה יהודי: "וילקין גר במעון לקציני משטרה הנמצא בכנסייה הרומנית ברחוב סנט ג'ורג' בירושלים." לאחר שהידיעה נמצאה מהימנה החליט מרכז לח"י לבצע את ההתנקשות. המשימה הוטלה על יעקב בנאי ('מזל') ודוד שומרון ('עלי'). ההנחיה של יצחק שמיר היתה: "לא להשתהות יתר על המידה בקליעות מדויקות. להריק, בלי חכמות, את כל התוף של ה'נגן' בשטח החזה שלו."<br /><br />ביום י"ב בתשרי תש"ה (29.9.44) לאחר כמה ימים של מעקבים אחרי וילקין, יצאה קבוצת בחורים ובראשה 'מזל' ו'עלי' לבצע את גזר הדין. שניהם לבשו חליפות אלגנטיות ומגבעות בנוסח האנגלי, שהוסיפו נופך לחזותם האנגלית, הם עשו את דרכם לאורך רחוב סנט ג'ורג', ליד הכנסייה הארמנית. בפינת רחוב מאה שערים ישב ליד חנות המכולת בחור חבוש ברט. בסמטת מליסנדה, סמוך לכנסייה הארמנית המתינה מונית ובה יהושע כהן. שני הלוחמים היו מצוידים באקדחים תופיים אוטומטיים וברימונים. <br /><br />והנה בא הסימן: הבחור ליד החנות קם ומעיף את כובעו באוויר. וילקין יצא מהבית בדרכו למגרש הרוסים. הוא צעד מול שני המתנקשים בצעדים זהירים ומדודים, ידו בכיסו מחזיקה באקדחו, כשמבטו תר סביב ימינה ושמאלה, כדי לאתר סכנה אפשרית. המונית זזה ונכנסה לסמטה, שם המתינה עם מנוע דלוק. 'מזל' מזהה את וילקין על פי התמונה, "זה הוא" הוא אומר ל'עלי'. וילקין בא ומתקרב. הם נותנים לו לעבור על ידם. 'מזל' ו'עלי' מסתובבים חיש, שולפים את אקדחיהם ויורים בו, שניהם בבת אחת. וילקין הסתובב אחורה עם אקדחו בידו, אך איחר את המועד. הוא התמוטט מאחד עשר הכדורים שפגעו בו אנושות.<br /><br />'מזל' ו'עלי' נסוגו לפינת רחוב מליסנדה. הם נכנסים אל המונית שהמתינה להם, ונוסעים דרך כיכר אלנבי עד סופה של שכונת רחביה, שם נעצרת המכונית לרגע, כדי לנקות את לוחיות הזיהוי שכוסו מקודם במתכוון בבוץ. שם גם הורד הנשק לצורך החסנה. עכשיו, היה עליהם לנסוע לתל אביב, אבל הם חששו כי הבריטים יציבו מחסומים בדרך כדי ללכוד את מתנקשיו של וילקין. "סמכו עלי" אמר הנהג. הוא נסע אל תחנת האוטובוסים המרכזית והציע לשני שוטרים בריטים שעמדו בתור, לנסוע איתם חינם לתל אביב. הם קיבלו את ההצעה בשמחה והצטופפו במכונית לצד מתנקשיו של וילקין. עכשיו היה ברור ששום מחסום דרכים לא יעצור אותם.<br /><br />הידיעה על חיסולו של וילקין הכתה גלים בין חברי כל המחתרות ובעיקר בין אסירי בתי הכלא ומחנות המעצר אשר רובם ככולם עברו תחת ידיו וחקירותיו של וילקין.<br /><br />בתשרי תש"ה (ספטמבר 1944) הודיע מרכז לח"י על אחריותו לחיסולו של וילקין :<br /><br />ט.י. וילקין, קצין הבולשת האויבת, רב הציידים של הגסטאפו הפלשתינאית, אויב מושבע של כל ארגוני הכוח העבריים בארץ, "המומחה לעניינים יהודיים" במרכז הבולשת, הותקף והומת ביריות ביום ו' י"ב תשרי ש.ז.<br /><br />קבורתי של וילקין נערכה בבית הקברות הפרוטסטנטי בהר-ציון בירושלים <br /><br />ארונו של וילקין ושלט העץ הזמני שהציבו על קברו, הוכנו בידי אסירי לח"י בבית הסוהר - עבודה אשר ביצעו בהנאה רבה.<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6005673304813804431-5573624624617398115?l=museum-lehi.blogspot.com' alt='' /></div>lehihttp://www.blogger.com/profile/08725647775934460590noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6005673304813804431.post-80622748609730626342010-08-15T05:25:00.000-07:002010-08-15T05:25:58.370-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TGfccWJo0-I/AAAAAAAAAOE/s9iPnzVtYPI/s1600/%D7%92%D7%9E%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%9D.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ox="true" src="http://3.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TGfccWJo0-I/AAAAAAAAAOE/s9iPnzVtYPI/s320/%D7%92%D7%9E%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%9D.jpg" /></a></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">בחודש הגמלאי בין התאריכים 3/10/10/- 4/11/10 הכניסה וההדרכה לקבוצות גמלאים תהיה ללא תשלום</div>lehi.org.il</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6005673304813804431-8062274860973062634?l=museum-lehi.blogspot.com' alt='' /></div>lehihttp://www.blogger.com/profile/08725647775934460590noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6005673304813804431.post-35842297129130252272010-08-15T04:00:00.000-07:002010-08-15T05:17:57.938-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TGfaBOLgB-I/AAAAAAAAAN8/LZhRQEIKmHI/s1600/%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%99%D7%90%D7%95%D7%9F+%D7%A1%D7%A4%D7%98%D7%9E%D7%91%D7%A8+09+134.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ox="true" src="http://2.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TGfaBOLgB-I/AAAAAAAAAN8/LZhRQEIKmHI/s320/%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%99%D7%90%D7%95%D7%9F+%D7%A1%D7%A4%D7%98%D7%9E%D7%91%D7%A8+09+134.jpg" /></a></div>בלילה שבין ה-15 ל-16 באוגוסט 1942, התבצעה אחת הבריחות החשובות שסייעה לשיקום המחתרת אחרי רצח יאיר ולהתארגנות מחודשת – בריחתם של יצחק שמיר ואליהו גלעדי ממחנה המעצר במזרע. כך מתאר יצחק שמיר את הרקע לבריחה: "כעל גבי גחלים ישבתי במחנה הריכוז במזרע בשנת תש"ב, מכות קשות ניתכו על המחתרת בזו אחר זו: הרצח של שני לוחמי המחתרת בדיזינגוף 30, רצח יאיר, חטיפות, עינויים, מאסרים בלי סוף. ללא נשוא היה הסבל של ישיבה מאחורי התיל באפס מעשה.<br />&nbsp;יום יום היינו נוטלים את העיתון בידיים רועדות והעיניים היו מחפשות ידיעות על אסונות חדשים. וכשידיעות אלו היו באות, היו נקפצים האגרופים, היה מתרתח הדם. זה היה זעם אין-אונים. וידענו: המוצא היחידי מהזעם למעשה – היא הבריחה. זהו תנאי קודם לחידוש הפעולה. לתחיית המחתרת."<br /><br /><br />המשימה לא היתה פשוטה. שלוש גדרות הקיפו את המחנה. שתיים פנימיות ואחת חיצונית. הפנימיות נשמרו היטב וכמעט מן הנמנע היה לחמוק בעדן מבלי שהשומרים ירגישו. צריך היה, אפוא, לצאת ברשות מהגדרות הפנימיות, להסתתר בתחום המחנה שביניהן לבין הגדר החיצונית, ובלילה לעבור את הגדר החיצונית ולחמוק אל החופש.<br /><br />בין הגדר הפנימית והחיצונית היו משרדי המחנה והמחסנים. במשך היום היו חלק מהעצירים יוצאים לשם - לסידורים וקניות בקנטינה. המקום היחיד שבא בחשבון לשמש מקום מחבוא במשך היום היה מחסן קטן של מיטות ושמיכות, שהיו מבקרים בו לעתים רחוקות. אם יצליחו הבורחים להסתתר במחסן יוכלו בקלות יחסית להמשיך החוצה.<br /><br />אולם, כדי להגשים את התכנית היה צורך להתגבר על מספר קשיים:<br /><br />א. כיצד לצאת מתחום הגדרות הפנימיות ולא לחזור? השוטרים היו רושמים תמיד את מספר האנשים היוצאים והחוזרים.<br /><br />לשם כך הפכו הבורחים ל'נושאי כליו' של הממונה על הקניות בקנטינה שהיה בעל חופש תנועה גמור בשטח המחנה. תוך זמן קצר התרגלו השוטרים לראותם יוצאים ונכנסים במחנה ולא הקפידו עוד על הרישום.<br /><br />ב. כיצד להיכנס למחסן אשר היה תמיד נעול ונמצא בקרבת הקנטינה ומקום מגוריהם של השוטרים? <br /><br />במסגרת יציאתם היומית ל"סידורי קניות" מצאו הזדמנות להיכנס למחסן ולפתוח מבפנים את החלון, כך שלשם כניסה למחסן היה צריך רק לדחוף דחיפה קלה את החלון ולהיכנס דרכו בקפיצה פנימה.<br /><br />ג. איך לסדר את מיפקד הלילה, מבלי שירגישו בהעדרם של הבורחים, כי אם ירגישו יחפשו בכל המחנה וימצאו אותם.<br /><br />הצריפים נפקדו לפי תור. עד שהגיעו השוטרים לצריף האחרון, הצריף של שמיר וגלעדי הספיקו החברים מהצריפים שכבר נפקדו לקפוץ דרך החלון ולמלא את מקומם. איש לא הרגיש בחסרונם של השניים שהתחבאו כל אותו זמן במחסן השמיכות.<br /><br />מכשולים בלתי צפויים:<br /><br />מתוך עדותו של שמיר: "אנו ממתינים לשעה תשע, עת נפסקת התנועה במחנה והחשכה היא גמורה. אני מתקרב בזהירות לחלון, פותח אותו בשקט ומציץ החוצה. לכל השדים! שוב קושי. הפעם- בלתי צפוי לגמרי. איזה שוטר ערבי שלא יכול להירדם בבית בגלל החום הוציא לו את מיטתו החוצה, והעמידה בדיוק על יד חלון המחסן. מקום אחר לא היה יכול לבחור לו! אנו מקללים חרש. מה לעשות? אנו מתקרבים שוב בזהירות לחלון ומציצים החוצה. הערבי שוכב לו, אך קשה לקבוע אם הוא ישן או ער, למזלנו אין הוא רגיל כנראה לנחור. כך חיכינו עד שעה אחת עשרה. יותר לא יכולנו לחכות. היינו צריכים עוד ללכת ברגל דרך ארוכה למדי ואם נתמהמה, עלולים אנו להיכשל.התחלנו גולשים מהחלון. כשאך הרחקנו בזחילה מספר מטרים, התרומם לפתע פתאום הערבי ממשכבו ונשאר במצב ישיבה. חשבנו שהכל אבוד, אך מתוך חוסר רצון להשלים עם הכישלון נצמדנו אל הקרקע, ונשארנו שוכבים דוממים, מבלי להניע איבר. אינני יודע כמה זמן חלף במצב זה. אך פתאום שכב הערבי שוב והפך את גבו אלינו. נשמנו לרווחה והמשכנו לזחול. שמענו על ידינו את שיחותיהם של השומרים וסיסמאות השמירה, אך לא חששנו מפניהם, כי כל תשומת ליבם היתה מרוכזת בשמירה על הגדרות הפנימיות. ואילו אנחנו היינו מספר מטרים מאחורי גבם, מבלי שהם בכלל יתארו לעצמם כזאת. מפעם לפעם היו פוקדות אותנו קרני הזרקור, אך ידענו שסכנתן אינה מרובה ביותר."<br /><br /><u>מחוץ לגדר</u><br /><br />את התיל לא קל היה לחתוך. הצבת שהשתמשו בה כדי לחתוך את הגדר החיצונית לא היתה מהמשובחות, ויתכן גם שההתרגשות הפריעה. שמיר: "עודנו מזיעים על יד הגדר ופתאום הואר כל השטח באור פנסי מכוניות שהתקרבו למקום שבו היינו שכובים. לאורך הגדר היתה דרך עפר, שבה היו עוברות לפעמים מכוניות צבאיות בדרכן למחנה צבא סמוך. שוב חשבנו שהכל אבוד, אך מחוסר ברירה נשארנו שכובים במקומותינו. אירע נס, המכונית עברה מבלי להתעכב. לא השגיחו בנו. לאחר זאת החלטנו לא להתעכב יותר במקום מסוכן זה, לא לסמוך על הצבת ולעבור בכל מחיר דרך חוטי התיל. עברנו. קצת שריטות בידיים וברגליים, מספר קרעים בחולצה ובמכנסיים. אך מה זה חשוב? אנחנו מחוץ לגדר."<br /><br />רק בורח מהכלא יודע את הרגשת האושר הנפלא ברגע הראשון של החופש. הרגשה המשכיחה אפילו את הסכנות שעודן מרובות, כל עוד נמצא הבורח בקרבת כלאו. זר לא יבין זאת.<br /><br />בריחה זו היתה הראשונה מבין בריחות רבות של חברי מחתרת לח"י. <br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6005673304813804431-3584229712913025227?l=museum-lehi.blogspot.com' alt='' /></div>lehihttp://www.blogger.com/profile/08725647775934460590noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6005673304813804431.post-39310615248927059042010-07-26T23:54:00.000-07:002010-07-27T00:33:33.051-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TE6HZ7qkm0I/AAAAAAAAANU/BhTFn2GA6is/s1600/20050049.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="261" hw="true" src="http://4.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TE6HZ7qkm0I/AAAAAAAAANU/BhTFn2GA6is/s400/20050049.JPG" width="400" /></a></div><br /><br />כל אחד מכיר את סיפור ליל הגשרים, אבל האם שמעתם על ליל האווירונים? השנה- 1945, מלחמת העולם הותירה באירופה מאות אלפי פליטים יהודים, ניצולים חסרי בית, שהמקום היחיד בו הם רצויים הוא ארץ ישראל. הישוב המאורגן מנסה להביא את שארית הפליטה ארצה באוניות מעפילים שעושות את המסע הקשה והמפרך לארץ ישראל ונתקלות לבסוף במשמר בריטי שאוסר עליהם את הכניסה לארץ ומגלה אותם שוב- למחנות. אנשי הישוב מבינים שכעת אין מנוס ממאבק אימתני נגד השלטון הבריטי והמחתרות כולן מתאגדות ב'תנועת המרי העברי' במטרה לפגוע בתשתיות ובמתקנים בריטים ולשתק את פעילותם בארץ. במסגרת זו מתקיים 'ליל הגשרים', 'ליל הרכבות', ו'ליל האווירונים' שעליו נספר מיד.<br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TE6HyMPEIYI/AAAAAAAAANc/z_taVCX2cSQ/s1600/10010052.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="209" hw="true" src="http://1.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/TE6HyMPEIYI/AAAAAAAAANc/z_taVCX2cSQ/s320/10010052.JPG" width="320" /></a></div><br />25/2/1946, בלילה זה בוחרים&nbsp;חברי אצ"ל ולח"י להתקיף את שדות התעופה הבריטים בארץ – אצ"ל את לוד וקסטינה ולח"י את כפר סירקין. <br /><br />לתכנון הפעולה של לח"י נפגשים שלושה מכרים ותיקים - דוד שומרון, יעקב בנאי (מזל), ודני הזקן. הם נוסעים לפתח תקווה כדי לתצפת על המקום ולאסוף מודיעין ומגלים- חושך בעיניים. בצמוד לשדה התעופה, במקום שנמצא היום בית החולים בילינסון ישנו בסיס חיל אויר בריטי ובו 350 חיילים שישנים עם נשק אישי. בנוסף לכך ישנה מכונית משוריינת שמפטרלת סביב, פרוז'קטור שמאיר בלילה ולעתים גם רקטות תאורה.<br /><br />אבל אנשי לח"י לא נרתעו מכל אלה. הפעולה יוצאת לדרך במועד המתוכנן.<br /><br /><br /><br />עד היום זוכרים המשתתפים בפעולה את אותו היום כיום חורף אכזרי במיוחד. יום של קור עז, רוח מצליפה, גשם זלעפות ובוץ טובעני. מוקדם מאוד השתרר חושך ושקט מוחלט. איש לא יצא מהבית כיוון שהבריטים הכריזו על עוצר בדרכים. ובתוך כל זה 30 אנשי לח"י נפגשים בחורשה בבני ברק, מקבלים נשק ושומעים הוראות אחרונות מדוב הבלונדיני מפקד הפעולה.<br /><br /><br /><br />החברים נכנסים למשאית גדולה מכוסה ברזנט ומגיעים לשער המחנה הצבאי. כאן הם אמורים לפתוח באש על המשמר ולחדור למחנה אבל לתדהמתם מתגלה שאין שום צורך. הש"ג האנגלי, העצל והקפוא לא מעלה על דעתו שמשאית גדולה שעוברת במהירות ובבטחה בחורף כזה ובשעת עוצר יכולה להיות משהו אחר ממשאית בריטית. בקור שכזה הוא מעדיף להישאר בבודקה שלו ולהוציא רק קצה אצבע כדי לפתוח את השער ולתת למשאית להיכנס.<br /><br />הבחורים לא מאמינים למזלם הטוב. הם זוחלים עד לגדר תיל שמפרידה בין המחנה לשדה התעופה. בחסות השקט והאפלה הם תופסים עמדות ופורצים את הגדר בעזרת מזמרות גדולות. <br /><br />הפעולה נכנסת להילוך גבוה-<br /><br />תשעה חבלנים עושים את דרכם אל מתחת לכנפיהם של תשעה מטוסים.<br /><br />משוריין בריטי עובר במקום וממשיך בדרכו ולא מבחין בהם כלל.<br /><br />חבילות עם חומר נפץ מונחות. פתילים מודלקים. החבלנים חוזרים דרך הפירצה שבגדר.<br /><br />עוד כמה שניות מתוחות עומדים אנשי לח"י ומחכים ואז, בבת אחת, נראה בכפר סירקין מטס של תשעה מטוסי ספיטפייר אבל לא בשמים אלא על הקרקע, עולים בלהבות בפיצוצים אדירים.<br /><br />אנשי לח"י לא מספיקים להתענג על המראות. הם נסוגים ברגל בחסות הלילה הקודר. כולם חוזרים בשלום הודות לכך שהאויב ההמום כמעט לא הספיק לפתוח באש. <br /><br />מאוחר יותר הם מגלים שגם פעולות האצ"ל נחלו הצלחה. מספר המטוסים שפוצצו באותו לילה שנוי במחלוקת (לפי דיווחי הבריטים 22, לפי דיווח כוחותינו 39). בכל מקרה נפגע מספר רב של מטוסים, כולל מטוסי הסיור הקלים שזיהו את ספינות המעפילים בים. בעקבות ליל האווירונים החליטו הבריטים להעביר את כל מטוסיהם לשדות תעופה במצרים.<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6005673304813804431-3931061524892705904?l=museum-lehi.blogspot.com' alt='' /></div>lehihttp://www.blogger.com/profile/08725647775934460590noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6005673304813804431.post-82519765208594067472010-05-04T02:31:00.000-07:002010-05-04T03:00:54.132-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/S9_kGc2tEyI/AAAAAAAAAM0/ip1Rg28myvc/s1600/%D7%99%D7%95%D7%9D+%D7%94%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%AA10+011.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://4.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/S9_kGc2tEyI/AAAAAAAAAM0/ip1Rg28myvc/s320/%D7%99%D7%95%D7%9D+%D7%94%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%AA10+011.jpg" tt="true" /></a></div><br /><br /><br /><br />באזור שליו במשמר איילון נטוע יער גדול ויפה בשם "יער לוחמי חירות ישראל". שם, בין ברושים ואורנים, חבויה אנדרטה מרשימה שהקימו חברי לח"י לזכר 127 לוחמים ששילמו במחיר חייהם למען גירוש השלטון הבריטי מן הארץ והקמת מדינת ישראל חופשית מעול זר. <br /><br />השנה נערך ברחבת האנדרטה טקס לכבוד יום הזיכרון תש"ע, בהשתתפות ותיקים וצעירים כאחד. באירוע השתתפו כ-350 בנות אולפנת "שעלבים" שכיבדו את זכרם של החללים בשירת המנון המחתרת וקריאת סיפורי הלוחמים שנפלו, הן אז והן בשנים האחרונות. ותיקי לח"י הניחו זרים לרגלי האנדרטה ולסיום, חברת הכנסת לשעבר גאולה כהן סיפרה על פעילותה במחתרת, תפקידה כשדרנית בתחנת הרדיו המחתרתי ובריחתה מכלא בית לחם.<br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/S9_vxJUFNgI/AAAAAAAAANE/Vapug3_E6gw/s1600/%D7%99%D7%95%D7%9D+%D7%94%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%AA10+065.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://3.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/S9_vxJUFNgI/AAAAAAAAANE/Vapug3_E6gw/s320/%D7%99%D7%95%D7%9D+%D7%94%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%AA10+065.jpg" tt="true" /></a></div><br />ביער לח"י פינות ישיבה ומנוחה, שבילים לטיול ומתקני משחקים לילדים. בכל ימות השנה ניתן לסייר בו, לחסות בצל העצים וליהנות מהשלווה של עמק איילון. <br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/S9_mfy0fUSI/AAAAAAAAAM8/hdI74TNMP0Q/s1600/%D7%99%D7%95%D7%9D+%D7%94%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%AA10+026.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://4.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/S9_mfy0fUSI/AAAAAAAAAM8/hdI74TNMP0Q/s320/%D7%99%D7%95%D7%9D+%D7%94%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%AA10+026.jpg" tt="true" /></a></div><br /><br />הפסלת והמעצבת של האנדרטה, הגב' איילת ביתן שלונסקי מסבירה את בחירותיה לעיצוב האנדרטה:<br />"הרי את מקודשת לי מולדת כדת משה וישראל", שורה משירו של אברהם שטרן ("יאיר") שחקוקה על קיר האנדרטה. המולדת היא כלה, שאתה נכרתת בקדושה ברית עולם. האנדרטה לבושה לבן – המסמל טוהר בתולין, כלה, חופה. בה בעת היא מסמלת את צבע תכריכי המת ומבטאת את הזדהותם עד מוות של חללי לח"י עם המולדת. ביטוי לאהבה זו מוצא דרכו באנדרטה. על-ידי יצירת סביבה לבנה, טהורה ודוממת החודרת אל נוף היער החי ומשרטטת מסלול של יחסים מנוגדים ומשלימים בין החיים והמוות. האלמנט המרכזי מורכב משני קירות לבנים בגובה 10 מ', הפורצים אל השמיים ויוצרים משולש פתוח במרחב ובתוכו עץ זית".<br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/S9_wSGZqciI/AAAAAAAAANM/b58ai4RcNSA/s1600/scan0001.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://4.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/S9_wSGZqciI/AAAAAAAAANM/b58ai4RcNSA/s320/scan0001.jpg" tt="true" /></a></div><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6005673304813804431-8251976520859406747?l=museum-lehi.blogspot.com' alt='' /></div>lehihttp://www.blogger.com/profile/08725647775934460590noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6005673304813804431.post-77758799002128812322010-05-04T01:08:00.000-07:002011-10-27T02:46:40.982-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/S9_Zl0ocTOI/AAAAAAAAAMs/rYISWGGeXCY/s1600/%D7%90%D7%99%D7%9A+%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%9D+%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%99%D7%90%D7%95%D7%9F.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://1.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/S9_Zl0ocTOI/AAAAAAAAAMs/rYISWGGeXCY/s320/%D7%90%D7%99%D7%9A+%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%9D+%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%99%D7%90%D7%95%D7%9F.jpg" tt="true" /></a></div><br />הדרכים למוזיאון לח"י רח' שטרן 8, שכונת פלורנטין, ת"א.<br /><br /><br />אוטובוסים ציבוריים: קו אגד 83 מתחנת רכבת השלום/קניון עזריאלי/תחנה מרכזית; קווי דן: 42 מתחנת רכבת השלום/קניון עזריאלי, תחנה מרכזית; 142 מתחנת רכבת מרכז/ תחנה מרכזית; 25, 125 מדיזינגוף סנטר/אלנבי- לרדת בתחנה ברחוב דרך שלמה (סלמה) ולחצות את שדרת וושינגטון. 72, 172, 129 מדיזינגוף סנטר/אלנבי- לרדת בתחנה ברחוב העלייה פינת דרך שלמה (סלמה) וללכת על רחוב פלורנטין. <br /><br />לרכבים פרטיים: כניסה לנתיבי איילון דרום ונסיעה עד מחלף קיבוץ גלויות. במחלף פונים ימינה (מערבה) ונוסעים בדרך קיבוץ גלויות עד למפגש עם רחוב הרצל, בו פונים ימינה (צפונה) עוברים את הצומת עם רחוב דרך שלמה (סלמה), ממשיכים ישר עד לרחוב פלורנטין, בו פונים שמאלה ואחר כך ימינה לרחוב שטרן.<br /><br />לאוטובוס או מיניבוס: לעצור בצומת הרצל דרך שלמה (סלמה) ולהוריד את הנוסעים ליד תחנת דרך פז. הנוסעים ימשיכו כדקה ברגל ברח' שד' וושינגטון, כיוון שהרחובות צרים ואי אפשר להסתובב עם רכב גדול.<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6005673304813804431-7775879900212881232?l=museum-lehi.blogspot.com' alt='' /></div>lehihttp://www.blogger.com/profile/08725647775934460590noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6005673304813804431.post-57589958187925777272010-04-13T23:51:00.000-07:002010-04-14T03:38:28.990-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/S8VnMN5omrI/AAAAAAAAAMc/_CsHd7mzozY/s1600/%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A5.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://4.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/S8VnMN5omrI/AAAAAAAAAMc/_CsHd7mzozY/s320/%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A5.jpg" wt="true" /></a></div><br />בשבוע הבא נעלה את זכרם של הלוחמים שנפלו במלחמות ישראל, יש משפחות שאין להם קבר לעלות אליו.<br /><br />לפני כשנה נכנס אל משרדי המוזיאון בלש פרטי שהציג את עצמו בשם סטיבן, הוא ביקש את כל המידע שיש לנו על הנער <a href="http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=472696">אלכסנדר רובוביץ</a> שנעלם ועד היום לא ידועים עקבותיו. זו לא פעם ראשונה ששואלים אותנו על אלכסנדר רובוביץ והוא לא האדם הראשון שחוקר את הנושא. <br /><br />אז מי הוא אותו הנער?<br /><br />אלכסנדר רובוביץ נולד בירושלים, לאביו היה בית מרקחת וגם לו הועידו עתיד של רוקח אך לימודיו בבית ספר תיכון נקטעו ביד זדונית. בבית ספרו למד גם נער חבר הגנה, שהתחקה ורחרח מי מקרב התלמידים חשוד בהשתייכות לאחת ממחתרות הפורשים על פי התנהגותו ודעותיו, הנער הלשין באזני מנהל בית הספר שהיה ידוע בדעותיו הנחרצות נגד מלחמת החרות של לח"י. המנהל זימן את הורי התלמידים החשודים ואיים בסילוק כל הנערים מבית הספר. כך היה גם עם אלכסנדר, הוא התבקש להתחייב שיפסיק את קשריו עם "הפורשים" ופעילותו במחתרת - רק אז יורשה לו להמשיך בלימודיו. אך אלכסנדר לא הסכים וכך מצא עצמו מחוץ לספסל הלימודים.<br /><br />אלכסנדר היה בן 16 כשלקח חלק בהפצה והדבקת כרוזים עבור המחתרת. לילה אחד, בשעה שיצא למשימה נעצרה לידו בחריקת בלמים מכונית. על פי עדי ראיה יצאו ממנה שלושה אנשים, התנפלו על הנער, נאבקו עמו, הכניסו אותו בכוח למכונית ונמלטו במהירות. אלכסנדר רובוביץ נחטף בידי בלשים בריטים.<br /><br />מאז לא חזר אלכסנדר הביתה. הוריו המודאגים הלכו לתחנת המשטרה, חיפשו בבתי מעצר ופרסמו מודעות בעיתונים אך לא היה סימן לנער. כמה ימים לאחר מכן הגיע לידי המשפחה מידע חשוב: אחד מעדי הראייה שנכח במקום סיפר שבזמן החטיפה נפל כובע מראשו של אחד החוטפים. הכובע הובא לבית המשפחה והם גילו שעל הבטנה כתוב: 'פאראן'.<br /><br />תחילה הכחישו הבריטים את קיומו של קצין בשם זה, אך לאחר חקירה מאומצת הודו שאכן קיים אדם כזה, שעזב את הארץ ועבר לסוריה. ידיעות נוספות הגיעו מאוחר יותר- מכתב אנונימי שנשלח מאדם בסוריה הודיע שראה במועדון מקומי קצין בריטי ששתה קצת יותר מידי, מתפאר שחטף נער יהודי בפלשתינה ועינה אותו עד מוות.<br /><br />פאראן, הובא למשפט בארץ אך לא הודה באשמה וזוכה מחוסר הוכחות. אנשי לח"י חיפשו דרך לנקום בו. שנה לאחר מכן הגיעה לביתו של פאראן חבילה. זו היתה חבילת נפץ המוסתרת בתוך ספר, המתפוצצת כאשר פותחים אותה. את החבילה פתח בטעות אחיו של פאראן. פאראן עבר לחיות בקנדה ועד יום מותו לא גילה היכן קבורה גופתו של אלכסנדר רובוביץ.<br /><br />סטיבן, ממשיך בחקירת הנושא עד היום, הוא אסף מסמכים רבים מהארכיונים הבריטים, נסע לראיין קצינים בריטים שהיו חבריו של פאראן, הגיע למשפחתו במטרה לנסות ולחשוף את האמת על הסיפור, לפני שנה אף כינס מסיבת עיתונאים והציע פרס כספי עבור מי שימסור מידע נוסף על מקום קבורתו, בינתיים לא התקבל מידע נוסף.<br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6005673304813804431-5758995818792577727?l=museum-lehi.blogspot.com' alt='' /></div>lehihttp://www.blogger.com/profile/08725647775934460590noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6005673304813804431.post-59080033560919813682010-03-10T05:18:00.000-08:002010-03-10T05:24:31.870-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/S5ePOicCJzI/AAAAAAAAAMU/r7Zhg4FcH5U/s1600-h/7991.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://2.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/S5ePOicCJzI/AAAAAAAAAMU/r7Zhg4FcH5U/s320/7991.jpg" vt="true" /></a></div><br /><br /><br /><br /><br />הבריחה הנועזת והמפורסמת ביותר של מחתרת לח"י התרחשה ב-1 נובמבר 1943.<br /><br />20 לוחמים נעלמו לילה אחד ממחנה המעצר השמור שבלטרון, הם נמלטו אל החופש דרך מנהרה תת קרקעית באורך 76 מ', שחפרו במשך תשעה חודשים.<br /><br /><br />החפירה לוותה בקשיים רבים:<br /><br />ראשית: <span style="color: blue;">כיצד יסתירו את פתח המנהרה?</span><br /><br />כך נולדה ה"מלתחה"- בגדי האסירים והריהוט הדל רוכזו ב"מלתחה" שייעודה האמיתי היה מסתור לפתח המנהרה.<br /><br />הקושי השני: <span style="color: blue;">איך יושגו כלי חפירה?</span><br /><br />אחדים מכלי העבודה שניתנו על ידי מפקד המחנה לצורך עבודות גננות הוחרמו על ידי האסירים.<br /><br />הקושי השלישי: <span style="color: blue;">איפה יחביאו את ערימות החול?</span><br /><br />אדמת החפירה הוסוותה בערוגות פרחים וירק. צבע האדמה נעשה כהה יותר ככל שהמנהרה נעשתה עמוקה יותר ולכן מילאו האסירים שקים בחול והסתירו אותם בקירות הצריף שהיו בעלי דפנות כפולות.<br /><br />הקושי הרביעי: <span style="color: blue;">כיצד להאיר את המנהרה החשוכה?</span><br /><br />חוטי חשמל שנמשכו מחדר השירותים דרך הדפנות הכפולות של הקירות, העבירו אור אל החופרים.<br /><br />הקושי החמישי: <span style="color: blue;">איך ימנעו את התמוטטות קירות המנהרה?</span><br /><br />קורות תמיכה נלקחו מצריפים ריקים, ממיטות האסירים וממקומות אחרים במחנה.<br /><br />הקושי השישי: <span style="color: blue;">כיצד להזרים אוויר צח אל החופרים במנהרה?</span><br /><br />ככל שהחופר נמצא רחוק יותר מהפתח, האוויר במנהרה נעשה דליל יותר ואי אפשר היה להמשיך לחפור, החופרים יצאו מהמנהרה עם כאבי ראש.<br /><br />אנשי לח"י התגברו גם על בעיה זו. אוויר צח הועבר לחופרים בעזרת מפוח מאולתר עשוי ממעיל גשם.<br /><br />בתום תשעה חודשים של עבודת צוות מפרכת, ראו חברי המחתרת את האור שבקצה המנהרה.<br /><br />חבריהם שבחוץ העבירו להם סימן המורה להם שהגיע הזמן לברוח וכך, בלילה אחד זוחלים במנהרה, 20 לוחמי לח"י ומתגנבים מתחת לאפם של הסוהרים הבריטים. במרחק של 100 מטר מהגדר חיכה להם אוטובוס שפיזר אותם במקומות המסתור בכל רחבי הארץ.<br /><br />בבוקר שלמחרת נכנס הקצין הבריטי אל הצריף וגילה שעשרים האסירים השמורים ביותר בארץ נעלמו מתחת לאף.<br /><br />הבריטים פרסמו מודעות לחיפוש האסירים. אחד הבורחים- יצחק סימן-טוב זוהה ע"י שוטר ברעננה ונורה במקום. יתר הבורחים חזרו במהרה לשורות המחתרת ולהמשך המלחמה בשלטון הבריטי ולפעילות למען חירות ישראל.<br /><br />הבריחות היו סמל לשחרור מעול השלטון הזר, סיסמתם היתה:&nbsp;"החופש למען המלחמה והמלחמה למען החופש". <br /><br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6005673304813804431-5908003356091981368?l=museum-lehi.blogspot.com' alt='' /></div>lehihttp://www.blogger.com/profile/08725647775934460590noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6005673304813804431.post-17908069380912489162010-01-12T04:58:00.000-08:002010-01-12T05:01:40.410-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br /><div class="MsoNormal" dir="RTL"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><br /></div></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span lang="HE">הכיתה תחולק לשלוש קבוצות. כל קבוצה תקבל חומר עיוני על אחת המחתרות- הגנה, אצ"ל או לח"י. לאחר שעיינו בחומר תכין כל קבוצה ":תעודת זהות" למחתרת שעליה קראה, הכוללת את שם הארגון, הסמל, המפקדים, ההמנון, הפעולות והמטרות המרכזיות.<o:p></o:p></span><br /></div></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><br /></div></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span lang="HE">לאחר מכן יקבלו התלמידים בריסטולים וכלי כתיבה ויתבקשו להכין כרזת פרסומת שתשכנע את שאר חברי הכיתה להצטרף למחתרת שעבורה הכינה את תעודת הזהות.<o:p></o:p></span><br /></div></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span lang="HE">ניתן לשאול את תלמידי הכיתה: אילו היו חיים בתקופת טרום המדינה האם היו מצטרפים למחתרת ואם כן, לאיזו מהן ומדוע, ולקיים דיון כיתתי על הסיבות להצטרפות למחתרות השונות.<o:p></o:p></span><br /></div></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span lang="HE">לתלמידי הכיתות הגבוהות ניתן לקשר את הדיון לגיוס לצה"ל ולהעלות את השאלות: למה אנו מתגייסים לצבא? האם יש לחייב בגיוס כל אזרח ישראלי שהגיע לגיל 18? מה לגבי ערבים וחרדים? כיצד צריכה המדינה לנהוג במשתמטים? אילו הגיוס היה בחירה, האם הייתם בוחרים להתגייס ומדוע?<o:p></o:p></span><br /></div></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><br /></div></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span lang="HE">אפשרות נוספת - הצגת השבועה ללח"י:<o:p></o:p></span><br /></div></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><br /></div></div><div align="center" class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: center;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><b><u><span lang="HE">שבועת לח"י<o:p></o:p></span></u></b><br /></div></div><div align="center" class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: center;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span lang="HE">"הריני נשבע שבועת-אמונים<o:p></o:p></span><br /></div></div><div align="center" class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: center;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span lang="HE">למולדת, לעם, לחירות.<o:p></o:p></span><br /></div></div><div align="center" class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: center;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span lang="HE">נשבע להקריב המצפון, החיים,<o:p></o:p></span><br /></div></div><div align="center" class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: center;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span lang="HE">לציית, וללחום, ולמות!<o:p></o:p></span><br /></div></div><div align="center" class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: center;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><br /></div></div><div align="center" class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: center;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span lang="HE">לא לשוב ולצפר, לא לבגוד, לא לנטוש,<o:p></o:p></span><br /></div></div><div align="center" class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: center;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span lang="HE">במחתרת צינוק וחזית.<o:p></o:p></span><br /></div></div><div align="center" class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: center;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span lang="HE">כל חיי לעמוד על משמר הקדוש<o:p></o:p></span><br /></div></div><div align="center" class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: center;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span lang="HE">לחיי האומה בעתיד.<o:p></o:p></span><br /></div></div><div align="center" class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: center;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><br /></div></div><div align="center" class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: center;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span lang="HE">בדמי על אדמת ישראל להגן;<o:p></o:p></span><br /></div></div><div align="center" class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: center;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span lang="HE">בחיי – על חיי ישראל;<o:p></o:p></span><br /></div></div><div align="center" class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: center;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span lang="HE">ושמו לקדש בגויים. כה ייתן.