Follow by Email

יום ראשון, 19 בספטמבר 2010

היום לפני 66 שנים: ההתנקשות בקצין תומס וילקין

תומס ג'ון וילקין היה אחד הקצינים הוותיקים ששירתו במחלקת החקירות של המשטרה הארצישראלית. הוא היה מסוכן עבור אנשי המחתרות היהודיות בכלל ועבור לוחמי לח"י בפרט, אחראי לעינויים ולרציחות של אנשי מחתרת רבים, מעורב אישית ברציחתם של זליג ז'ק ואברם אמפר ב-27.1.42 בדיזינגוף 30 ולקח חלק ברצח 'יאיר'. ללח"י היה עמו חשבון דמים מר.


אנשי לח"י חיפשו אותו ועקבו אחריו בכל הארץ אך וילקין, ידע כי מחפשים אחריו ונזהר מאוד. קשה היה לעלות על עקבותיו.

יום אחד התקבלה ידיעה מוסמכת מקצין משטרה יהודי: "וילקין גר במעון לקציני משטרה הנמצא בכנסייה הרומנית ברחוב סנט ג'ורג' בירושלים." לאחר שהידיעה נמצאה מהימנה החליט מרכז לח"י לבצע את ההתנקשות. המשימה הוטלה על יעקב בנאי ('מזל') ודוד שומרון ('עלי'). ההנחיה של יצחק שמיר היתה: "לא להשתהות יתר על המידה בקליעות מדויקות. להריק, בלי חכמות, את כל התוף של ה'נגן' בשטח החזה שלו."

ביום י"ב בתשרי תש"ה (29.9.44) לאחר כמה ימים של מעקבים אחרי וילקין, יצאה קבוצת בחורים ובראשה 'מזל' ו'עלי' לבצע את גזר הדין. שניהם לבשו חליפות אלגנטיות ומגבעות בנוסח האנגלי, שהוסיפו נופך לחזותם האנגלית, הם עשו את דרכם לאורך רחוב סנט ג'ורג', ליד הכנסייה הארמנית. בפינת רחוב מאה שערים ישב ליד חנות המכולת בחור חבוש ברט. בסמטת מליסנדה, סמוך לכנסייה הארמנית המתינה מונית ובה יהושע כהן. שני הלוחמים היו מצוידים באקדחים תופיים אוטומטיים וברימונים.

והנה בא הסימן: הבחור ליד החנות קם ומעיף את כובעו באוויר. וילקין יצא מהבית בדרכו למגרש הרוסים. הוא צעד מול שני המתנקשים בצעדים זהירים ומדודים, ידו בכיסו מחזיקה באקדחו, כשמבטו תר סביב ימינה ושמאלה, כדי לאתר סכנה אפשרית. המונית זזה ונכנסה לסמטה, שם המתינה עם מנוע דלוק. 'מזל' מזהה את וילקין על פי התמונה, "זה הוא" הוא אומר ל'עלי'. וילקין בא ומתקרב. הם נותנים לו לעבור על ידם. 'מזל' ו'עלי' מסתובבים חיש, שולפים את אקדחיהם ויורים בו, שניהם בבת אחת. וילקין הסתובב אחורה עם אקדחו בידו, אך איחר את המועד. הוא התמוטט מאחד עשר הכדורים שפגעו בו אנושות.

'מזל' ו'עלי' נסוגו לפינת רחוב מליסנדה. הם נכנסים אל המונית שהמתינה להם, ונוסעים דרך כיכר אלנבי עד סופה של שכונת רחביה, שם נעצרת המכונית לרגע, כדי לנקות את לוחיות הזיהוי שכוסו מקודם במתכוון בבוץ. שם גם הורד הנשק לצורך החסנה. עכשיו, היה עליהם לנסוע לתל אביב, אבל הם חששו כי הבריטים יציבו מחסומים בדרך כדי ללכוד את מתנקשיו של וילקין. "סמכו עלי" אמר הנהג. הוא נסע אל תחנת האוטובוסים המרכזית והציע לשני שוטרים בריטים שעמדו בתור, לנסוע איתם חינם לתל אביב. הם קיבלו את ההצעה בשמחה והצטופפו במכונית לצד מתנקשיו של וילקין. עכשיו היה ברור ששום מחסום דרכים לא יעצור אותם.

הידיעה על חיסולו של וילקין הכתה גלים בין חברי כל המחתרות ובעיקר בין אסירי בתי הכלא ומחנות המעצר אשר רובם ככולם עברו תחת ידיו וחקירותיו של וילקין.

בתשרי תש"ה (ספטמבר 1944) הודיע מרכז לח"י על אחריותו לחיסולו של וילקין :

ט.י. וילקין, קצין הבולשת האויבת, רב הציידים של הגסטאפו הפלשתינאית, אויב מושבע של כל ארגוני הכוח העבריים בארץ, "המומחה לעניינים יהודיים" במרכז הבולשת, הותקף והומת ביריות ביום ו' י"ב תשרי ש.ז.

קבורתי של וילקין נערכה בבית הקברות הפרוטסטנטי בהר-ציון בירושלים

ארונו של וילקין ושלט העץ הזמני שהציבו על קברו, הוכנו בידי אסירי לח"י בבית הסוהר - עבודה אשר ביצעו בהנאה רבה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה