מעבדות לחירות – בריחות במחתרת לח"י






הבריחה הנועזת והמפורסמת ביותר של מחתרת לח"י התרחשה ב-1 נובמבר 1943.

20 לוחמים נעלמו לילה אחד ממחנה המעצר השמור שבלטרון, הם נמלטו אל החופש דרך מנהרה תת קרקעית באורך 76 מ', שחפרו במשך תשעה חודשים.


החפירה לוותה בקשיים רבים:

ראשית: כיצד יסתירו את פתח המנהרה?

כך נולדה ה"מלתחה"- בגדי האסירים והריהוט הדל רוכזו ב"מלתחה" שייעודה האמיתי היה מסתור לפתח המנהרה.

הקושי השני: איך יושגו כלי חפירה?

אחדים מכלי העבודה שניתנו על ידי מפקד המחנה לצורך עבודות גננות הוחרמו על ידי האסירים.

הקושי השלישי: איפה יחביאו את ערימות החול?

אדמת החפירה הוסוותה בערוגות פרחים וירק. צבע האדמה נעשה כהה יותר ככל שהמנהרה נעשתה עמוקה יותר ולכן מילאו האסירים שקים בחול והסתירו אותם בקירות הצריף שהיו בעלי דפנות כפולות.

הקושי הרביעי: כיצד להאיר את המנהרה החשוכה?

חוטי חשמל שנמשכו מחדר השירותים דרך הדפנות הכפולות של הקירות, העבירו אור אל החופרים.

הקושי החמישי: איך ימנעו את התמוטטות קירות המנהרה?

קורות תמיכה נלקחו מצריפים ריקים, ממיטות האסירים וממקומות אחרים במחנה.

הקושי השישי: כיצד להזרים אוויר צח אל החופרים במנהרה?

ככל שהחופר נמצא רחוק יותר מהפתח, האוויר במנהרה נעשה דליל יותר ואי אפשר היה להמשיך לחפור, החופרים יצאו מהמנהרה עם כאבי ראש.

אנשי לח"י התגברו גם על בעיה זו. אוויר צח הועבר לחופרים בעזרת מפוח מאולתר עשוי ממעיל גשם.

בתום תשעה חודשים של עבודת צוות מפרכת, ראו חברי המחתרת את האור שבקצה המנהרה.

חבריהם שבחוץ העבירו להם סימן המורה להם שהגיע הזמן לברוח וכך, בלילה אחד זוחלים במנהרה, 20 לוחמי לח"י ומתגנבים מתחת לאפם של הסוהרים הבריטים. במרחק של 100 מטר מהגדר חיכה להם אוטובוס שפיזר אותם במקומות המסתור בכל רחבי הארץ.

בבוקר שלמחרת נכנס הקצין הבריטי אל הצריף וגילה שעשרים האסירים השמורים ביותר בארץ נעלמו מתחת לאף.

הבריטים פרסמו מודעות לחיפוש האסירים. אחד הבורחים- יצחק סימן-טוב זוהה ע"י שוטר ברעננה ונורה במקום. יתר הבורחים חזרו במהרה לשורות המחתרת ולהמשך המלחמה בשלטון הבריטי ולפעילות למען חירות ישראל.

הבריחות היו סמל לשחרור מעול השלטון הזר, סיסמתם היתה: "החופש למען המלחמה והמלחמה למען החופש".



תגובות