<o:p></o:p></span><br /></div></div><div align="center" class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: center;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span lang="HE">כה יוסיף לי שומר-ישראל!"...<o:p></o:p></span><br /></div></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><br /></div></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span lang="HE">מה דעתכם&nbsp; על השבועה? האם היא רלוונטית להיום? עם איזה משפט אתם מזדהים/מתנגדים ומדוע. השוו בין השבועה ללח"י לשבועה לצה"ל כיום:<o:p></o:p></span><br /></div></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><br /></div></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 24px; text-align: justify;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: David; font-size: 11.5pt; line-height: 22px;">הנני נשבע(ת) ומתחייב(ת) בהן צדקי לשמור אמונים למדינת ישראל, לחוקיה ולשלטונותיה המוסמכים, לקבל על עצמי ללא תנאי וללא סייג עול משמעתו של צבא הגנה לישראל, לציית לכל הפקודות וההוראות הניתנות על ידי המפקדים המוסמכים ולהקדיש כל כוחותיי ואף להקריב את חיי להגנת המולדת ולחירות ישראל</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="color: black; font-size: 11.5pt; line-height: 22px;"><span dir="LTR"></span>.</span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE"><o:p></o:p></span><br /></div></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><br /></div></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><br /></div></div><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6005673304813804431-1790806938091248916?l=museum-lehi.blogspot.com' alt='' /></div>lehihttp://www.blogger.com/profile/08725647775934460590noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6005673304813804431.post-65496315239613695942010-01-12T04:33:00.000-08:002010-01-12T04:54:36.924-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><span style="text-decoration: underline;"><b><br /></b></span><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><b><u><span lang="HE">הבריטים מגיעים לארץ ישראל<o:p></o:p></span></u></b><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><span lang="HE">בשנים 1917-1918, במהלך מלחמת העולם הראשונה, כבש צבא בריטניה, ברשות הגנרל אלנבי, את א"י מידיי התורכים ובארץ ישראל החל שלטון צבאי בריטי. במסגרת ההסכמים שנקבעו לאחר המלחמה העניק חבר הלאומים לבריטניה את המנדט על ארץ ישראל.<o:p></o:p></span><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><b><u><span lang="HE">מהו מנדט? ומדוע קיבלו הבריטים את המנדט על ארץ ישראל?<o:p></o:p></span></u></b><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><span lang="HE">מנדט הוא ייפוי כוח, שניתן למעצמה מפותחת כדי שתשלוט באופן זמני בארץ שאוכלוסייתה אינה מסוגלת עדיין לנהל את ענייניה בעצמה, במטרה לסייע לה להגיע לשלטון עצמי. ב-1920 א"י הייתה ארץ לא מפותחת, הבריטים שקיבלו את המנדט עליה התחייבו בין השאר לפתח את הארץ ולסייע לעם היהודי שחיי בה.הישוב היהודי בארץ ישראל שמח מאוד לבואם של הבריטים כיוון שהשלטון העות'מאני המוסלמי, לא אהד את הרעיון הציוני והערים קשיים רבים על חיי היהודים בארץ.<o:p></o:p></span><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><b><u><span lang="HE">הצהרת בלפור<o:p></o:p></span></u></b><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><span lang="HE">ב-2 לנובמבר 1917 כתב שר החוץ הבריטי, הלורד בלפור, הצהרה שנשלחה להסתדרות הציונית לפיה: "ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה ותעשה את מיטב מאמציה להקל על השגת מטרה זו" הצהרה מפורסמת זו שנקראת "הצהרת בלפור" עודדה את יהודי א"י וטיפחה בהם ציפיות רבות. על כן, משכבשו הבריטים את א"י הם התקבלו כגואלי הארץ.<o:p></o:p></span><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><b><u><span lang="HE">האכזבה בישוב משלטון המנדט<o:p></o:p></span></u></b><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><span lang="HE">אולם השמחה לא ארכה זמן רב. בתחילה, אמנם ניסו הבריטים לסייע לישוב היהודי, אולם תמיכתם זו עוררה כעס והתנגדות מצד הערבים שהיו רוב מכריע באוכלוסיית הארץ. גם לערביי ארץ ישראל היו שאיפות לאומיות וגם הם רצו להשיג שלטון עצמי בא"י. הם דרשו לבטל את הצהרת&nbsp; בלפור והביעו את התנגדותם לציונות במעשיי אלימות והתפרעויות שכונו 'מאורעות'. המאורעות הראשונים פרצו בתר"פ -תרפ"א (1920-1921) ביפו והתפשטו למושבות היהודיות בשרון. הערבים התקיפו ושדדו בתים וחנויות של יהודים. מספר ההרוגים היהודים הגיע ל47 ו- 140 איש נפצעו.<o:p></o:p></span><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><b><u><span lang="HE"><a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%94%D7%92%D7%A0%D7%94">הקמת ה'הגנה</a>' <o:p></o:p></span></u></b><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><span lang="HE">בעקבות מאורעות 1920, הוקם ארגון ה'<b>הגנה</b>'. התקפות הערבים על הישוב היהודי הובילו להקמת ארגון שיוכל להגן על כל הארץ. ארגון ההגנה הוגדר כארגון כלל ארצי, התנדבותי. שורותיו היו פתוחות לכל.<o:p></o:p></span><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><span lang="HE">בתרפ"ט 1929, בעקבות סכסוך על זכות התפילה בכותל המערבי פרץ גל נוסף של מאורעות. במאורעות אלו הוכיחה ההגנה כושר פעולה גבוה. במקומות שבהם היו קבוצות מאורגנות של ההגנה הפגיעה ביהודים הייתה מינימלית וההתקפות על הישובים החקלאיים נהדפו. חברי ה'הגנה' הצליחו אומנם לשמור על ישובים רבים, אולם חלק מהישובים היהודים נשאר מופקר.הטבח הגדול ביותר היה בקרב יהודי חברון.<o:p></o:p></span><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><b><u><span lang="HE"><a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9F_%D7%A6%D7%91%D7%90%D7%99_%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%99">הקמת האצ"ל </a><o:p></o:p></span></u></b><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><span lang="HE"><br />חלקים מהישוב היהודי ראו במאורעות אלה סימן לכך שמדיניותה של ההגנה כנגד הערבים מתונה מידי. בקרב הנהגת הישוב התנהל ויכוח כיצד נכון להגיב כנגד התקפות הערבים: בהבלגה או בהתקפה. מדיניות ההבלגה לא נשאה חן בעיניי חלק מהחברים, שסברו שיש לנקוט ביתר כוח ובפעילות התקפית נגד הערבים ולפעול גם נגד הבריטים. בעקבות זאת פרשו מהגנה ב1931 חלק מחבריה בהנהגתו של אברהם תהומי, מפקד הארגון בירושלים, והקימו את ארגון 'הגנה ב' שלאחר מכן <b>נקרא האצ"ל: הארגון הצבאי הלאומי בא"י.</b> מרבית אנשיו היו צעירים, מתנועת הנוער הרוויזיוניסטית בית"ר בראשותו של זאב ז'בוטינסקי, שקראה לבדוק מחדש את מדיניות שיתוף הפעולה עם הבריטים ולנקוט קו תקיף כנגד המדיניות האנטי ציונית של ממשלת המנדט הבריטי בארץ ישראל.<o:p></o:p></span><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><span lang="HE">הנהגת הישוב וה'הגנה' לא ראו בעין יפה את הקמת האצ"ל, ובין הצדדים שרר מתח שגבר כל הזמן.<o:p></o:p></span><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><span lang="HE">בין השנים תרצ"ו- תרצ"ט (1936-1939), בעקבות הגעת גלי עלייה והתפתחות הישוב היהודי בארץ, הכריזו הערבים על שביתה כללית, חרם ומצור כלכלי על הישוב. צעדים אלה ננקטו משלא התקבלו תביעות הועד הערבי העליון להפסיק את העלייה, לאסור על מכירת קרקעות ולהכריז על עצמאות ערבית בפלשתין. בד בבד פרצו מעשי טרור שכונו "המרד הערבי הגדול".<o:p></o:p></span><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><span lang="HE">בשל השביתות בקרב ערביי הארץ חלה בישוב היהודי התפתחות כלכלית ראויה לציון, נבנה נמל בת"א וקמו עשרות ישובים ברחבי הארץ במסגרת התיישבות חומה ומגדל.<o:p></o:p></span><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><span lang="HE">במקביל החל השלטון הבריטי לסגת אט אט מהתחייבויותיו לציונות, נסיגה זו הגיעה לשיאה עם פרסומו של הספר הלבן.<o:p></o:p></span><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><b><u><span lang="HE">הספר הלבן<o:p></o:p></span></u></b><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><span lang="HE">הספר הלבן היה קובץ חוקים שפרסמו הבריטים ובתוכו מסמכים רשמיים העוסקים בבעיית ארץ ישראל. בספר השלישי שפורסם במאי 1939 הכריזה הממשלה הבריטית על כוונתה להקים תוך עשר שנים מדינה פלשתינאית עצמאית עם רוב ערבי בכל שטח ארץ ישראל. הספר הטיל הגבלות חמורות על עליה יהודית ועל מכירת קרקעות ליהודים, וקבע כי בחמש השנים הבאות יורשו לעלות בסך הכל שבעים וחמישה אלף יהודים ולאחר מכן תהיה העלייה תלויה בהסכמת הערבים, שיהיו שליטי ארץ ישראל. <o:p></o:p></span><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><span lang="HE">בישוב היהודי בארץ ישראל שררה תחושת כעס ואכזבה, עד כדי הרגשת בגידה על מדיניות הפיוס שנוקטים הבריטים כלפי הערבים. בעקבות פרסום הספר הלבן החל האצ"ל לבצע פעולות נגד מטרות בריטיות. הפעולות התמקדו בפגיעה ברכוש כגון: מבנים ומתקנים ממשלתיים, קווי טלפון, מתקני חשמל, מכוניות משטרה, בתי דואר ובית השידור הממשלתי, פסי רכבת ותחנות רכבת. האצ"ל החל להפיץ בפומבי ידיעות על פועלו ומטרותיו בכרוזי רחוב, עיתונים וכן באמצעות תחנת הרדיו המחתרתי "קול ציון הלוחמת".<o:p></o:p></span><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><b><u><span lang="HE"><a href="http://www.lehi.org.il/">הסיבות להקמת לח"י</a><o:p></o:p></span></u></b><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><span lang="HE">ב-1 לספטמבר 1939 פרצה מלחמת העולם השנייה. הגרמנים פלשו לפולין בכוונה להשתלט על אירופה, ובהמשך על אפריקה ועל המזרח התיכון. מול הגרמנים ובעלי בריתה ניצבו "בעלות הברית"- בריטניה ומושבותיה, בהמשך ברית המועצות ואחריה ארה"ב.<o:p></o:p></span><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><span lang="HE">בקרב הישוב היהודי התעוררה מחלוקת: כיצד עלינו לנהוג כלפי הבריטים בשעה זו? האם להמשיך במאבק נגד הבריטים והספר הלבן או להצטרף לבריטים במלחמה נגד הגרמנים? דוד רזיאל מפקד האצ"ל סבר, כמו רובו של היישוב, כי אין להילחם בבריטים בשעה שהם נלחמים בגרמניה הנאצית והורה להפסיק את כל ההתקפות כנגד בריטניה.<o:p></o:p></span><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><span lang="HE">כל עוד מלחמת העולם השנייה מתנהלת, הכריז רזיאל, האצ"ל לא יאבק בבריטים אלא יסייע להם ככל האפשר במלחמתם באויב הגרמני. פרסום ההודעה הביא את הבריטים לשחרר את מפקדי האצ"ל ממעצר, וחלק מאנשי האצ"ל אף התגייסו לצבאות בעלות הברית. כמוהם נרתם רוב רובו של הישוב היהודי בארץ לסייע לצבא הבריטי במלחמתו בגרמנים, בהתאם לסיסמתו המפורסמת של דוד בן גוריון:"אנו נילחם במלחמה זו לצד בריטניה הגדולה כאילו לא היה הספר הלבן, ונילחם בספר הלבן כאילו לא הייתה מלחמה". <o:p></o:p></span><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><span lang="HE">אולם לא כל חברי האצ"ל ראו בעין יפה את הפסקת המאבק בבריטים, מה גם שההחלטה לא התקבלת על דעת כל חברי המפקדה. בראש המתנגדים להפסקת האש עמד אברהם שטרן (יאיר). הוא זעם על כניעתו של רזיאל בפני הבריטים ויחסיהם התערערו מאוד:" הבריטים הם האויב, בשום אופן לא נתחנף אליהם", הצהיר שטרן באוזני מקורביו. בריטניה, אמר, שולטת בארץ באמצעות דיכוי ובכוח הזרוע ואין סיבה שהעם הנכבש ישתף פעולה עם הכובש הזר, ששאיפותיו מתנגדות לשאיפות החירות של העם היהודי. בריטניה, הדגיש שטרן, נלחמת בהיטלר מפני שהוא מסכן את קיומה ולא כדי להציל יהודים, ובמקביל היא ממשיכה להילחם בעם היהודי בארצו. אם יש הצלה ליהודים מגרמניה הנאצית הרי היא רק בעליה לארץ ישראל, אולם את ההצלה הזו מונעת בריטניה בכך שהיא סוגרת את חופי הארץ בפני פליטים מאירופה ואוסרת על היהודים לרכוש קרקעות בארץ ישראל. ולכן: "כלפי עמנו, גרמניה הנאצית ובריטניה היו מאוחדות בחזית אחת. שתיהן עשו להשמדתנו". אברהם שטרן האמין כי צריך לנצל את חולשתה של בריטניה, העסוקה בחזיתות אחרות, כדי לקדם את העניין הציוני.<o:p></o:p></span><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><span lang="HE">העימות בין דוד רזיאל לאברהם שטרן היה בלתי נמנע. שטרן פרש מהאצ"ל עם חלק מטובי מפקדיו והקים בקיץ 1940 ארגון מחתרתי חדש, שנקרא בהתחלה <b>'האצ"ל בישראל'</b> ומשנת 1943: <b>לח"י – לוחמי חירות ישראל.<o:p></o:p></b></span><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br /></div>lehi.org.il<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6005673304813804431-6549631523961369594?l=museum-lehi.blogspot.com' alt='' /></div>lehihttp://www.blogger.com/profile/08725647775934460590noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6005673304813804431.post-79031223477208897892009-12-23T03:05:00.000-08:002009-12-23T03:26:48.610-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br /><br />דמותו של אברהם שטרן, מסתורית ומעניינת, דמות שעד היום ממשיכה לרתק סופרים, עיתונאים, מחזאים ואנשים רבים נוספים. דמות בעלת פנים רבות.<br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/SzHyOoOZy2I/AAAAAAAAAKs/nGdfQyp4h8o/s1600-h/23.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ps="true" src="http://3.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/SzHyOoOZy2I/AAAAAAAAAKs/nGdfQyp4h8o/s320/23.jpg" /></a><br /></div><br /><br /><br /><br />אברהם שטרן נמשך לכיוונים שונים בחייו: לימודים, פעילות מחתרית, כתיבת שירה, משפחה, חברות ואהבה. בשלבים שונים בחייו עומדת בפניו השאלה האם להגשים את המאוויים האישיים, להתפתח מבחינה אקדמית, ספרותית, להקים משפחה או להתמסר לפעילותו במחתרת ובכך להגשים את חלום העם היהודי: להקים מדינה יהודית חופשית בארץ ישראל. <br />אצל אברהם שטרן התשובה היא אחת: "הריני נשבע שבועת אמונים למולדת, לעם, לחרות. נשבע להקריב המצפון, החיים, לציית, וללחום ולמות!" (מתוך שירו השבועה).<br /><br />בכל דרך שבחר הלך עד הסוף, עם כל המרץ, הכוונה והנכונות להשפיע, לשנות ולתת את כולו. <br /><br />עדה אמירכל ייבין כותבת בהקדמה לספר 'בארגמן חייו של יאיר – אברהם שטרן':<br />"בגלריית דמויות של מנהיגים ידועי שם מתבלטת בייחודה מנהיגותו קצרת הימים של יאיר. שלא כאחרים, לא נשא יאיר דברי מליצה ברמה, לא ניקר עיניהם של הבריות ולא התפאר במעשיו, לא ציפה בקוצר רוח לשמוע מחיאות כפיים סוערות, וגם לא חתר אל מעמדו בשאפתנות דורסנית ובאטימות לב. מופנם וסגור היה יאיר, אציל הנפש, וגדולתו מקורה במעלותיו ובכישרונותיו המצוינים. מנהיג מיוחד ויחיד היה, נחבא אל הכלים, הנדרש אל המלוכה.<br />במנהיגותו של יאיר יש משום מיזוג של תום לב ופיכחון דעת, רכות ונוקשות, דבקות במטרה ואורך רוח שבשתיקה. משורר מלידה אשר נפשו ריחפה בספירות רוחניות...<br />יאיר היה מנהיג שאמר 'אחרי' המאמין בדרכו ... המקריב עצמו על אמונתו עד תום."<br /><br /><br /><br />מה קרה לדמותו של אברהם שטרן כיום? איך היא מצטיירת בעיתונים, בספרים ובמחזות שהוצגו בשנים האחרונות.(בשנות התשעים ואילך)? <br /><br />בשנות התשעים בעקבות פרסום והופעת המחזה יאיר, (1992), נכתבו תגובות רבות בעיתונות.<br />בשנת 1998 צולמה סדרה ע"י הטלוויזיה החינוכית, שנקראה "הכל אנשים", שהפיקו ענת זלצר, ומודי בראון, אחד הפרקים הוא על יאיר והוא מספר את סיפור חייו באופן מקיף.<br />בשנת 2000 יצא לאור הספר "מכתבים לרוני" שערך אהרן אמיר.<br />בשנת 2001 התפרסם ספרו של משה שמיר "יאיר – רומן ביוגרפי".<br />בשנת 2002 יצא לאור- "לח"י אנשים", בהוצאת יאיר, סיפורם של 840 לוחמים ולוחמות, שבראשם כמובן יאיר. <br />בשנת 2006 יצא לאור ספרו של רם אורן "ימים אדומים", בו אחד מהגיבורים הראשיים הוא יאיר.<br />בשנת 2007 יצא לאור לקסיקון לח"י, בהוצאת משרד הביטחון.<br />בשנת 2008 יצא לאור הספר: "נושאי לפיד החרות"/נחמיה בן תור, בהוצאת יאיר.<br /><br />בשנים אלו סיפורו של יאיר עורר עניין בכל פעם מחדש. ההצגה, הסרט והספרים הביאו לכותרות בעיתונים. כל שנה לקראת יום הזיכרון להירצחו ישנם אזכורים בעיתונות, בטלוויזיה וברדיו (בשנים האחרונות גם באינטרנט), להלן מספר דוגמאות:<br /><br />תגובות למחזה: מעריב – מבקרת התיאטרון מצביעה באירוניה על כפילות במחזה 'יאיר'. התקבלות יאיר ע"י אמן שמאל, והחמצה של דיון נכון במרחק הכפול שנוצר: "הורוביץ (המחזאי) איש שמאל, הלך אל משפחת יאיר גיבור לח"י והתאהב בו קצת... החמיץ את ההתמודדות עם תופעת נידויו של יאיר ועם הטרור כתופעה לגיטימית בתולדות העמים." (שרית פוקס, תיאטרון מסורס, מעריב, ספרות ואמנות 2/10/92).<br /><br />הארץ – בנימין זרעוני, מרואיין בן חוגו וזמנו של יאיר מקבל אותו רק כמשורר בטענה ש"מגיע לו בלתי מספיק בטרור", "יאיר היה מצד אחד רחוק מפצצות ומהרג. הוא היה אברך משי משכיל, אנין טעם, עם הבנה גדולה בספרות קלסית ובמוסיקה.... הצד המעשי של הטרור, איך הורגים... איפה שמים את הפצצות כל זה היה רחוק ממנו". (רמי רוזן, "בלתי מספיק בטרור", הארץ 27/2/92).<br /><br />עודד קוטלר (הבמאי)- "בהצגה הזו איננו עוסקים בהיסטוריה כי אם במיתולוגיה. יש הרואים ביאיר רוצח. יש הרואים בו קדוש מעונה. ההכרעה בידי הקהל. עלינו מוטל להעלות דמות משכנעת על הבמה."<br /><br />דן הורוביץ(המחזאי) -"ניסיתי לתאר דמות יוצאת דופן הממלכדת את עצמה למוות. יאיר הוא רומנטיקן קלסי בכל המובנים... המורכבות בדמותו קסמה לי: אוהב החיים המתוקים שהלך ביודעין לקראת המוות".<br /><br />תגובה לספר של משה שמיר:<br /><br />הארץ – "המחתרת מייצרת משוגעים, ואולי אפילו להיפך – משוגעים מייצרים מחתרת" זו הכותרת שנותן תום שגב למאמר תגובה לספר 'יאיר רומן ביוגרפי' שכתב משה שמיר. זהו משפט הלקוח מהספר אך לטענת שגב, שמיר מפספס אותו לחלוטין.<br /><br />התייחסותו לדמות של יאיר – "אברהם שטרן היה מחבל עברי שרבים העריצו ויש המעריצים עד היום. שטרן הנהיג את ארגון הטרור לח"י, שעסק גם ברצח אזרחים בשם המאבק הציוני לעצמאות לאומית." (תום שגב, מוסף ספרים, הארץ, 29/9/2001 ).<br /><br />קטע אחרון מתוך מעריב סופשבוע 2007:<br /><br />אראל סג"ל בטור השבועי שלו במוסף סופשבוע כותב טור שלם על יאיר, הכותרת: "נרו יאיר – 65 שנה למותו של אברהם שטרן. על אפשרות המהפכה בעידן הרהבתנות". <br />"אחת הדמויות המרתקות בתולדות עם ישראל של הזמן החדש, איקון כמו קדמוני, מיתי בחייו ובמותו. אישיותו מורכבת, רבגונית, ענפה, רבת רבדים. משורר ומלומד, מהפכן ולוחם. אתיאיסט שהיה למאמין, מורד בחליפה, נאמן לאמת עד מוות."<br />"זו שעתם המחודשת של יאיר, אורי צבי גרינברג ושבתאי בן דב. יותר מתמיד ראויים הם להוות מקור השראה לחיות מחודשת עבור הריבונות המעורערת, הרופסת והקורסת." <br /><br />ההצגה של דמותו כיום, לרוב, בוחרת אחד משני צדדים: אברהם שטרן, הגיבור שהקריב את חייו למען הרעיון, או אברהם שטרן הבוגד והטרוריסט.&nbsp; דמותו של אברהם שטרן היא דמות רב גונית, בעלת תכונות אופי שלעיתים מנוגדות זו לזו, אבל עדיין מייצגות איש אחד שהלך עם מטרותיו עד הסוף. כמו שהוא כתב "משורה משחרר רק המוות "- מתוך השיר חיילים אלמונים, המנון לח"י.<br /><br /><br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/SzH5Klu3U6I/AAAAAAAAAK0/b37gTzEINIU/s1600-h/22.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ps="true" src="http://1.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/SzH5Klu3U6I/AAAAAAAAAK0/b37gTzEINIU/s320/22.jpg" /></a><br /></div><br /><br /><div style="text-align: center;">כן, גם אני חייל ומשורר!<br /></div><div style="text-align: center;"><br /></div><div style="text-align: center;"><br /></div><div style="text-align: center;">היום אכתוב בעט - מחר אכתוב בחרב;<br /></div><div style="text-align: center;"><br /></div><div style="text-align: center;">היום אכתוב בדיו - מחר אכתוב בדם;<br /></div><div style="text-align: center;"><br /></div><div style="text-align: center;">היום - על הניר, מחר - על גו אדם;<br /></div><div style="text-align: center;"><br /></div><div style="text-align: center;">שמים נתנו הספר והחרב.<br /></div><div style="text-align: center;"><br /></div><div style="text-align: center;">גורל חרץ - חיל ומשורר."<br /></div><div style="text-align: center;"><br /></div><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6005673304813804431-7903122347720889789?l=museum-lehi.blogspot.com' alt='' /></div>lehihttp://www.blogger.com/profile/08725647775934460590noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6005673304813804431.post-39019297903908303152009-12-16T06:08:00.000-08:002009-12-16T10:44:35.689-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="text-align: center;"><br /></div><div style="text-align: right;"><strong><span style="color: purple; font-size: large;">&nbsp;</span><br /></strong><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/SyjnHBh9mjI/AAAAAAAAAJs/UdDDyevdy0M/s1600-h/%D7%91%D7%AA%D7%99%D7%9D+%D7%91%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9F+001.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ps="true" src="http://4.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/SyjnHBh9mjI/AAAAAAAAAJs/UdDDyevdy0M/s320/%D7%91%D7%AA%D7%99%D7%9D+%D7%91%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9F+001.jpg" /></a><br /></div><br /><br /><br />היום גם ילדים תל אביבים או שכניהם מהפרברים הקרובים יודעים להגיד באוהאוס. אבל מה זה בדיוק?<br /><br />בעקבות ריכוזי הבנייה הגבוהים של הסגנון הבינלאומי זכתה העיר תל אביב, להכרה כאתר מורשת עולמית, בשנת 2004, על ידי אונסק"ו.<br /><br /><div style="text-align: justify;">הפירוש המילולי של השם באוהאוס הוא בית הבנייה.<br /></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">סגנון הבאוהאוס נקרא כך על שם בית הספר לאדריכלות ועיצוב בגרמניה שנשא את אותו השם. אסכולה זו, יחד עם אדריכלים נוספים שלא היו קשורים לבאוהאוס, הובילה לפיתוח הסגנון הבינלאומי, שהיה לסגנון השולט ברחבי העולם משנות ה-30 ועד שנות ה-60 בערך. רבים מבלבלים בין "סגנון הבאוהאוס" שהוא שם כללי לסגנונות שצמחו בבית הספר באוהאוס וכללו גם סגנונות עיצוב של ריהוט וכלי בית, לבין "הסגנון הבינלאומי".<br /></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">סגנון הבאוהאוס נולד מתוך הצורך לשקם את גרמניה במהירות לאחר מלחמת העולם הראשונה. התעוררה גישה שקראה להתנערות מהסגנון הפרוסי המצועצע, ולהדגשת האדם וצרכיו הפשוטים. הסגנון של הבאוהאוס הוא נקי ופשוט, ומרבה לעשות שימוש בקווים ישרים ואלמנטים אחרים ההופכים את תוצריו לקלים ופשוטים, הן לייצור והן לשימוש. <br /></div><br /><br /><br /><div style="text-align: center;"><span style="font-size: large;"><strong>הסיסמא שלהם היתה:"פחות זה יותר"</strong></span><br /></div><div style="text-align: center;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/SyjoHALjd2I/AAAAAAAAAJ8/6Eu4yuQWQAU/s1600-h/%D7%91%D7%AA%D7%99%D7%9D+%D7%91%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9F+004.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ps="true" src="http://2.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/SyjoHALjd2I/AAAAAAAAAJ8/6Eu4yuQWQAU/s320/%D7%91%D7%AA%D7%99%D7%9D+%D7%91%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9F+004.jpg" /></a><br /></div><div style="text-align: center;"><br /></div><div style="text-align: center;"><br /></div><div style="text-align: justify;">אחד המקומות שבהם זכה סגנון הבאוהאוס להצלחה הוא היישוב העברי בארץ ישראל. האידאולוגיה החברתית-תרבותית שמאחורי הבאוהאוס התאימה מאוד לתפישות הסוציאליסטית והרוח החלוצית, כמו גם הרצון לברוא ולעצב את העולם מחדש. תפישות הבאוהאוס באו לידי ביטוי בארץ ישראל דרך הסגנון הבינלאומי. הסגנון היה נקי מקישוטים, פשוט ותכליתי. <br /></div><br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/SyjovZSPqSI/AAAAAAAAAKE/LhOrJYU_Wwk/s1600-h/%D7%91%D7%AA%D7%99%D7%9D+%D7%91%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9F+010.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ps="true" src="http://3.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/SyjovZSPqSI/AAAAAAAAAKE/LhOrJYU_Wwk/s320/%D7%91%D7%AA%D7%99%D7%9D+%D7%91%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9F+010.jpg" /></a><br /></div><br /><br />&nbsp;המוטיבים הבולטים בסגנון הבינלאומי:<br /><br />• א-סימטריה- אדריכלי הבאוהאוס האמינו כי הסימטריה משרתת את האדריכל ולא את המתגוררים במבנה. הבניין על פי התפישה המודרניסטית אמור להיות פונקציונלי ולשרת&nbsp;את דייריו. <br /><br />• גגות שטוחים- בניגוד לגגות רעפים, משופעים וקמורים. <br /><br />• חלונות - שימוש בחלונות ישרים (ללא קשתות).<br /><br />• חדרי מדרגות- חלונות הסרט האופקיים וחלונות ה"מדחום" האנכיים, כשחם פותחים ושקר סוגרים.<br /><br />• מרפסות - המרפסות הפינתיות הפונות אל פינות רחוב, מעוגלות. בימי הקיץ החמים יוצאים למרפסת לתפוס משב רוח המגיע מן הים.<br /><br />• קירות הצללה וקרניזים המקרים את המרפסות מפני השמש, ופתחי אוורור שנועדו לאפשר משב רוח אל תוך המרפסת. <br /><br />• קירות מטוייחים בלבן. לא תמיד נצבעו הבתים לבן למרות השם " העיר הלבנה" שמזוהה עם סגנון הבניה הבינלאומי, היו תקופות בהם נצבעו הבתים בצבעי פסטל מגוונים: תכלת, ורוד, ירקרק ועוד. <br /><br />• מאפייני אונייה - חלונות עגולים ומרפסות דמויות סיפון של אוניה. הסגנון הבינלאומי נועד להתאים לכל חלקי כדור הארץ ולכל הערים בה. מאפיין האונייה הוא מאפיין המזוהה בכל העולם ולא מיוחס לעיר מסוימת או לתרבות מסוימת. <br /><br />• הבתים צמודים זה לזה ויוצרים חזית אחת ארוכה. חיסכון – פחות קירות תומכים, ניצול מקסימאלי של המרחב. לכל&nbsp;מספר בתים הייתה חצר פנימית משותפת.<br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/SyjpQzPMWLI/AAAAAAAAAKM/8KrVyfJ79FA/s1600-h/%D7%91%D7%AA%D7%99%D7%9D+%D7%91%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9F+016.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ps="true" src="http://2.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/SyjpQzPMWLI/AAAAAAAAAKM/8KrVyfJ79FA/s320/%D7%91%D7%AA%D7%99%D7%9D+%D7%91%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9F+016.jpg" /></a><br /></div><br /><div style="text-align: justify;">אנחנו מכירים את הבתים השמורים, היפים, בסגנון הבינלאומי, שבשדרות רוטשילד או בשדרות ח"ן אבל פחות מכירים ומטיילים בין הבתים ברחובות פלורנטין. פלורנטין נבנתה<strong> כולה</strong> בסגנון זה. השכונה הוקמה בשנת 1927, היה צורך להקים בתים רבים לעולים החדשים והם הוקמו במהירות ובזול יחסית. על ההיסטוריה של השכונה, מי הקים? איך? ומתי? אספר בפעם אחרת. השכונה עברה בחלקה שיפוץ ושימור&nbsp;על ידי חברת עזרא וביצרון&nbsp;אבל העבודות הופסקו. מבנים רבים בשכונה עדין לא טופלו ושומרו ואחרים צריכים שיפוץ נוסף. <br /></div><br /><div style="text-align: justify;">אם ישפצו, ישמרו ויטפחו את הבתים בשכונת פלורנטין, ישמרו על&nbsp;נקיון הרחובות&nbsp;ולא יאפשרו להקים בנינים גבוהים שישנו את הצביון של השכונה, היא תהפוך לסוהו של תל אביב ומרכז של בילויים, עסקים, חנויות וגלריות בו יבקרו&nbsp;אנשים&nbsp;רבים.&nbsp;התהליך מתחיל אבל השימור והניקיון&nbsp;מוכרחים ללוות אותו.<br /></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/SyjpxSbDOjI/AAAAAAAAAKU/wXvA1KyEp80/s1600-h/%D7%92%D7%A8%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%99+103.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ps="true" src="http://3.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/SyjpxSbDOjI/AAAAAAAAAKU/wXvA1KyEp80/s320/%D7%92%D7%A8%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%99+103.jpg" /></a><br /></div><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6005673304813804431-3901929790390830315?l=museum-lehi.blogspot.com' alt='' /></div>lehihttp://www.blogger.com/profile/08725647775934460590noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6005673304813804431.post-43822585170994079742009-12-14T07:18:00.000-08:002009-12-14T23:32:56.102-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/SyZYKcLk6pI/AAAAAAAAAJk/INCPKs39k2o/s1600-h/%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%9B%D7%99%D7%94.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" rs="true" src="http://2.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/SyZYKcLk6pI/AAAAAAAAAJk/INCPKs39k2o/s400/%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%9B%D7%99%D7%94.jpg" /></a><br /></div><br /><br />אחד הניסים המפליאים ביותר בתולדות עם ישראל הוא נס ניצחון המכבים כפי שנאמר בתפילת "על הניסים": ואתה ברחמיך הרבים מסרת גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וטמאים ביד טהורים.<br /><br />הרקע למערכה בה הובסו היוונים היה אידאי ורוחני, לא היה זה מתוך מאבק פיזי, לא מתוך מגמת השתלטות אלא מתוך רצון לחיות באוטנומיה מלאה כיהודים ולהתנער מעול כפיה של שלטון זר.<br /><br />יאיר כתב טקסט שקרא לו הרהורים לחג החנוכה:<br /><br />" אנו קומץ קטן של לוחמי החרות, מוכי שיגעון המלכות, לפי חשבון מקטרגינו קטן כוחנו. ואולם לא כן הדבר. כוח קטן זה גדול עשרת מונים ממה שהוא נראה. כאותו השמן החשמונאי, בוערת במקדש לבנו אש הקנאות והגבורה, שלהבת – יה, עוד יאיר היום והוא קרוב בו נצית בשלהבת את נרות החנוכה שלנו. חנוכת המלכות העברית, בציון המשוחררת."<br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6005673304813804431-4382258517099407974?l=museum-lehi.blogspot.com' alt='' /></div>lehihttp://www.blogger.com/profile/08725647775934460590noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6005673304813804431.post-67029666391990847242009-12-12T07:05:00.000-08:002009-12-12T23:49:18.379-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/SyOxFbCYVwI/AAAAAAAAAJc/lt7uJF5uwLU/s1600-h/%D7%97%D7%AA%D7%95%D7%A0%D7%94+%D7%99%D7%90%D7%99%D7%A8.gif" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ps="true" src="http://3.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/SyOxFbCYVwI/AAAAAAAAAJc/lt7uJF5uwLU/s320/%D7%97%D7%AA%D7%95%D7%A0%D7%94+%D7%99%D7%90%D7%99%D7%A8.gif" /></a><br /></div><div style="text-align: center;">תמונה מיום החתונה 1936<br /><br /><br /></div>אברהם שטרן נפגש לראשונה עם רוני בורשטיין בשנת 1928, באוניברסיטה העברית בהר הצופים, בירושלים. לא עובר זמן רב והם הופכים לזוג.&nbsp;הקשר ביניהם נשמר למרות הנדודים וחיי המחתרת. רוני נוסעת ללמוד בוינה, יאיר נוסע&nbsp;ללמוד בפירנצה ואח"כ לפולין&nbsp;בפעילות מחתרתית הם שומרים על&nbsp;קשר בעיקר באמצעות&nbsp;המכתבים.&nbsp; מתוך קובץ המכתבים -&nbsp;"מכתבים לרוני - אברהם שטרן (יאיר)", בעריכת אהרון אמיר, הוצאת יאיר ע"ש אברהם שטרן, תל-אביב, 2000.<br />מכתבו האחרון של יאיר לרוני&nbsp;כשבועיים לפני הירצחו, תל-אביב, 30.1.42: <br /><br /><br />חתלתולי הקטנטון, הענוג, <br /><br />מחר תמלאנה שש שנים לנישואינו. עד מה הייתי רוצה לשהות אתך, <br />ביחידות וללא מלים לספר לך את אשר לא יסופר במלים בפי אדם <br />כלשהו, מקום כלשהו. אך את אינך אתי (אולי יתן אלוהים ועוד נהיה <br />ביחד, לבדנו: את אתי ואני אתך, רק אתך). אני כאן לבדי, אני עם עצמי. <br />זה קורה לעתים כל-כך קרובות…את אינך, אבל אני רוצה שתדעי, <br />שאני עתה אתך במחשבותי, ברגשותי, בנשמתי.<br />אהובה שלי! בלילה זה, לילה ארוך, אפל, דאב לבך, התכווץ בכאב. <br />ילדתי! את חושבת שאינני יודע מהו כאב לב? אינני מדבר על כך עם <br />איש, אך אני יודע מה משמע: הלב דואב, אני יודע. לב-אבן, עצבי-ברזל <br />דרושים כדי לשאת את מרירות ההשפלה, את ההשפלה שבעוני, <br />את מעמסת הנדודים, הסיכון של כל אחד ושל הכל, האחריות לחיי <br />בני אדם, אשר יחד אתי זנחו את הכל והשליכו את עצמם לתוך <br />מערבולת מלחמת-טרוף מפוארת זו למען עתיד טוב יותר, למען אשרם <br />של אלה המוכנים למסור אותנו לידי התלין.<br />איזה מזל שאדם מאמין אני! תפילה כנה מטהרת את הנשמה, מאוששת <br />את הלב, מאירה את העולם. אך את, יקירתי, אהובתי, כשרועד לבך <br />ומתפעם, כמה אני מתעצב בעצבותך! כמה אייחל שתהיי שקטה, <br />לך השקט הוא אושר. ואני?<br />"והוא מרדן, יכמה לסער כאלו בו שורה שלוה"<br />ענוגה שלי, דעי שאם תרגישי שאינך יכולה עוד, שאת מוכרחה <br />ללכת ממני, אבין אותך ואוהב אותך כמו שאני אוהבך עתה: בעדנה, בכנות <br />ובנאמנות, הייתי מאושר אתך, את השמחה שלי, הרוגע, המנוחה. <br />אתך אני שאנן, חמים לי, בהיר. ואם כי מלאים ועמוקים חיי, אני יודע <br />שברגעים קשים, מכריעים, היו חיי קרים וריקנים.<br /><br />להתראות בקרוב, הזהובה<br /><br />בעלך.<br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6005673304813804431-6702966639199084724?l=museum-lehi.blogspot.com' alt='' /></div>lehihttp://www.blogger.com/profile/08725647775934460590noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6005673304813804431.post-34044828238215721962009-12-09T08:57:00.000-08:002009-12-12T10:56:43.480-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">&nbsp;חריף? מתוק? חמוץ? מלוח? - מה הטעם האהוב עליך? <br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">הכל ניתן למצוא בשוק לוינסקי, תבלינים, פירות יבשים, בורקסים, גבינות, זיתים, חמוצים, חליטות צמחים לתה, יין, שמן זית, ממתקים,&nbsp;נקניקים, מרציפן, עוגיות&nbsp;ועוד ועוד... קשה לתאר במילים את הריח המשכר שעוברים מדוכן אחד לאחר, התמונות משקפות את הצבעים, את החושים האחרים תצטרכו להפעיל בפעם הבאה שתבואו לבקר.<br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/Sx_WjgKt7xI/AAAAAAAAAHs/gZ9RqxKNkd0/s1600-h/%D7%A6%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%9D%2B%D7%91%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9F%2B021%5B1%5D.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ps="true" src="http://1.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/Sx_WjgKt7xI/AAAAAAAAAHs/gZ9RqxKNkd0/s320/%D7%A6%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%9D%2B%D7%91%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9F%2B021%5B1%5D.jpg" /></a><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/Sx_WgZ3__0I/AAAAAAAAAHk/UtgHCSgb3zI/s1600-h/%D7%A6%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%9D%2B%D7%91%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9F%2B017%5B1%5D.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ps="true" src="http://2.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/Sx_WgZ3__0I/AAAAAAAAAHk/UtgHCSgb3zI/s320/%D7%A6%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%9D%2B%D7%91%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9F%2B017%5B1%5D.jpg" /></a><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/Sx_Wcf1PtOI/AAAAAAAAAHc/eGLEagA3vMg/s1600-h/%D7%A6%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%9D%2B%D7%91%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9F%2B014%5B1%5D.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ps="true" src="http://2.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/Sx_Wcf1PtOI/AAAAAAAAAHc/eGLEagA3vMg/s320/%D7%A6%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%9D%2B%D7%91%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9F%2B014%5B1%5D.jpg" /></a><br /></div><div align="center" class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/Sx_WYGZXDcI/AAAAAAAAAHU/YKae2CfOcWo/s1600-h/%D7%A6%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%9D%2B%D7%91%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9F%2B012%5B1%5D.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ps="true" src="http://1.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/Sx_WYGZXDcI/AAAAAAAAAHU/YKae2CfOcWo/s320/%D7%A6%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%9D%2B%D7%91%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9F%2B012%5B1%5D.jpg" /></a><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/Sx_Xm5BA8wI/AAAAAAAAAI8/6y2s8JxrGRs/s1600-h/%D7%A6%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%9D%2B%D7%91%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9F%2B086%5B1%5D.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ps="true" src="http://1.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/Sx_Xm5BA8wI/AAAAAAAAAI8/6y2s8JxrGRs/s200/%D7%A6%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%9D%2B%D7%91%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9F%2B086%5B1%5D.jpg" /></a><a href="http://3.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/Sx_XVKQ1Y3I/AAAAAAAAAIU/ap1FpucfWZ0/s1600-h/%D7%A6%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%9D%2B%D7%91%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9F%2B041%5B1%5D.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ps="true" src="http://3.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/Sx_XVKQ1Y3I/AAAAAAAAAIU/ap1FpucfWZ0/s320/%D7%A6%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%9D%2B%D7%91%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9F%2B041%5B1%5D.jpg" /></a><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/Sx_XTMjQUkI/AAAAAAAAAIM/WlrbQVpj34Y/s1600-h/%D7%A6%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%9D%2B%D7%91%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9F%2B040%5B1%5D.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; cssfloat: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" ps="true" src="http://2.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/Sx_XTMjQUkI/AAAAAAAAAIM/WlrbQVpj34Y/s200/%D7%A6%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%9D%2B%D7%91%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9F%2B040%5B1%5D.jpg" /></a><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/Sx_XMKagZkI/AAAAAAAAAH8/l0djq4Fezr8/s1600-h/%D7%A6%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%9D%2B%D7%91%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9F%2B027%5B2%5D.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ps="true" src="http://2.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/Sx_XMKagZkI/AAAAAAAAAH8/l0djq4Fezr8/s320/%D7%A6%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%9D%2B%D7%91%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9F%2B027%5B2%5D.jpg" /></a><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/Sx_XQ4RkG9I/AAAAAAAAAIE/dh9K310P_XY/s1600-h/%D7%A6%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%9D%2B%D7%91%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9F%2B022%5B1%5D.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ps="true" src="http://1.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/Sx_XQ4RkG9I/AAAAAAAAAIE/dh9K310P_XY/s200/%D7%A6%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%9D%2B%D7%91%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9F%2B022%5B1%5D.jpg" /></a><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/Sx_XXRK99oI/AAAAAAAAAIc/Uupu5Q62DLg/s1600-h/%D7%A6%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%9D%2B%D7%91%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9F%2B045%5B1%5D.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ps="true" src="http://4.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/Sx_XXRK99oI/AAAAAAAAAIc/Uupu5Q62DLg/s320/%D7%A6%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%9D%2B%D7%91%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9F%2B045%5B1%5D.jpg" /></a><br /></div><br /><div class="separator" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/Sx_YC6YNu8I/AAAAAAAAAJE/iQ7w2tNQH1k/s1600-h/%D7%A6%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%9D%2B%D7%91%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9F%2B087%5B2%5D.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; cssfloat: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" ps="true" src="http://2.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/Sx_YC6YNu8I/AAAAAAAAAJE/iQ7w2tNQH1k/s200/%D7%A6%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%9D%2B%D7%91%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9F%2B087%5B2%5D.jpg" /></a><br /></div><div class="separator" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/Sx_YGpl94RI/AAAAAAAAAJM/ajy2Cz-ua7U/s1600-h/%D7%A6%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%9D%2B%D7%91%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9F%2B094%5B1%5D.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ps="true" src="http://1.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/Sx_YGpl94RI/AAAAAAAAAJM/ajy2Cz-ua7U/s320/%D7%A6%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%9D%2B%D7%91%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9F%2B094%5B1%5D.jpg" /></a><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6005673304813804431-3404482823821572196?l=museum-lehi.blogspot.com' alt='' /></div>lehihttp://www.blogger.com/profile/08725647775934460590noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-6005673304813804431.post-66552467595872295692009-12-09T01:31:00.000-08:002009-12-14T05:13:15.616-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="text-align: center;"><br /></div><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/Sx9sG_E4w0I/AAAAAAAAAEI/P6kTraZQ-Uk/s1600-h/תמונה+150.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ps="true" src="http://1.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/Sx9sG_E4w0I/AAAAAAAAAEI/P6kTraZQ-Uk/s320/%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94+150.jpg" /></a><br /></div><br />לפני זמן לא רב יצא&nbsp;סרט חדש שהפיקה העמותה להנצחת מורשת לח"י,&nbsp;"הם לא יתלו אותנו". הסרט מבוסס על אחד הסיפורים המרתקים והמרגשים של אסירי המחתרות שאירע ב-1947. שני לוחמים נעצרו על ידי הבריטים: הראשון: משה ברזני, איש לח"י, שנתפס בשעת עוצר&nbsp;כשהוא&nbsp;מחזיק בכיסו&nbsp;רימון והשני: מאיר פיינשטיין, איש אצ"ל, שנתפס בפעולת פיצוץ הרכבת בירושלים. בנסיגה מהפעולה, הבריטים ירו על הרכב הנמלט וכתוצאה מכך&nbsp;מאיר נפגע וידו נכרתה. למאיר פיינשטיין היה קשה לעשות את הפעולות היומיומיות לבד, להתלבש, לאכול ולכן הושמו השניים יחדיו בתא&nbsp;בכלא ירושלים (היום מוזיאון אסירי המחתרות ירושלים). בית המשפט הבריטי קבע את גזר דינם של השניים –מוות בתליה. והפעם החליטו הבריטים -הם יתלו בירושלים ולא בעכו.<br /><br />פיינשטיין וברזני רצו להמשיך את המלחמה בבריטים גם מאחורי הסורגים, לברוח מהתא השמור ביותר בכלא הם לא יצליחו,24 שעות ביממה שמרו עליהם סוהרים אנגלים שהתחלפו.&nbsp;הם&nbsp;תיכננו פעולה שתסכל את תלייתם&nbsp;בעיר הקודש. הפעולה נקראה בשם קוד: "תמות נפשי עם פלישתים" - השניים&nbsp;תיכננו לזרוק רימון אחד לעבר פמליית הקצינים הבריטים שתלווה אותם לגרדום ולפוצץ את עצמם עם הרימון השני.<br /><br />לשם כך הם מבקשים את עזרתו של אליעזר בן עמי,שהיה ידוע בכישוריו להכנת מטענים ופצצות.<br /><br />אליעזר נרתם למשימה ומחליט להפוך שני תפוזים לרימונים ממולכדים כך עשה זאת:<br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/Sx9sZn5ja4I/AAAAAAAAAEQ/DOw2IFAxcjo/s1600-h/תמונה+156.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ps="true" src="http://3.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/Sx9sZn5ja4I/AAAAAAAAAEQ/DOw2IFAxcjo/s200/%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94+156.jpg" /></a><br /></div><br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/Sx9sx6aKZCI/AAAAAAAAAEY/jYtkPnKM_lQ/s1600-h/תמונה+157.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ps="true" src="http://3.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/Sx9sx6aKZCI/AAAAAAAAAEY/jYtkPnKM_lQ/s200/%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94+157.jpg" /></a><br /></div><br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/Sx9tEKX4IKI/AAAAAAAAAEg/0FJZW_y6UMw/s1600-h/תמונה+158.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ps="true" src="http://2.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/Sx9tEKX4IKI/AAAAAAAAAEg/0FJZW_y6UMw/s200/%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94+158.jpg" /></a><br /></div><br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/Sx9tT8zyWhI/AAAAAAAAAEo/d17pLINLm2E/s1600-h/תמונה+159.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ps="true" src="http://3.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/Sx9tT8zyWhI/AAAAAAAAAEo/d17pLINLm2E/s200/%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94+159.jpg" /></a><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">הרימונים/תפוזים הועברו לתאם של פיינשטיין וברזני יחד עם האוכל שהועבר אליהם מהמטבח היהודי, והתוכנית עמדה לצאת לפועל. בלילה הגורלי, ליל תלייתם, הגיע הרב גולדמן לתאם של פיינשטיין וברזני על מנת לחזק את רוחם ולהתפלל איתם. המפגש עם הרב היה מרגש מאוד ובסופו אמר הרב לאסירים שהוא נחוש בדעתו להישאר איתם עד הרגע האחרון, רגע התליה, על מנת שהעיניים האחרונות שיראו יהיו עיניים של יהודי.<br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">משה ומאיר לא יכלו לספר לרב על תכניתם ולכן ניסו לשכנע אותו לחזור בו, אך ללא הצלחה.<br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">התלבטות קשה עמדה בפניהם בלילה ההוא. האם לבטל את התכנית או לקיים אותה ולפגוע ברב יהודי חף מפשע? לבסוף התקבלה ההחלטה.<br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">בשתיים לפנות בוקר, נשמעו שני פיצוצים זה לאחר זה, שהרעידו את כתלי בית הכלא בירושלים. משה ומאיר חיבקו זה את זה כאשר שני הרימונים מונחים בין לבבותיהם ושמו קץ לחייהם.&nbsp; <br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">פיינשטיין וברזני נקברו בהר הזיתים. מנחם בגין,&nbsp;(שהיה מפקד האצ"ל באותה תקופה)&nbsp;ביקש להיקבר על ידם ולא בהר הרצל.<br /><br />60 שנה לאחר מותם נמצא ספר <a href="http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3390269,00.html">התנ"ך&nbsp;</a>של מאיר פיינשטיין שמור בביתו של הסוהר הבריטי ששמר עליהם. בנו העביר את הספר למשפחתו של פיינשטייין בטקס חגיגי בירושלים, המשפחה מסרה את התנ"ך למוזיאון אסירי המחתרות בירושלים והוא מוצג לקהל הרחב.<br /></div><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6005673304813804431-6655246759587229569?l=museum-lehi.blogspot.com' alt='' /></div>lehihttp://www.blogger.com/profile/08725647775934460590noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6005673304813804431.post-57623490448028810182009-12-02T02:28:00.000-08:002009-12-09T08:30:42.780-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="text-align: center;"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/SxbHlUC17SI/AAAAAAAAACs/ST1f9ESwLdI/s1600-h/_081_1~1.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" er="true" src="http://3.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/SxbHlUC17SI/AAAAAAAAACs/ST1f9ESwLdI/s320/_081_1~1.JPG" /></a><br /></div><br /></div>כשאני יוצאת <a href="http://www.mod.gov.il/pages/heritage/lechi.asp">ממוזיאון לח"י</a>, שנמצא בשכונת פלורנטין ומטיילת ברחובות הסמוכים אני רואה כמעט על כל קיר בשכונה כתובת, ציור או סיסמא. כל כתובת מספרת סיפור של אדם או קבוצה שרצו להשאיר חותם, להביע דעה, להצהיר, לשכנע או לצרף את ההולכים ברחוב לשורותיהם. כל אחד שעובר ברחוב יכול לראות את הכתובת על הקיר ונחשף למסר .<br /><br />לאנשים שגרים כאן בשכונה היום ולאלו שהסתובבו ברחובות האלו בשנות הארבעים, בתקופת המחתרות, הייתה דרך דומה להביע את דעתם על הנעשה בארץ ישראל. אז קראו לזה כרוזים והיום גרפיטי, אז וגם היום זה לא חוקי. כדי לצייר גרפיטי צריך לצאת בשעות הלילה המאוחרות או הבוקר המוקדמות על מנת לא להיתפס. חלק מהמחאה היא הכתיבה הלא חוקית על הקירות או הדבקת הכרוזים מתחת לאפם של הבריטים בשעות הלילה המאוחרות שאסור אפילו להסתובב ברחובות (שעות העוצר).<br /><br />הגרפיטי היא תופעה שנפוצה בכל העולם, ניתן לראות אותה בעיקר בערים הגדולות, ברחובות הצדדים יותר, בשכונות בהן נמצא אוכלוסיות חלשות יותר, קבוצות מיעוט. כשהקבוצה קטנה, חלשה וחסרת אמצעים קשה לה לפרסם או להסביר את דעותיה בדרכים המקובלות והצעקה שלה היא על הקיר.<br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><img border="0" er="true" src="http://2.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/SxbKSGdRFNI/AAAAAAAAAD0/Pz47rM-NrPE/s320/_017_1~1.JPG" /><br /></div><br /><br />לח"י היו קבוצה כזו, קבוצה קטנה שנרדפה לא רק ע"י הבריטים אלא גם ע"י היישוב היהודי עצמו. המחתרת השתמשה בכרוזים על מנת להציג לציבור היהודי את עמדותיה. הכרוזים הודבקו לפני או אחרי פעולות על מנת להסביר את המניעים, לנסות לצרף אוהדים ותומכים נוספים לשורות המחתרת. הכרוזים שהודבקו על קירות הבתים בערים המרכזיות, היו האמצעי הבסיסי והראשוני להביא את דבר המחתרת לציבוריות בארץ ובעולם. בכרוזים באו לידי ביטוי עמדותיה, תגובותיה ומסריה של המחתרת כלפי האירועים השוטפים.<br /><br />הכרוזים היו על עמוד אחד וכללו טקסט מצומצם באותיות גדולות. לא ניתן היה להציג בהם את תפישתה הרחבה של המחתרת בכל הקשור למלחמת החרות, כדי למלא צורך זה, פותחה במקביל מערכת הסברה שנשענה על פרסום עלונים עיתונים, חוברות ושידורי רדיו.<br /><br /><br /><br /><div class="separator" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/SxY7m7jTsfI/AAAAAAAAAAk/PBSUAm_pno8/s1600-h/clip_image002.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" er="true" src="http://3.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/SxY7m7jTsfI/AAAAAAAAAAk/PBSUAm_pno8/s320/clip_image002.jpg" /></a><a href="http://2.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/SxY8F3--AeI/AAAAAAAAAA0/fev6MdwNqgw/s1600-h/clip_image4.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; cssfloat: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" er="true" src="http://2.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/SxY8F3--AeI/AAAAAAAAAA0/fev6MdwNqgw/s320/clip_image4.jpg" /></a><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">בתמונות שצילמתי בפלורנטין אפשר לראות בצורות שונות את המאבק של תושבי השכונה בבנייה הגבוהה והרצון לשמור על הצביון של השכונה, את התמיכה והשמירה על זכויות בעלי החיים, מחאה נגד גירוש ילדי העובדים הזרים או ציורי קיר גדולים שהם יצירות אומנות. <br /></div><br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/SxbIOuK5khI/AAAAAAAAAC8/N9s1qWTOHHs/s1600-h/_094_1~1.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" er="true" src="http://4.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/SxbIOuK5khI/AAAAAAAAAC8/N9s1qWTOHHs/s320/_094_1~1.JPG" /></a><a href="http://1.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/SxbIGFzsDiI/AAAAAAAAAC0/jojXksqAFPY/s1600-h/_008_1~1.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" er="true" src="http://1.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/SxbIGFzsDiI/AAAAAAAAAC0/jojXksqAFPY/s320/_008_1~1.JPG" /></a><br /></div><br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">הגרפיטי הוא כלי פשוט וספונטני כל אחד יכול לקחת ספרי, טוש, סטנסיל ולצאת לרחוב לכתוב, לצייר או ליצור. אפשר לחלק את הגרפיטי לשלושה סוגים עיקריים: פוליטי/חברתי, הגרפיטי המכוער – הייתי כאן, וגרפיטי שהוא יצירת אמנות. בפלורנטין ניתן לראות את שלושת הסוגים וישנם ריכוזים- קירות שלמים מצוירים, המשלבים צורות, צבעים וקוים מורכבים שהופכים את הרחובות לגלריה פתוחה.<br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/SxbIbBUJKaI/AAAAAAAAADE/N4p5jdWvtRA/s1600-h/_097_1~1.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" er="true" src="http://2.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/SxbIbBUJKaI/AAAAAAAAADE/N4p5jdWvtRA/s320/_097_1~1.JPG" /></a><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/SxbIgldnO0I/AAAAAAAAADM/Yyd9s-NJtG8/s1600-h/_096_1~1.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" er="true" src="http://2.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/SxbIgldnO0I/AAAAAAAAADM/Yyd9s-NJtG8/s320/_096_1~1.JPG" /></a><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/SxbIseiq4TI/AAAAAAAAADU/0Gb_CozuCHw/s1600-h/_015_1~1.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" er="true" src="http://4.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/SxbIseiq4TI/AAAAAAAAADU/0Gb_CozuCHw/s320/_015_1~1.JPG" /></a><br /></div><br /><br />אני מזמינה אתכם לטייל ברחובות פלורנטין המשתנים, לחפש ולראות בכל פעם כתובת, רישום או ציור חדש, לשתות גזוז, לאכול בורקס ולהיכנס לבקר בבית ברחוב שטרן 8 בו נרצח יאיר .<br /><br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/SxbJs2_nBhI/AAAAAAAAADs/dGiK8yEfuYc/s1600-h/_098_1~1.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" er="true" src="http://3.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/SxbJs2_nBhI/AAAAAAAAADs/dGiK8yEfuYc/s320/_098_1~1.JPG" /></a><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/Sx5teG6EIII/AAAAAAAAAEA/vTOePLzzlRg/s1600-h/_005_1~1.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" er="true" src="http://1.bp.blogspot.com/_5Rhj-zY9JJ8/Sx5teG6EIII/AAAAAAAAAEA/vTOePLzzlRg/s320/_005_1~1.JPG" /></a><br /></div><br /></div><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6005673304813804431-5762349044802881018?l=museum-lehi.blogspot.com' alt='' /></div>lehihttp://www.blogger.com/profile/08725647775934460590noreply@blogger.com3